גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כבר שנים רבות שאני מסקר, כותב, טועם ומתעמק באוכל ובתרבות הצרפתיים, ומעלה על הכתב את רשמיי בעשרות, אם לא מאות, כתבות וספרים, כולל סדרה של שישה ספרי מסע חווייתיים, נהנתניים, שתכליתם להסב אושר לקוראים ולנוסעים. לצורך ספרי החדש "50 התענוגות של פרובנס", ערכתי באביב ובסתיו 2015 שני מסעות תחקיר מענגים ברחבי האזור. בין היתר, הייתי ב-16 מסעדות מכוכבות, בסך-הכול 25 כוכבי מישלן. 10 מתוכן נמנות עם 50 ה-must שלי בפרובנס, הכוללים אתרים, אמנות, כפרים ועוד.

עמודים אלה מוקדשים ל"טעימות" מהמיטב הזה, של מסעדות שהתרשמתי מהן במיוחד. הן מקדשות ומעדנות את מטבח-השוק הפרובנסלי הקל והבריא, מכבדות את העונתיות, ומשתמשות במוצרי האזור המשובחים, בדגת הים התיכון ובפירותיו, בירקות, מצויים כנדירים, בעשבים, בפרחים, בשמן הזית הנהדר, בכמהין, בממרחים שמוצאים בשווקים, בבוטרגה, בדבש, בגבינות העיזים, ביינות ובמה לא. מכל אלה רוקחים הטבחים מעדנים יצירתיים להפליא.

המנות שאני מציין ממחישות את מטבחו של כל שף בנקודת הזמן שבה אכלתי אצלו. אבל מטבחים יצירתיים נעים קדימה תמיד, וכמה פעמים בשנה מתחלף התפריט. נשארות בו רק "קלאסיקות" של יצירת השף. לצד המסעדות הבאתי גם אתרי תיירות וטיולים, שאם אתם כבר בסביבה, חבל להחמיץ - ולהפך. אם אתם כבר מטיילים באזור, כדאי גם לאכול משהו טוב.

בתיאבון!

מטבח העשבים של אדואר לובה

ב-1994, והוא בן 24, קיבל אדואר לובה (Edouard Loubet) כוכב ראשון במישלן. במאי 1999 ביקרתי במסעדתו, לה באסטיד דה קאפלונג (Capelongue) שבכפר בונייה (Bonieux). כבר היו לו שני כוכבים. התרשמתי מיצירה מקורית בדגש על ירקות ועל עשבים. נותרתי עם זיכרון של רבגוניות מורכבת, קשת רחבה להפליא של טעמים וניחוחות מודגשים, שילובים מצוינים וכמיהה בולטת ליופי ולאסתטיקה. הייתה תחושה של חד-פעמיות, כזו שחווים מול יצירת אמנות. חזרתי למסעדה ב-2015. עדיין שני כוכבים, אבל המטבח בשל יותר והיצירתיות מתועלת לקלאסיקה פרטית.

המסעדה יפה מאוד. אוכלים מול נוף הלוברון. שקיעה אדומה כדם יורדת אל מתחת למעטה העננים הלבנים וממלאת את חלל המסעדה. הארוחה הייתה יוצאת דופן. גביע (כמו של גלידה) עם אנשואיאד (טפאנאד על בסיס אנשובי) וירקות פריכים. קרומסקי (Cromesquis) מדהימים של טלה. במקור, קרומסקי הוא מתכון פולני עתיק. בזה של לובה בשר טלה, חרדל רוקט, ארוגולה ולצדם רקיק אורז, גזר גרור, ציפת אשכולית ופרחי גזר בר. עוד בתפריט: ראגו של אסקארגו עם "טבק" של עשבי לוברון - תערובת של כתריסר עשבים כתושים; אספרגוס ירוק עם "קורקבני ונוס" - צמח בשרני בשם Umbilicus rupestris - כבד של דג לוט מוקפץ קלות ומיץ אספרגוס בספירולינה.

הלוברון (Luberon), חבל ארץ מהיפים בפרובאנס, הוא פארק טבע הררי חרוץ עמקים רחבים. יש בו מן הכול, פרט לים. בלוברון חמישה כפרים המתויגים בין "הכפרים היפים ביותר בצרפת" - לורמארן, גורד, רוסיון, מנרב ו-Ansouis.

