ניסאן מקסימה / צילום: יחצ
בשנתיים האחרונות נהגנו בכמה וכמה מכוניות סלון אמריקניות חדשות, שניסו להתנער מהשורשים האמריקנים שלהן בכל דרך. חלקן אימצו מנועים קטנים וחסכוניים נוסח מכוניות אירופאיות, אחרות ניסו להיות יותר יפניות מיפניות ויש כאלה, שניסו להתחפש למכוניות פרימיום גרמניות.
למרבה הפרדוקס, דווקא במכונית יפנית, אמנם מתוצרת ארצות הברית, מצאנו החודש את ערכי הרכב האמריקניים השורשיים. המקסימה מגיעה אלינו מהמפעל הענק והמתוחכם של ניסאן שבפאתי נשוויל, טנסי - "עיר המוזיקה" - ומרחק שעתיים נסיעה מביתו של אלוויס פרסלי.
זוהי הטריטוריה של אמריקה המסורתית, ששומרת באדיקות על מבטא דרומי ועל ערכים חברתיים של אמצע המאה הקודמת, והמקסימה היא תוצר גאה של אותה מסורת. הממדים החיצוניים שלה, למשל, הם של "פול סייז סדאן" קלאסית עם אורך של כמעט 5 מטרים מפגוש לפגוש ורוחב של 2 מ' בין המראות. מציאת פתרון חניה מאולתר עבורה במרכז העיר אינה עניין של מה בכך.
העיצוב החיצוני אמנם מנסה להיות אולטרה מודרני, אך אפשר למצוא בו הקבלה רעיונית לדור של "עיצובי "החלל" של המכוניות האמריקניות משנות ה-50. רמזים לכך, אגב, אפשר למצוא במקורות ההשראה הרשמיים של מעצבי המקסימה שכללו, ואנחנו מצטטים: "מטוסי חמקן, קסדות טייס וסירות מרוץ".
התוצאה היא מיזוג בין חרטום אגרסיבי ועתיר זוויות, קימורים שריריים שזורמים מעל גלגלים ענקיים ומלוטשים, זנב ספורטיבי מוגבה ביחס לקו הגג ומשטח גג "צף" עם עמוד אחורי מושחר.
הוסיפו לעסק גם כמה אלמנטים מוכרים מבית יגואר ומרצדס וקיבלתם מכלול חזותי, שאמנם אינו קל להכלה במבט ראשון ,אבל מייצר נוכחות כביש רצינית ומצליח לסובב ראשים ברחוב הישראלי הטרוד.
עיצוב הפנים לוקח את המכונית למחוזות הפרימיום ויוצר רושם עשיר ומושקע. עמדת הפיקוד משלבת מחוונים עגולים מסורתיים ביחד עם מסך מידע רחב ושקוע, שיוצר אפקט תלת ממדי. ההגה הפחוס ספורטיבי למראה ונעים לאחיזה, מערך הפיקוד של מערכת האקלים גדול וקל לתפעול, מערכת המולטימדיה האנדרואידית עולה בכמה מונים על המערכות הסיניות, שרווחות בהתקנה מקומית, וכל עזרי הפיקוד - כולל ידית ההילוכים - נמצאים בטווח הנפת אצבע מההגה.
גם מערכת השליטה בתפריטים נוחה וקלה ללימוד, אם כי בסביבת הנהג מפוזרים באקראי לא מעט מתגים. המושבים עצמם מתוכננים עבור חמישה מבוגרים בגודל 1.8 מ' פלוס, ולמרות שיש בפלח מכוניות עם יותר מרווח רגליים מאחור, לא שמענו תלונות מהנוסעים.
לוח המחוונים והדלתות עטופים בחומרים איכותיים כמו עור תפור ובידוד הרעשים מכובד. רמת האבזור התקני יכולה לבייש לא מעט מכוניות פרמיום יקרות יותר והיא כוללת בין השאר גג שמש חשמלי כפול, כוונון חשמלי מלא למושבים, מערכת קול של BOSE עם שלל רמקולים ועוד.
מנגד, כמה ממערכות ההתרעה והבטיחות הסמי-אוטונומיות, שמפארות את המודל החדש בארצות הברית, נשארו כנראה על האונייה.
נפח תא המטען הוקרב על מזבח העיצוב המתוחכם ומסתפק ב-405 ליטר, כמעט 100 ליטר פחות מהמקובל במכוניות בקטגוריה הזו. אפשר להתנחם במחזיקי כוסות ובקבוקים, שמספרם מספיק למסיבת שתייה של בוגרי קולג' אמריקני.
אחרי כל המנועים האמריקניים הקטנים, מעוטי הצילינדרים ומוגדשי הטורבו, שמחנו לחזור למקורות עם מנוע V6 אמריקני קלאסי בנפח של 3.5 ליטר, שמייצר שפע של מומנט חלק, מאוזן ונטול מאמץ. המנוע עבר חידוש שהקיף למעלה מ-60% מרכיביו והוא מפיק 300 כ"ס ו-36 קג"מ.
