מסר בעייתי ליזמי ההיי-טק
מדי שנה, בריטואל שחוזר על עצמו, נאלץ המדען הראשי לצאת למאבק על תקציב משרדו. גם השנה נדון המדען לעסוק בכך - בשל קיצוץ של כ-100 מיליון שקל בתקציב הרשות לחדשנות טכנולוגית שהוא עומד בראשה (שמה החדש של לשכת המדען הראשי). הקיצוץ נובע מדרישתו של השר לפיתוח הפריפריה, אריה דרעי, להעביר 300 מיליון שקל מתקציב משרד הכלכלה והתעשייה, משרדו הקודם, אל המשרד לקידום הפריפריה, משרדו הנוכחי, צעד שפוגע ישירות בתקציב המדען הראשי.
כל זה מתרחש כאשר זרוע אחרת של המדינה, משרד האוצר, פועלת להעניק שורה של הטבות מס לחברות היי-טק, זרות ומקומיות, לאור הקשיים שמולם ניצב ההיי-טק הישראלי בזירה הגלובלית. מופת של ניהול לקוי וחוסר תיאום.
תקציב הבסיס של המדען הראשי לשנים 2015-2016 היה 1.45 מיליארד שקל - סכום שהוא גם תולדה של תוספות שניתנו בעבר למדען לאורך השנה. כעת עשוי התקציב לרדת ל-1.35 מיליארד שקל, בנוסף לפגיעה בתוספות שניתנו בסך 100-200 מיליון שקל. במילים אחרות, סך הפגיעה בתקציבי המדען עלולה להגיע ל-300 מיליון שקל. כל זה בשעה שתקציב המדען נמוך כמעט במיליארד שקל מהצרכים האמיתיים של תעשיית ההיי-טק, ובשעה שמדינות רבות משקיעות משאבים גדולים בטיפוח חדשנות טכנולוגית. גם מדינות שהתמקדו בעבר רק בהיבט הייצור, דוגמת סין וקוריאה, שמות יתר דגש על חדשנות ומאיימות על מעמדה המוביל של ישראל כ"אומת הסטארט-אפ".
לצד התחרות הגוברת, ניתן להבחין במגמות נוספות התורמות לירידה בתחרותיות של ישראל, דוגמת ירידה בשיעור ההוצאה על מו"פ, ירידה בהיקף הפעילות של קרנות הון סיכון ישראליות, דשדוש בשיעור המועסקים בהיי-טק וירידה בשיעור הסטודנטים הלומדים מקצועות מדעיים והנדסיים.
לפיכך, מאבקו של המדען על תקציבו איננו מאבק סקטוריאלי. זהו קרב על היתרון היחסי של ישראל בזירה העולמית, על יכולתה להתייצב בחזית החדשנות הטכנולוגית ועל האפשרות לייצר מנופי תעסוקה. לא למותר לציין כי כל משרה טכנולוגית בהיי-טק יוצרת עוד ארבע משרות שירותים.
העובדה שבכל משבר תקציבי הראשונים שנפגעים הם תקציבי המדען הראשי נובעת מכך שלתקציבי ההיי-טק אין "אבא" ואין לובי - הוא איננו "מגזר" במדינה שמקדשת סקטוריאליות. סיבה נוספת היא שאת פירות ההצלחה בהיי-טק קוצרים אחרי שנים: איזה פוליטיקאי יתמוך בתוספת תקציבית שלא מיועדת למשמרת שלו ושמישהו אחר יגזור את הסרט שהיא תניב?
מה שמרגיז במיוחד בכל הסיפור הזה הוא שבסופו של דבר המדינה מחזירה לעצמה את ההשקעה במו"פ ובחדשנות. כל דולר של מענק מו"פ מניב למעלה מ-15 דולר יצוא, והשקעה במו"פ מחזירה עצמה למשק פי 50.
כאן המקום לחזור ולהסביר כי הבעיה העיקרית של חברות ההזנק היא הצורך להסתמך על מקורות מימון פרטיים בשלבי הפיתוח הראשונים עתירי הסיכון. אנו באים בטענות לחברות על שהן ממהרות לבצע אקזיט, אבל הקושי להשיג מימון הוא זה שמכריח את היזמים הישראלים לא רק לגלות יצירתיות אלא לעתים להעמיד את האקזיט כמטרה מרכזית במערכת השיקולים שלהם.