.La Bastide de Capelongue

מחירים: 140-190 אירו. חדרים 300-480 אירו. מחוץ לעונת הקיץ 140-260 אירו, לפי סוג החדר. טל: 33490758978.

מה רואים בסביבה: מהכפר בונייה אפשר לתור את החלק הדרומי של לוברון. בונייה, לורמארן והכפרים ממערב, מנ*רב* (Menerbes), לאקוסט (Lacoste) ואופד-לה-וייה (Oppede-le-Vieux). בשבת אפשר לבקר בשוק של העיירה Apt, בקתדרלה ובמרתפה. בסביבה כמה יקבים טובים.

טירת עז-הזהב, אגדה חיה

אחוזת שאטו דה לה שוור ד'אור (Chateau de la Chevre d'Or) היא חלק מהכפר עז ((Eze. נופים מהיפים שאפשר להעלות על הדעת - מזרח קאפ-פרה, הכפר סן-ז*אן וספינות לבנות במימי המפרץ - נשקפים מהטראסה, מהמסעדה, מהבריכה ומהחדרים המעוצבים בעידון, שחלקם מפוזרים בבתים עתיקים בכפר.

למקום יש אגדה. בבית קטן בשולי עז חייתה אישה זקנה, שרעתה את עזיה בשיפולי הכפר. בערב חלבה, בבוקר אספו את החלב. על כך הייתה פרנסתה. מדי יום שמרה לעצמה מעט חלב וגבנה גבינות שמכרה בימי ראשון בשוק. את מטבעות הזהב שקיבלה הסתירה בביתה. האישה מתה ונשכחה. כעבור שנים רבות, איכר, מונחה על-ידי עז בעלת גיזת-זהב, גילה את הבית הנטוש ורכש אותו. כשנכנס, גילה את מטמון הזהב שצברה לה הזקנה: ציפוי הסיד שמאחוריו הוסתר, התפורר. כך הצליח להגשים את חלום חייו: בית מפואר. וכה מרשים, שבאזור כינו אותו ה"שאטו'". וכך עד עצם היום הזה. פסלון העז מתנוסס מעל האחוזה.

למסעדה שני כוכבי מישלן, והחוויה הגסטרונומית אינה נופלת ברמתה מזו של הנוף. ביולי האחרון פרש השף שאכלתי ממטעמיו. החליפו ארנו פיי (Arnaud Faye), ממסעדה בעלת שני כוכבים ליד פריז. הוא שינה את התפריט וחיבר אותו יותר לאזור ולמוצריו. נשאר הפאטיסייה (שף המתוקים) הנהדר ז'וליין דיגור, שאת יצירתו, "הלימון המדומה", איני שוכח.

עונג רב הוא ללגום את האפריטיף על המרפסת, מעל עז הזהב והנוף המרהיב. מלצר מניח על מעקה האבן מגש ועליו מתאבנים ואפריטיף. כשמסיימים, עוברים דרך הבר, חוצים סמטה ונכנסים למסעדה. כשמחשיך, היא משתקפת בקיר הזכוכית על רקע האורות של סן-ז'אן-קאפ-פרה.

Chateau de la Chevre d'Or.

מחירים: צהריים - 78 אירו, למעט ראשון וחגים. ערב - 195-230 אירו. יינות מ-60 אירו ועד בכלל. חדר: 310-640 אירו, סוויטה 760-2,600 אירו. פתוח כל יום מתחילת האביב עד אמצע הסתיו. reservation@chevredor.com, טל' 33492106666.

עוד הצעה: בשוור ד'אור עוד שלוש מסעדות זולות יותר. החביבה ביותר, לטעמי, "Cafe du Jardin", בעלת נוף מדהים. פיצות, בשר ודגים על האסכלה, סלטים, עם פזילה קלה לליגוריה השכנה. לא יקר, במושגי המקום: 22-40 אירו למנה.

מה רואים בסביבה: עז, כפר תלוי עתיק, הוא מדרחוב של סמטאות צרות ומדרגות. סדנאות אמנים ואומנים, גלריות, בתי קפה קטנים ומסעדות עממיות. צופים מבעד לסורגים בקאפלה המקושטת של הפ**ניטאן ב*ל*אן (Penitents Blancs) מ-1306.

