גיא פלג / צילום: תמר מצפי
בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך היום את החלטת בית משפט השלום וקבע כי חדשות 2 תחויב להעביר לידי המשטרה את חומרי הגלם מהריאיון שערך כתב המשפט של הערוץ, גיא פלג, עם "המאדאם" עינת הראל.
בחודש יולי האחרון שודר ב"אולפן שישי" ריאיון עם הראל, המואשמת בעבירות של סרסרות, ניהול מקום לשם זנות והלבנת הון בהיקף של 47.5 מיליון שקל, ואשר כונתה "המאדאם של תל אביב". לאחר הריאיון קיבלה משטרת ישראל מבית המשפט צו במעמד צד אחד המורה לחדשות 2 למסור לה גם את חומרי הגלם מתוך הריאיון, שלא שודרו בכתבה עצמה.
חדשות 2 עתרה לבית משפט השלום באמצעות עורכי הדין ישגב נקדימון ודקלה בירן, וזה קיבל את הערעור תוך שהוא מציין, בין היתר, כי "חיובו של עיתונאי להמציא חומר גלם מצולם של ריאיון שנערך עם מקור המידע שלו, גורם להפיכתו של העיתונאי 'לעד תביעה' כנגד המרואיין, וסיטואציה מעין זו פוגעת באמון הציבור בעיתונות ובהעברת המידע השוטף והחופשי מהציבור לכלי התקשורת".
כעת, כאמור, הפך השופט המחוזי בני שגיא את ההחלטה, תוך שהוא קובע כי "חיסיון עיתונאי-מקור הוא חיסיון יחסי", וכי ממילא "אל כל חיסיון יש להתייחס בחשדנות ולפרשו על דרך הצמצום". השופט ערך אבחנה בין מקור עיתונאי הזכאי להגנה בדמות החיסיון לבין מרואיין שאינו זכאי לאותה הגנה. לפי פסיקתו, "אף אם ניתן לומר כי המידע שמסרה הראל בריאיון הוא מידע חשוב, אין להגדירה כמקור עיתונאי אלא כמרואיינת".
השופט שגיא מציין בהחלטתו כי הראל "בחרה להתראיין בערוץ פתוח, לאחר הגשת כתב האישום, בנושא הקשור לאישומים המופנים נגדה, ומטעמים אינטרסנטיים השמורים עמה", וכי היא "הגיעה לריאיון כשהיא מלווה על ידי סנגורה, שנכח במהלך הריאיון כולו, ולשיטתה, אף דאגה לספק תיאורים כלליים... הנחת המוצא שלה הייתה, וזו לא הופרכה בשום שלב, כי מרגע הדלקת המצלמה, דבריה יוקלטו וישודרו לקהל הרחב.
"לכן", הוא קובע, "באותו טווח זמנים בו פעלה המצלמה יש להגדירה כמרואיינת ולא כמקור עיתונאי". "זאת ועוד", הוא מוסיף, "העובדה כי העיתונאי או העורך בחרו, במסגרת עריכת הריאיון לשידור, להשמיט חלק מהדברים שאמרה הנאשמת, קשורה אך ורק לשיקולי עריכה, ולא נטען בשום שלב כי שיקולים אחרים, הקשורים לטיב המידע שמסרה הנאשמת, עמדו ביסוד ההחלטה".
לדבריו, "יוצא, אפוא, כי החלטת בית משפט קמא, יוצרת, הלכה למעשה, חיסיון על שיקולי עריכה ולא חיסיון על זהותו של מקור עיתונאי או על תוכן המידע שמסר, במיוחד שמבחינת הנאשמת, כל שאמרה באותו ריאיון היה ראוי לפרסום. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש להעדיף את האינטרסים העומדים ביסוד שיקולי העריכה על פני הערך של גילוי האמת".
השופט הורה עיכוב ביצוע עד ל-9 באוקטובר, וזאת כדי לאפשר לפרקליטי חדשות 2 להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. מחדשות 2 נמסר כי הם אכן מתכוונים לערער לעליון על ההחלטה.
"רפלקס פבלובי של המדינה"
פלג עצמו אמר היום ל"גלובס" כי בכל הנוגע לראיון הספציפי עם הראל, מדובר בראיון שלא היו בו תנאים מוקדמים, כך שהערוץ היה יכול באופן עקרוני למסור את החומרים. מה עוד שלהערכתו "אין בחומרי הגלם בדל של ראיה שיכולה לחזק את כתב האישום נגד הראל.
