מסמך הסטטוס-קוו נחתם ב-1951 על בסיס מכתב ששלח לאגודת ישראל בשנת 1947 דוד בן-גוריון, שכיהן אז ראש הסוכנות היהודית. המסמך, בו נקבעו "כללי המשחק" המחייבים בענייני דת ומדינה, נועד ליצור הבנה עם אגודת ישראל כדי שזו תסייע להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בעדותה בפני ועדת אונסקו"פ, ועדת האו"ם שהמליצה בסופו של דבר על החלטת החלוקה ושביקרה באותם ימים בארץ.
המכתב היה קצר ופשוט והיו בו ארבעה סעיפים:
1. השבת הוא יום המנוחה השבועי.
2. שמירה על דיני הכשרות במטבחי המוסדות הממלכתיים.
3. סעיף על דיני אישות.
4. (וכן, זו אינה טעות) חיוב כל הזרמים בחינוך ללמד "מינימום של לימודי חובה" במקצועות כגון עברית, היסטוריה ומדעים. בקיצור, ראשי אגודת ישראל חתמו על הסכם בו נקבע כי במוסדות החינוך שלהם יילמדו "לימודי ליבה". המשמעות של סעיף זה היא כי החרדים מפרים באופן סדרתי את הסטטוס קוו מאחר שאינם מקיימים לימודי ליבה במוסדות החינוך שלהם.
כדי להבין את האווירה שבה נחתם הסכם הסטטוס-קוו ב-1951 כדאי להציץ כיצד נראתה אז ישראל, שהייתה רחוקה מאד מלהידמות למדינה מערבית כלשהי. היו במדינה אז רק 34,703 מכוניות, מספר שווה ערך לחודש וחצי של יבוא מכוניות כיום. לרוב רובם של התושבים לא היה מכשיר טלפון, ורק למעטים הייתה מכונת כביסה. נסיעה באוטובוס מירושלים לכינרת נמשכה כתשע שעות, ונסיעה מתל אביב לירושלים כשעתיים ויותר, עם עצירת מנוחה של חצי שעה בצומת הרטוב.
לא צריך להיות חוקר היסטוריה כדי להפנים את השינויים הדרמטיים שהתרחשו ב-65 השנים שעברו מאז. ישראל הפכה ממדינה מפגרת, התלויה כלכלית על בלימה, למדינה מערבית מודרנית, מובילה בתחומים כמו היי-טק, אקדמיה, חינוך, כלכלה ועסקים. מה שמחייב התנהלות שונה לחלוטין לא רק כדי לשמר את הקיים, אלא בעיקר להמשיך ולהוביל. כי מי ששומר על הקיים נשאר בסופו של דבר מאחור. מדינה, כמו עסק צריכה תמיד להיות לפחות צעד אחד קדימה לפני המתחרים.
ניתן להגדיר את קיומה התקין של תחבורה ציבורית להסעת המונים בישראל כחמצן לפעילות התקינה של המדינה, כאשר רכבת ישראל היא האמצעי החיוני ביותר לסטודנטים, חיילים, אנשי עסקים ומועסקים הצריכים להגיע בזמן ליעדם. כל זאת, במיוחד לאור העובדה שהתחבורה הציבורית באמצעות אוטובוסים היא בעייתית, גם על רקע היעדר כמעט מוחלט של רכבות עירוניות ופרבריות.
המספר הגדל והולך של נוסעים, המגיע למיליונים, מחייב תחזוקה שוטפת של הקרונות והמסילות. אין זה דבר של מה בכך. תחזוקת המסילות הקיימות ובניית מסילות חדשות אינה יכולה להתבצע כראוי ללא עבודה בשבת, שכן כל קו מסילה שייסגר לשם כך בימי חול ייצור כאוס מיותר. נראה כי הגיע הזמן לבחון מחדש את הסכם הסטטוס-קוו העתיק שאינו מביא בחשבון את מה שהתרחש טכנולוגית ודמוגרפית מאז 1951.
הסכם הסטטוס קוו שבו מנפנפים החרדים מחייב התייחסות חדשה ועדכון על פי הצרכים המשתנים של ישראל, ונראה כי הגיע הזמן לעדכנו. ניתן לעשות זאת באמצעות ועדה. אם לא יגיעו לעמק השווה, משאל עם יכול להוות פתרון ראוי.