על "כיפת" הכפר גן אקזוטי יוצא דופן. ביום בהיר במיוחד רואים עד סן-טרופה. ב-2004 הוסיפו אגף ים-תיכוני ומסלולים נושאיים ופוזרו פסלי נשים דקיקות של ז'אן-פיליפ רישאר, צנועות ובה בעת חושניות: "אלילות האדמה", צאצאיותיה המסתוריות של איזיס. פתוח כל השנה, 6 אירו.

עז מקנן בראש צוק 400 מטר מעל פני הים. הוא צולל מטה אל החוף בין ניס למונקו. אפשר לצפות על עז מהחוף מעלה, מהקורניש העליון מטה, מהקורניש התיכון הצידה - וכל המראות מרשימים מאוד, כמו גם אלה הנשקפים מהכפר לכל עבר. מראה עז בלילה מרהיב, וכך גם הנופים המוארים. בזכות כל אלה, הוא נחשב לכפר היפה ביותר בריביירה.

חן ומצוינות בגראס

ז'אק שיבואה (Chibois) הוא השף והבעלים של לה באסטיד סנט אנטואן (La Bastide Saint-Antoine) ליד העיר גראס. חרף ממדי הארוחה, לא הרגשתי מלא. אמר לי שיבואה: "למטבח שלי יש זיקה חזקה לבריאות. מטבח דשן מדי פוגע בתיאבון. אני גאה כשלקוחות אומרים לי שהמטבח קל, ובזכות זה הם ישנים היטב בלילה וקמים עם תיאבון בריא לארוחת הבוקר".

שיבואה, מהגר ממרכז צרפת שאימץ בחדווה את מוצרי הים התיכון, חותר למצוינות. הערה שהערתי בערב, יושמה למחרת בצהריים. המכלול המוקפד, מלון ומסעדה, אכן ראוי לפרס מצוינות.

כשנכנסנו למטבח, אמר שיבואה שהוא הבוס. השף, ניקולא רונדלי, הוא מנהל המטבח.

המקום פועל רוב ימות השנה, כי אין עונות מתות. הטירוף הוא בקיץ, ובראשון בצהריים: תפריט ב-155 אירו, כולל יין לכל מנה. הסועדים הגיעו בהמוניהם, "כאילו עלו מתחנת מטרו", התמוגג שיבואה. הגינה הייתה מלאה עד אפס מקום.

אכלנו ארוחה אביבית מצוינת. התרשמנו מלובסטר וצבת של סרטן במקצפת של אפונה ירוקה וקציפת סרטנים בקוויאר; מלאנגוסטין עם מחית סוקה (קמח חומוס) ועלעלי זעפרן - מצוין; מדג סן-פייר מבושל באדים על מחית שומר וזבדה של לימון; מספרוס ים-תיכוני על אדרתו במיץ בצלים ופולים זעירים; מזאבאיונה עדין של פטריות מוריי; מפארידה על ארטישוקים מוקפצים ברוטב פטריות מוסרון (טריקולומה) עם תפוחי-אדמה ופטריות ז'ירול (באנגלית שאנטרל, בעברית שעלול); מגב טלה צלוי על קונפי חצילים, בצלצלי אשלוט וזיתים; ממניפת ירקות וממיץ עשבים מיובשים.

יושבים בגינה, מוקפים פסלים וצבעים: תכול שמיים מוחלט, "לא אמיתי", צהוב הקירות של הבית העתיק, מטפסים ירוקים, נוף גבעות ירקרק ענוג, עצי הזית הכסופים סביב, כרם ששיבואה מפיק ממנו שמן זית משובח - תמונה בלתי נשכחת של שלווה ושל חן פרובנסלי.

La Bastide Saint-Antoine.

מחירים: צהריים 66 אירו, ערב 185-205 אירו, ראשון בצהריים כולל יינות 155 אירו. 9 חדרים יולי: 300-408 אירו, פברואר: 220-288 אירו.

48, avenue Henri Dunant Grasse

info@jacques-chibois.com. טל' 33493709494.

מה רואים בסביבה: גראס (Grasse), כ-30 קילומטרים מהחוף, נהנית ממיקרו-אקלים מעט נוח יותר מאקלים הריביירה. היא עיר צבעונית, נאה ומגוונת. בירת הבשמים של צרפת, מרכז ייצור התמציות הריחניות מפרחים ומצמחים.

