יש מעט מעשים מרושעים יותר מהפצת תמונות אינטימיות של אדם בלא רשותו. מעשה כזה של רשעות סבלה השבוע שדרנית הספורט שרון פרי. בדיוק באותו שבוע סערה איטליה מסיפורה של אישה בת 31 שהתאבדה לאחר שחבריה הפיצו את תמונותיה. מי שלא ישב עם אב שתמונות בתו מסתובבות ברשת, או עם בעל שתמונות רעייתו מופצות באתרי פורנו, והם נאלצים שניהם לא רק לצפות בתמונות אלא גם להכיר בשיברון לב שלעולם לא יוכלו לעצור אותן - לא יבין את עוצמת הפגיעה במצולמת ובאוהביה.
החוק ברור לגמרי. צילום תמונתו של אדם כשהוא ברשות היחיד הוא מעשה של פגיעה בפרטיות. פרסומו בוודאי כך. פרסום כזה גם ייחשב ללשון הרע. שני אלה - פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע - הם עוולה אזרחית המזכה בפיצויים, וכשהם נעשים בזדון - גם עבירה פלילית.
בתי משפט בישראל כבר הכריעו בסוגיות כאלה. בעניין אחד, מי שהפיץ סרטונים של חברתו לשעבר כשהיא מקיימת איתו יחסי מין, חויב לשלם פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום המרבי הנקוב בחוק - 100 אלף שקל. ספק אם יש בסכום כזה כדי לפצות את הנפגעת. ברור בעליל, לנוכח הישנות המקרים, שאין בו להרתיע אחרים.
החוק אמנם ברור לגמרי, אבל יישומו קשה מנשוא. מי שנפגעה לאחר שתמונותיה האינטימיות פורסמו ברבים, נדרשת לעבור מכשולים קשים כדי לאכוף את זכויותיה. תחילה, עליה לאתר את מי שמפיצים את התמונות. 6 שנים לאחר שבית המשפט העליון סירב למצוא דרך שתאפשר ליחיד לדרוש מספקי אינטרנט לחשוף את זהותם של מי שפגעו בו, בנימוק שעל המחוקק לעגן מנגנון כזה בחוק - דבר לא נעשה. משרד המשפטים ישן בעניין. מה לו ולמצוקתם של אזרחים?
כל אחד שמקבל תמונה ומעביר לחברו יכול לשאת בחבות על-פי דין. אלא שקל להסתיר את זהות המפיצים, בוודאי בתקופה שבה התקשורת בוואטסאפ מוצפנת וחסויה. להגיע אל מי שמלכתחילה גנב את התמונות והפיץ אותן, על-פי רוב זה כמעט בלתי אפשרי.
אפילו זיהתה הנפגעת את מי שיכולים להיתבע, עליה לאזור אומץ ולגייס את משאביה הכלכליים. את האומץ היא צריכה לאזור מפני שעניינה ייפרש בבית המשפט. התמונות שהיא מבקשת להעלים יוצגו באולם, גם אם בדלתיים סגורות. יהיה עליה להתעמת עם מי שפגעו בה; לעמוד בפני שאלות חודרניות הנוגעות להרגליה המינים ולעובדה שמלכתחילה בחרה להצטלם. משאבים כספיים יידרשו לה לניהול הליך. שכר עורכי דין מיומנים אינו נמוך, והסיכוי לקבל פיצויים מן הנתבעים תלוי בעוצמת הראיות ובחוסנה כעדה.
התוצאה, קשה ומקוממת ככל שתהיה, היא שסיכויי הנפגעת להיפרע מפוגעיה נמוכים. כשהחוק ברור, אך אכיפתו קשה, המבט מתמקד מעצמו במי שמעבירים את התמונות האלה מיד ליד, לעתים קרובות ברשימות תפוצה רבות-חברים. הביטו סביב, הם לידנו. הם אנחנו. אנשים נורמטיבים על-פי רוב, בחורים טובים. זו לא יותר מפיסת רכילות עסיסית עבורם. מחר תהיה תמונה של נפגעת חדשה, אבל היום הבידור טוב. בירכתי מוחם הם יודעים שזה פוגעני ואסור, אבל הקטע - אי-אפשר לעמוד בפניו. עד שזו רעייתם או בתם שמצולמות.
■ עו"ד חיים רביה הוא שותף בכיר וראש קבוצת האינטרנט וזכויות היוצרים במשרד פרל-כהן.