מכתב פתוח לשר החינוך
בטח שמעתם כמוני את הודעת משרד החינוך ששנת הלימודים נפתחה - ללא תקלות. זה גם מה שאתם חושבים? כי אני לפחות חושבת בדיוק להפך. היו יותר מדי תקלות, וחמור מכך - לא שמענו על שום תוכנית סדורה ורצינית מספיק לטפל בהן.
את הטור הזה בחרתי להקדיש לשאלות שיש לי לשר החינוך, נפתלי בנט. אולי הוא ישמע. יותר חשוב, אולי הוא יפעל.
תגיד לי, שר החינוך, יש לך מושג כמה כסף הוציאה משפחה על ספרי הלימוד של שלושת ילדיה השנה? 1,500 שקל? כנראה שיותר, אלא אם כן הצליחה להשיג ספרים משומשים.
ספרים משומשים אמרנו? אז תגיד, שמעת במקרה על המושג "מהדורה מעודכנת"? אולי "מהדורה מחודשת"? כן, אלו אותן מהדורות חדשות שהשינויים בהן מינוריים ונועדו לסחוט לנו את הכיס לטובת הרווח של המוציאים לאור. אף אחד במשרד החינוך לא פוצה על כך.
יש לך מושג כמה משפחות בישראל התקשו ממש לרכוש את ספרי הלימוד? שלא לדבר על יתר הציוד הנדרש? אתה בטח כבר מבין שיוקר המחיה מעיק גם על מערכת החינוך. אז עלה בדעתך אולי להכניס את ספרי הלימוד לפיקוח מחירים?
אבל, על מה אנחנו מקטרים. שמעתי בשורה אחת ממש נפלאה השנה, והיא שמשרד החינוך הצליח להוריד את מספר הילדים בכיתות א'. מדהים. ממש התפעלתי. איזה יופי. הסרדינים נעלמו, האמנם? לא ממש.
מי שטרחה להעמיד אותי על טעותי היא מנהלת בית הספר, שסיפרה לי מה שאתה לא מספר לנו. שמספר המזל הזה נכון רק מהילד ה-81. במילים אחרות, אם יש רק 80 תלמידים בכיתה א', אז אין מה לעשות. הם ימשיכו להידחס כמו סרדינים לשתי כיתות. בחשבון פשוט: 40 ילדים בכיתה.
ממש לפני פתיחת שנת הלימודים, חיכיתי ממך לטלפון. טוב, לא התכוונתי שתתקשר אישית אליי, אבל חשבתי שואלי תתקשר לראש המועצה שלי או למנהל מחלקת החינוך ותשאל אותם איך זה שבשנת 2015 במועצה שלי - יישובים במרכז הארץ, אפילו לא בפריפריה - שיעור הזכאים לתעודת בגרות עומד על 49% בלבד? אמנם, זו רק דוגמה, אבל חשבתי בכנות שמספרים כאלה ידירו שינה מעיניך.
אני רוצה לומר לך שההשקעה בחינוך היא ההשקעה הכלכלית הכי משתלמת. היא מבטיחה את עתיד המדינה, את עתיד הדור הצעיר וגם מבטיחה לילדים הנפלאים האלה, שנמצאים כיום במעגל סוציו-אקונומי נמוך, עתיד טוב יותר.
זו אחריות כבדה, שמוטלת על כתפיך. המבחן שלך, אדוני שר החינוך, הוא לא בהודעות לעיתונות ובקמפיינים. רק במעשים.