במאה ה-12 השתקעו הגמוני אנטיב במרומי גבעה והקימו קריה כנסייתית קטנה עם מצפור יפה. הקתדרלה נוטר-דאם די פואי (Notre-Dame du Puy) נבנתה מהמאה ה-10 וניכרים בה גלגוליה. היא מתהדרת בשלושה ציורי שמן של רובנס, טריפטיכון שצייר לודוביק בראה וציור של פראגונאר. ב"וילה פראגונאר", "חדר האהבה" הוא העתק היצירה המקורית שבפריק קולקשן בניו יורק. כדאי לבקר בזכות חדר מדרגות מרשים שצייר במוטיבים של בונים חופשיים. בבית ציורים מקוריים שצייר ותיבת הצבעים שלו.

העיר העתיקה היא סבך סמטאות, המכונות קורטין (Courtine), מלשון קור - חצר. במאה ה-14, יהודים שגורשו מממלכת צרפת הגיעו לגראס כמו ליישובים אחרים בפרובנס. רחוב רפיטרל (Refitrel) היה מרכז הרובע היהודי. סמטה צרה עם בניינים גבוהים מאוד: בשל הצפיפות גרו היהודים ברבי-קומות.

את תעשיית הבושם הוליד סירחון העור המעובד, שהפריע לגבירות שרכשו כסיות. במאה ה-13 עלה הרעיון לבשם את הכפפות בתמציות פרחים ועלים. כשנאסר לזקק תמציות בתוך העיר, עקרו המפעלים החוצה. המבנים הגדולים שבעיר הוסבו למרכזי מבקרים. אפשר להתוודע לטארינולוגיה - תורת האף, חוכמת הבשמים, ובמחיר סביר לקבל שיעור מעשי בייצור בושם.

אצל אל השמש, ז'וקאס

הפתעה מצוינת ציפתה לנו באוסטלרי די פבוס Hostellerie du Phebus)), ליד הכפר Joucas הסמוך לגורד. השף והבעלים, קסאביה מאתייה (Xavier Mathieu), הוא איש מצניע לכת, לא מתוקשר, ללא יחסי ציבור אפילו. ב-1984 באה המשפחה לז'וקאס ורכשה שרידי מאחז של אבירי ההיכל (הטמפלרים). המחסנים שרדו, ומעליהם בנו הוריו מלון צנוע. שלושים שנים של תוספות ושדרוגים הפכו את לה פבוס למלון פאר קטן עם מסעדה מכוכבת.

למזל של קסאביה קוראים רוז*ה ורז*ה. בן 14 היה כשעקרו לז'וקאס. הניתוק מסביבתו הטבעית גרם לו לנשור מהלימודים והוא התעניין בבישול. השכן ורז'ה, גדול טבחי פרובנס, קיבל את קסאביה כשוליה במסעדתו המהוללת במוז'ן. חברות אמיצה נקשרה ברבות השנים בין מאתייה לוורז'ה. ב-1978 חזר מאתייה היישר למטבח. "קשה להבין עד כמה נוח ונעים כאן", הוא אומר. פבוס הוא אל השמש במיתולוגיה היוונית. הוריו כינו את המקום כך בגלל אור השמש הנהדר, בזכות זיהום אוויר כמעט אפסי.

הארוחה נפתחה ב"פיסטו" - מרק ירקות ועשבים, שנמזג מקנקן על קוביות קטנטנות של ירקות עם ריחן, שמן זית ומעט שום. אהבתי. המשכנו ב"אספרגוס מן האדמה, גרגר הנחלים, ביצה קטנה מן הים, אגוזי מלך כתושים גס". "ביצה קטנה מן הים"? בוטארגה, שנסכה טעם של ים. הבסיס הוא רוטב ירוק של גרגר הנחלים ושבבי אגוזים. תענוג. המנה הבאה - מקבילתה של הקודמת בהיפוך היוצרות: "אספרגוס מן הים, גרגר הנחלים, ביצה גדולה של יבשה ואגוזי מלך כתושים". האספרגוס מן הים הוא סליקורניה, פרקן עשבוני, עם אמולסיה ירוקה של גרגר הנחלים וביצה. מצוין מצד הטעמים ומצד המרקמים: הסליקורניה פריך והאמולסיה נימוחה.

