קריירה לבוגרים אקדמאיים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
לא נוח לדבר על מראה, בטח לא בהקשר של עבודה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שמישהו ביקש ממני לשוחח עם עובד על האופן שבו הוא מגיע לעבודה בהקשר הזה של מראה. קשה להלך על הגבול הדק בין עבודה לבין מה ששייך לתחום הפרטי, אפילו פרטי מאוד, עד שזה אפילו נדמה כאסור.
זה גם מה שאמרו לי רבים כשסיפרתי להם שאני חוקרת את הנושא הזה, כי על פניו זה מרגיז ולא מוסרי ומה פתאום שמראה ישפיע על הקריירה שלנו? אבל בסופו של דבר כולם מסכימים שיש כאן דברים שצריך לדבר עליהם, או כי טוב לדעת או כי צריך לשנות. ולשנות אפשר רק מה ששמים על השולחן.
בגלל זה הטור היום מישיר מבט אל המראה, כי גם אם היינו רוצים לחשוב שהצלחה בקריירה תלויה אך ורק ביכולות ובהשקעה ואין למראה חשיבות, זה לא המצב, לפחות לא על פי מחקרים. האופן שבו אנחנו מופיעים משפיע באופן ישיר על הקשר שלנו עם הסובבים אותנו וכך גם על הקריירה שלנו. אז בואו נתחיל.
בשנת 2011 גיחכו מאמרים בעיתונות אמריקאית מכובדת על חוברת של 50 עמודים שהוציא בנק ההשקעות UBS, המפרטת כיצד נכון להופיע לעבודה, עד לרמת ההלבשה התחתונה. מי שלא צחקה הייתה סילביה אן היולט, שבמאמר ב-HBR (הרווארד ביזנס ריוויו) סיפרה על תוצאות המחקרים של מכון CTI שבראשותה שהראו שחלק לא קטן מלהשיג את התפקיד שאנחנו רוצים הוא להתלבש בהתאם לו. חצי מהנשים ויותר משליש מהגברים באחד המחקרים קישרו ישירות בין הופעה לנוכחות ניהולית. הם הבינו שאם אנחנו לא נראים כמו מנהיגים אז אין סיכוי שיתנו לנו להנהיג. זה הופך את ההופעה לדבר שצריך לתת עליו את הדעת בהקשר של קריירה.
בטור קודם, "מנהיגות תחת אש", הזכרנו את המחקר של CTI המופיע בספר Executive Presence ומייחס אותה נוכחות מנהיגותית קודם כול לאופן שבו אנחנו פועלים ומתקשרים ורק בסוף, ב-5%, לאופן שבו אנחנו מופיעים. אבל הנתונים האיכותניים במחקר מראים שדרך המראה שלנו אנחנו נבחנים על היכולות החשובות יותר כמו כישורים, מסוגלות ותקשורת.
לכן עובדים שהביצועים שלהם מצוינים עלולים שלא לקבל קידום כי הם פשוט לא נראים כמי שמסוגלים לעשות את התפקיד בדרג הבא. במילים אחרות, אם המראה שלכם משדר שאין לכם מושג, לא יגיעו להעריך את שאר היכולות שלכם ואתם תצאו מהמשחק. בנושא הזה, יותר משחשוב מה כן, חשוב מה לא - חשוב לא לעשות טעויות שיסיטו את הפוקוס מהמקצועיות שלכם.
אחת הדוגמאות של היולט היא גמר תחרות מוזיקה יוקרתית. כל המשתתפים שהגיעו לגמר הם באמת רק אנשים מוכשרים, וההבדל בין מי שמקבל לבסוף את הפרס לבין מי שלא מקבל אותו הוא בפרטים הקטנים ביותר: לדוגמה, מוזיקאי אחד נכנס אל הבמה בעיניים מושפלות ולוקח לו דקות ארוכות להתארגן - דקות שבהן תשומת הלב של השופטים ושל הקהל מוסטת אל המראה שלו, וגם כשהוא מתחיל לנגן, לוקח להם זמן להחזיר את תשומת הלב לנגינה.
לעומתו, מוזיקאי אחר נכנס בראש מורם ועם חיוך שמשדר שהוא שמח להיות שם, מתיישב ומיד מתחיל לנגן, נותן את כל כולו. ההופעה שלו גורמת לשופטים ולקהל לא להסיר ממנו את העיניים ולהתחיל להריע לו עוד לפני שהתחיל לנגן. שני המוזיקאים ניגנו מצוין, אבל ברור לכם מי קיבל את הפרס.
כדי לעבור מסך כמקצועיים, כמנהיגים, כרציניים, כיצירתיים או כל תדמית אחרת שאתם רוצים לשדר בעבודה - צריך גם להראות את זה. החדשות הטובות בהקשר הזה הן שבמקום העבודה מה שחשוב הוא לא אילו גנים קיבלנו אלא מה אנחנו עושים עם מה שיש. במילים אחרות, ניתן ללמוד כיצד להופיע בעבודה.