כבר הפסקנו להתרגש מהספקים שכאלה, בוודאי במכוניות סלון גדולות, אבל ה-V6 של המקסימה בכל זאת הצליח להפתיע אותנו. הוא מגיב בעוצמה לכל ליטוף של הדוושה וממשיך להאיץ כמו מנוע הוט-רוד אמריקני, בליווי הנהמה המוכרת של שישה צילינדרים מכוונים היטב, שכבר התגעגענו אליה.
דף הנתונים מלמד על תאוצה ל-100 קמ"ש במעט פחות מ-6 שניות - נתון מרשים לקטגוריה ולקבוצת המחיר הזו, השיוט במהירויות אוטוסטרדה נינוח מאוד ואילו עקיפות בזק בעליות תלולות הן עניין של רצון הנהג - ולא של יכולת הרכב.
באופן מפתיע התיבה האוטומטית הרציפה (CVT) לא פוגמת בתחושת הביצועים ומעבירה הילוכים בצורה נמרצת ומדורגת כמו אוטומטית מקובלת, למעט בעת האצות אגרסיביות במיוחד שבהן הסל"ד נוסק אל על.
המחיר של הצילינדרים והנפח הוא כמובן בצריכת הדלק. ניסאן נוקבת בצריכה ממוצעת רשמית של מעט יותר מעשרה קילומטרים לליטר, אך מי שישתמש בכל 300 הסוסים יגלה שמחשב הדרך מסרב להראות לו יותר מ-7-8 קילומטרים לליטר בממוצע.
עם עיצוב כה אגרסיבי ומנוע נשכני ותאב תאוצות, ניתן היה לצפות להתנהגות חדה או לפחות סמי-אירופאית. אבל כראוי למשפחתית אמריקנית מסורתית שמגיעה מנאשוויל, טנסי, השלדה מנגנת במקצב של קאנטרי נינוח ולא של רוק-אנד-רול או של היפ-הופ מחודד (ישמור השם). ההגה מעורפל כמו זריחה סתווית בקנטקי והשלדה נוטה בפניות הדוקות כמו ספינת קיטור על המיסיסיפי.
מצב "ספורט" מחדד מעט את תחושת ההיגוי, אך זו עדיין לא מכונית למי שמחפש את ריגושי הנהיגה שלו על כבישי הרים מפותלים. כפיצוי מקבלים נוחות נסיעה מצוינת, שסופגת היטב מהמורות ישראליות ללא תופעות לוואי.
במחיר של 240 אלף שקלים לדגם מאובזר היטב, המקסימה החדשה מזנקת ישר למיקום גבוה מאוד בטבלת התמורה לכסף של פלח מכוניות ה"כמעט-פרימיום סלון". יש לה ממדים ייצוגיים, עיצוב מודרני עם הרבה נוכחות, מנוע רציני ורמת אבזור רצינית. כדי לקבל בישראל את כל אלה, פלוס סמל של מותג פרימיום גרמני או יפני בחרטום, צריך להוסיף עשרות אלפי שקלים - לפחות.
מכיוון שלמכוניות האמריקניות הקלאסיות יש קהל נאמן בישראל, לא קשה לנו לראות את המקסימה החדשה ממלאת את החלל השיווקי הגדול שנוצר לאחר נטישת המותג ביואיק.
חלק מהמתחרות
שברולט אימפאלה
עם תג מחיר שנע בין 230 ל-260 אלף שקל בהתאם לרמת הגימור השברולט הגדולה היא אחת המתחרות הישירות. היא ארוכה ב-20 סנטימטרים ובסיס הגלגלים שלה מעט ארוך יותר ומצוידת במנוע V6 בנפח 3.5 ליטר, שמייצר 305 כ"ס, אם כי הביצועים איטיים יותר בשל משקל גבוה יותר.
סקודה סופרב "לורנס קלמנט"
במחיר של 240 אלף, הגרסה הבכירה של הסקודה סופרב מציעה הרבה מאוד אבזור מפואר ומושקע. הממדים דומים למקסימה אם כי בסיס הגלגלים ארוך יותר ותא המטען הוא בנפח 584 ליטר. המנוע הוא 2 ליטר טורבו בהספק 220 כ"ס אך הודות למשקל נוצה - 1,430 קילו - הביצועים נמרצים והחיסכון בדלק משופר.
קרייזלר 300C
מעבר לפינה כבר נמצא היבואן החדש של קרייזלר ובאמתחתו ה-300C המחודשת, שנמכרת בארה"ב זה שנתיים אך לא זכתה להגיע ארצה. העיצוב החיצוני כולל חרטום חדש אך תא הנוסעים חדש לגמרי ועתיר טכנולוגיות מתקדמות, מנוע ה-V6 שודרג והתיבה האוטומטית היא כעת בת 8 מהירויות.