הארוחה התעלתה מעל לכל אלו שאכלתי בפרובאנס ב-2015 במסעדות כוכב, למעט אחת, ואכן מדברים על מאתייה כמועמד לכוכב השני.

איש מעודן, עיצוב מעודן, מטבח מעודן.

Hostellerie du Phebus.

מחירים: ארוחה 70-95-160 אירו, חדרים 230-410 אירו, סוויטות 390-545 אירו, סוויטה עם בריכה (למשפחות ללא ילדים) 455-660 אירו - לפי החדר והעונה. פתוח ממאי עד אוקטובר. מומלץ לבוא במאי או באוקטובר - הרבה יותר זול, ולא חם. ביסטרו של צהריים בגן, 10-30 אירו.

.phebus@relaischateaux.com טל' 33049057883. מה רואים בסביבה: מז'וקאס מטיילים בצפון הלוברון. ראשית, גורד (Gordes) המקנן על צלע גבעה. בתי האבן העתיקים משתלשלים מטה, על הצוק, כאשכולות פרחים. האתר המהמם, שבראשו טירה, נגלה במלואו לעין הנוסע המתקרב מכיוונים שונים. בכמה מקומות אפשר לחנות ולצפות. שוק מקומי ביום שלישי.

באמצע 2015 נפתחה במלון הפאר המשופץ להפליא La Bastide de Gordes המסעדה Peir, פייר, בפרובנסאלית, של פייר גאנייר. הוא התאים את המטבח הפרובנסלי לשיטותיו, וכבר בפברואר 2016 קטף הצוות כוכב ראשון. הם מכוונים גבוה יותר. מומלץ מאוד.

כביש D177 מוביל מגורד צפונה למנזר סנאנק (Abbaye de Senanque) מהמאה ה-12. דרך קצרה, אך עוצרת נשימה, המתפתלת ביער מעל עמק יפה. היא כמעט חד-סטרית עם "מקלטים" מימין ומשמאל. יופי הדרך מצדיק את הלחץ שמא תבוא מכונית ממול. בביקור המודרך מסופרים דברי ימיו של המסדר שהקים את המנזר הזה ועוד רבים אחרים. visites@senanque.fr

כמה קילומטרים מערבה, עולם המים המופלא פונטן-דה-ווקליז (Fontaine de Vaucluse), שבו בוקע מהאדמה המעיין הקארסטי הגדול ביותר בצרפת ואחד הגדולים בעולם.

מעט מזרחה משם שוכן רוסיון (Roussillon), "האדמוני", אחד מהכפרים "התלויים" על סלע. כפר עתיק שבתיו ססגוניים ונופיו צבועים דם וזהב, גוני האוכרה. כשהשמש מאירה את רוסיון, המראה מדהים. השיטוט בסמטאותיו של כפר האמנים, בגרמי המדרגות שלו ובכיכרותיו הקטנות חביב מאוד. שוק ביום חמישי. האוכרה הוא מחצב מינרלי לא רעיל להפקת צבע, ומשמש מימי קדם לציור, לצביעה, לקוסמטיקה ואפילו למזון. הפקתו החלה במאה ה-18, ומשנות ה-30 של המאה ה-20 דעכה עקב תחרות החומרים הסינתטיים. במפעל Mathieu מוזיאון שימושי לאוכרה - מדגימים ייצור פיגמנטים ומקיימים סדנאות. בשביל האוכרה (Sentier des Ocres) שני מסלולים מסומנים - 35 דקות ו-50 דקות - בתוך גיא המשלב את גוני האוכרה, מצהוב ועד סגול, ואת גוני הירוק של העצים, בין תצורות-סלע מרתקות שצרו הים הקדמון, הרוחות והאדם. איסוף אוכרה אסור בהחלט.

המטבח המושלם, כריסטוף באקייה

מלון לה קאסטלה (Castellet) של השף כריסטוף באקייה (Bacquie) שוכן באחוזה רחבת ידיים צפונה מהכפר לה קאסטלה, על כביש DN8, ליד מסלול המירוצים Paul Ricard.

המסעדה, 2 כוכבי מישלן, מרווחת והדורה מאוד. הטקס סביב הארוחה מהוקצע. כל פרט מוקפד. תפריט היינות המרשים מוגש בתוך קופסה הדורה.