המרכיב החשוב ביותר בנראות הוא הרגלי טיפוח, שגורמים לנו להיראות מסודרים, מקצועיים, מלוטשים. בגדים מקומטים, נעליים לא מצוחצחות או העדר טיפוח של שיער הפנים ייחשבו מראה מוזנח אצל גברים. בגדים שמדגישים את הגוף יגנבו את תשומת הלב מהיכולות המקצועיות אצל נשים. גם היציבה חשובה - הביטחון והסמכות משתקפים בעמידה זקופה ובמבט ישיר. חשוב לומר, הנושא הוא לא יופי, אלא תשומת הלב שאנחנו נותנים לטיפוח והופעה. עד כאן רוב בני השיח שלי הסתדרו עם המסרים, אבל קצת פחות עם מה שבא בהמשך.
בלי מחשופים ועם איפור
מחקר מ-2011 שנעשה בבית הספר לרפואה בהרווארד מצא שאיפור אצל נשים משפיע על הערכת היכולות ועל מידת האמון שהן יקבלו בעבודה. הנחקרים התבקשו להביט בתמונה של אותה אישה ברמות שונות של איפור - מפנים ללא איפור, דרך איפור טבעי ועד איפור "כבד" - ולתת לה ציון ברבע שנייה.
הציון שקיבלו נשים במדד המקצועיות עלה ככל שרמת האיפור עלתה, כל עוד האיפור לא היה כבד מדי. כשקיבלו הנחקרים יותר זמן לבחון את התמונות, היו הציונים דומים בשינוי קטן, האיפור הכבד עדיין הקנה לנשים ציון גבוה ביכולות מקצועיות אבל פחות באמינות.
מרגיז אתכן? סטיב שטרום, נשיא חברת היח"צ Venmark, משווה את זה לאותו מנגנון שגורם לחברות רכב לשים מכונית ספורט אדומה באולם מכירות שבו מוכרים בעיקר כלי רכב משפחתיים לבנים. הוא מסביר שההופעה פועלת על מנגנון שכנוע סמוי, כזה שאף אחד לא יודה שהוא קיים, אבל הוא שם. ואם כבר נשים, על פי מחקר של פיטר גליק, פרופ' לפסיכולוגיה, גם מחשופים, לבוש צמוד וסקסי גורעים מתפיסת היכולת שלהן בעבודה והן לא מקודמות כמו עמיתותיהן הלבושות באופן צנוע יותר. בהקשר הזה, כל המחקרים מסכימים על כך שבגדים חושפניים, שקופים, צמודים מדי או קצרים מדי - כל אלה אין מקומם במקום העבודה והן לא יעזרו לקריירה שלך.
שדרו שאתם בשליטה
ועכשיו לנושא רגיש לא פחות - משקל. מחקרים מראים שיש קשר בין כושר לבין טיפוס בסולם הארגון, ועולם העבודה היום קושר בין בריאות ושמירה על כושר ליכולת שלכם לשמור גם על אחרים. עודף משקל נתפס כמכשלה ועודף משקל משמעותי נתפס כמכשלה עוד יותר. בספרה The Beauty Bias, סוקרת דבורה רודס, מרצה בבית הספר למשפטים של סטנפורד, כמה מחקרים הקושרים משקל עודף עם סטריאוטיפים כגון ביטחון עצמי נמוך, העדר משמעת וחוסר איזון רגשי.
יותר ממחקר אחד מראה קשר בין שמירה על כושר לתפיסה שאדם יכול לטפל בעצמו ולפיכך גם באחרים ובפרויקטים חשובים. יש מחקרים שטוענים שמדובר ביותר מתפיסות - עודף משקל קשור בימי מחלה רבים יותר ובפרודוקטיביות פחותה, ולכן הוא מפריע לא רק בקבלה לעבודה אלא גם בקידום. מחקר אחד אפילו הראה שאחוז המנכ"לים בעלי עודף משקל קטן בהרבה מאחוז עודף המשקל באוכלוסייה. זיכרו, מה שחשוב הוא לא כמה אתם שוקלים בהכרח אלא עד כמה המראה שלכם משדר בריאות ויכולת לטפל בעצמכם ולהיראות מטופחים.
הזהרתי כבר בהתחלה שזה טור לא פשוט. הוא מתנגש ראש בראש עם השיח על קבלה, הכללה, אותנטיות והזכות להיות מי שאנחנו. בתחומים רבים בעולם העבודה, המתח הזה בין מה שהיינו רוצים לראות לבין הקיים דורש שנשים דברים על השולחן ונדבר עליהם כדי למצוא פתרונות אמיתיים. אפשר לפטור את העניין באמירה שאין קשר בין הבחירה של כל אחד בנעלי עקב או עניבה לעומת טי שירט ונעלי התעמלות נוחות ליכולות, להשקעה, ליצירתיות, למצוינות ולמנהיגות.
אני יכולה רק לצטט משפט שקראתי במהלך המחקר שלי בנושא: מישהו אמר שלא הייתם חולמים להיכנס ללקוח או למשקיע במצגת חשובה עם פתקים מקושקשים בכתב יד, אלא עם מצגת מושקעת שעבדתם רבות כדי להכין אותה. אותם חוקים פועלים ביחס להופעה. מעבר לרושם ראשוני, הופעה כזאת משדרת לסביבתכם ולעצמכם שאתם בשליטה. בסופו של דבר, כלל הזהב לגבי הופעה במקום העבודה הוא לצמצם כל הסחת דעת ממה שיש לכם להגיד, מיכולות ומביצועים.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com