פעילות המדען הראשי במשך השנים נועדה בדיוק לשם כך - להקטין את הסיכונים של היזמים. היא ביטאה את מדיניות הממשלה לפיה מדינה קטנה נטולת משאבים טבעיים חייבת לקדם את כושר היזמות וההמצאה של האזרחיה. תפיסה זו הביאה את הממשלה לייסד מגוון תוכניות תמיכה וסיוע, שישמשו כמנוף לחברות הזנק קטנות ויסייעו להן לצמחו מהר יותר. כך הוקמה קרן יוזמה, ששימשה זרז להקמתן של קרנות ההון סיכון הראשונות בישראל. כך הוקמה ענבל וכך הוקמה קרן הזנק - קרן השקעות ממשלתית שמשקיעה במשותף עם קרנות הון סיכון פרטיות בחברות הזנק.
תוכניות אלה הביאו לכך שבתוך שני עשורים כל כספי המדינה שהושקעו הוחזרו בקנייה חוזרת של המגזר הפרטי, תאגידים רב-לאומיים הקימו כאן מרכזי פיתוח וקרנות הון סיכון זרות, בעיקר מארה"ב, הגיעו לכאן ויצרו אקו-סיסטם טכנולוגי תוסס.
לכך צריך להוסיף את החממות הטכנולוגיות, שהוקמו עם העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר והציעו ליזמים אימון והדרכה, לצד סיוע כלכלי בשלבים הראשוניים של הפיתוח הטכנולוגי.
בתוך אקו-סיסטם מופלא זה, למדען הראשי נודע תפקיד מרכזי בבניית מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית, באמצעות תמיכה כלכלית במאות סטארט-אפים, שבלעדיה ספק אם היו הופכים מחלום למציאות. זאת ועוד, כיום משרד המדען אחראי גם לעידוד מחקר ופיתוח בתחומים אסטרטגיים למדינת ישראל כמו תחום הסייבר ותחליפי הדלקים, או הטמעת חדשנות בתעשייה המסורתית.
הפגיעה המתוכננת בתקציב המדען מעבירה מסר בעייתי במיוחד לתעשיית ההיי-טק והמו"פ הישראלית, שכבר היום מתקשה יותר ויותר לגייס הון. בכך מדינת ישראל מאותתת ליזמים ולמשקיעי ההון סיכון, כי מחויבותה לקידום המו"פ נמצאת בנסיגה, כך שהסיכון הכרוך בהשקעות כאלה בארץ הופך גבוה יותר. זאת, לצד אי הוודאות המצטברת ביחס לרמת התמיכה.
פערי האיכות - זמניים
אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית - או שישראל תצליח לשמר את יתרונה הטכנולוגי או שמדינות אחרות, רעבות לחדשנות טכנולוגית, יצליחו לצמצם פערים. פערי האיכות, חשוב לזכור, הם זמניים.
כדי לתמוך באמת בהיי-טק הישראלי, היה על תקציב המדען להכפיל את עצמו. בינתיים, הקיצוצים גורמים נזק בלתי יתואר לצמיחת המשק, משום שהממשלה משתתפת ברמות נמוכות יותר בפרויקטים - 20%-30% במקום 50% - ופרויקטים רבים נדחים מחוסר תקציב. .
אם מוסכם על כולם שתעשיית ההיי-טק היא הקטר של הכלכלה הישראלית, הרי פגיעה בתקציבי המדען יכולה לפגוע אנושות בבסיס שהוא קריטי לצמיחת התעשייה הישראלית והמשק כולו.
ישראל היא מדינה קטנה יחסית, בלא שוק מקומי גדול ובלא גישה לשווקים אזוריים. ההיי-טק הוא היתרון היחסי המהותי שלה, שהביא בשלושת העשורים האחרונים לצמיחתה המואצת של הכלכלה הישראלית ולמיצובה כ"אומת הסטארט-אפ". לכן, המאבק על תקציבי המדען הראשי הוא מאבק לאומי, ועל כולם - התעשייה, היזמים, המשקיעים והממציאים - להתגייס כדי למנוע את הפגיעה בו.
■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו", מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"ר עמותת "יחדיו" מיסודה של קרן רש"י.