פתחנו בדג סן-פייר (מוריג), עם בשר טורטו (Tourteau - סוג של סרטן גדול), קאוויאר, וקרם חמצמץ מבושם בקומבאווה - פרי הדר מהמזרח הרחוק. מנה נפלאה בעידון לא מצוי. צדפה מאגם Thau שעל רצועת החוף הים-תיכונית עם "רעננות של צנונית ורודה ודייקון (צנון יפני), מלפפון ופומלה", כך בתפריט. על הצדפה יוצק המלצר רוטב, מערבבים הכול יחד ומתענגים. טמפורה של דגים קטנים שנדוגו ב"גאנגי", רשת דייגים צפופה שמשתמשים בה לדיג קרקעית באזור טולון, עם קומקוואט קונפי וזביונה שמן זית ולימון. כפתור ופרח. לאנגוסטינים ים תיכוניים שניצודו בכלובים במעמקי הים, מבושלים ולא מבושלים, ברוטב הראשים וביצי הסרטן. נפלא. ממשיכים עם cephalophdes, בעברית סילוניות, המוגשות כמו סלט של טליאטלה - הסילוניות הן הפסטה, והתיבול הוא בוטארגה (ביצי דגים מיובשות). אוכלים במלקחיים דקים! מדהים.

ממשיכים בנתח עבה של Vive, באנגלית Weever, אחד מדגי הבויאבס, דג דוקרני שפגיעתו מסוכנת גם אחרי מותו, עם שומר צלוי ורוטב פטריות על בסיס פסיפלורה. דווקא במנה זו, של דג "פושטי" שכמעט ולא משתמשים בו במטבח העילי, "ירה באקייה לעבר הכוכב השלישי", הכריז בני עידו, שחושיו מחודדים מאוד. "השילוב של הפרי עם השומר, הדג ורוטב הפטריות יוצא דופן ומדויק להפליא". הקינוחים של השף-פאטיסיה Loic Colliau היו ללא ספק ברמת שלושה כוכבים.

ארוחה יוצאת דופן, חוויה מרנינה, שלוותה בהרגשה נפלאה של דיוק ושלמות. באקייה הוא אמן של מטבח המושתת על יצירתיות אמיתית, ששלמות הביצוע משווה לו נופך של קלאסיקה. זמן רב לא נתקלתי בשילוב שכזה, המעיד על טבח שסגנונו הבשיל אחרי הרבה ניסוי וטעייה. נדמה לי שזו הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בפרובנס ב-2015, והתחרות על התואר הזה קשה מאוד. האם יכיר המישלן באיכויותיו ויעניק לו את הכוכב השלישי?

Hotel du Castellet

מחירים: חדר 350-595 אירו, סוויטה 580-945 אירו לפי החדר והעונה. סוויטות מותאמות לנכים. תפריט 110-190 אירו. ביסטרו 49 אירו. סגור מאמצע נובמבר עד סוף פברואר.

3001, Route des Hauts du Camp

.welcome@hotelducastellet.com טל' 33494983777

מה רואים בסביבה: דרך היין מסומנת. הזנים המובילים הם מורבדר, גרנאש וסנסו. עושים מעט יין לבן, שלפעמים מפתיע לטובה, והרבה מאוד רוזה. יינות בנדול (Bandol) האדומים הם הטובים ביותר בפרובאנס, אחרי שאטונף-די-פאפ. היקבים המובילים הם טאמפייה (Tempier) בפלאן-די-קאסטלה, שאטו דה פיבארנון (Pibarnon) בלה קאדייר ד'אזור, ושאטו ואנייר (Vannieres). גם Terrebrune מצוין.

רוב כפרי היין הם יישובים עתיקים מבוצרים על צלעי גבעות. לה קאדייר ד'אזור, לה קאסטלה (Castellet), מהיפים בכפרי פרובאנס, יישוב מוקף חומה עם כיכרות קטנות. הנוף יוצא דופן, אך המבקרים מופנים לחניון רחוק. לה בוסה (Beausset), עם מוזיאון קטן לבובות עתיקות, בוסה-לה-וייה, אוונוס (Evenos) הבנוי מבזלת ואוליול (Ollioules), המשקיף אל הקניונים היפים - עיירה שיופיה, כך העיד מאטיס, הוא שמשך אותו לפרובנס. בעקבותיו באו רבים נוספים, והם ממשיכים לבוא עד היום.