"הבעיה", הוא מסביר, "נוגעת לעניין העקרוני. אנחנו (בחדשות 2, י"כ) חשבנו שאנחנו צריכים לעצור את הרפלקס הפבלובי הזה של המדינה. איתרנו בשנים האחרונות דפוס אצל מערכת האכיפה: כל חומר שהם חושבים שעשוי לעניין אותם - הם מיד מפעילים את הכלים של פנייה לבית המשפט כדי לקבל חומרים מאיתנו, ואנחנו לא חושבים שאנחנו זרוע של מערכת האכיפה, או שאנחנו צריכים להיות נתיב שאמצעותו המדינה יכולה לאסוף ראיות נגד חשודים".
יותר מכך, הוא מוסיף, "הכלי הזה של בקשה של חומרי גלם ממערכת עיתונאית או חומרים שנאספו בידי עיתונאי צריכה להיות, אם בכלל, שמורה למקרים שבהם החומרים האלה יכולים לשמש לפענוח פשע חמור ואלמלא יימסרו יש סכנה אמיתית שהפשע לא יפוענח.
"כאן המדינה כבר הגישה את כתב האישום, והרי הקריטריון להגשת כתב אישום הוא סיכוי סביר להרשעה. זאת אומרת שגם בלי החומר שלנו יש סיכוי סביר להרשעה, ולמרות זאת המדינה לא מהססת להשתמש בכלים שהם בעינינו מאוד-מאוד אלימים, שיכולים לפגוע אנושות בעבודה שלנו. אם יש לכם סיכוי סביר להרשעה, למה אתם משתמשים בכזה כלי אגרסיבי שפוגע בנו פגיעה כל כך קשה?".
- ובית המשפט המחוזי לא הבין את כל זה?
"לצערי, לא הצלחנו לשכנע את המחוזי, ואני חושב שטוב שזה יתגלגל לבית המשפט העליון. אולי משם תצא ההלכה שתגדיר את הנסיבות המאוד מיוחדות ומאוד חריגות שרק בעטיין תוכל המדינה לבקש ולקבל חומרים - וזה לא מתי שבא לה".
"להגן על המוסד העיתונאי"
אחת הבעיות שמתעוררות שוב ושוב סביב נושאים מן הסוג הזה נוגעת לעובדה שנושא החיסיון העיתונאי בישראל אינו מעוגן בחקיקה, אלא הוא מה שמכונה "יציר הפסיקה". כלומר, מתבסס על פסיקות של בתי המשפט, ראשית במה שמכונה "הלכת ציטרין" של בית המשפט העליון מ-1986, ובהמשך בפסיקות נוספות.
המשפטנית ד"ר תהילה שוורץ-אלטלשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, אמרה היום ל"גלובס" בהקשר זה כי פסיקתו של המחוזי בעניין היא "בעייתית דווקא מפני שהחיסיון עיתונאי לא מעוגן בחוק בישראל. הגיע הזמן שכמו במדינות מתוקנות אחרות ישבו על העניין הזה ויחשבו איך לעגן את החיסיון כך שלא יהיה צורך כל פעם לפנות לבית המשפט ובעצם להתחנן לחסדים שלו".
לשיטתה, "אם מסתכלים על התכלית של החיסיון העיתונאי - אז הוא אמנם נועד להגן כדי על היחסים בין מקור לבין עיתונאי, אבל יותר מזה כדי להגן על המוסד העיתונאי. וזה בעצם ההבדל בין חסיונות אחרים שהם חסיונות פרופסיונליים (כמו חיסיון עו"ד-לקוח, י"כ), לבין החיסיון העיתונאי שהוא חיסיון מוסדי (שנועד להגן העיתונות כמוסד, ולאו דווקא על המקור הספציפי, י"כ). ולכן, אם מקבלים את העמדה הזאת, אז בית המשפט היה צריך לאמץ את העמדה שגם הנושא של שיקול הדעת לגבי מה נכלל תחת החיסיון ומה לא צריך להיות שיקול דעת של העיתונאי, ולא כזה שלבית המשפט יש יכולת להתערב בו".