דודי ויסמן / צילום: כפיר זיו
כשדודי ויסמן השתחרר מהצבא ב-1976 ורצה "לעשות כמה לירות", הוא בא לעבוד אצל אבא שלו, כמתדלק בתחנת סונול בפתח-תקווה. 40 שנה לאחר מכן, וכשהוא מקווה לשים מאחוריו את השנתיים הקשות במחזור חייו העסקיים, עם קריסת מגה ודחיקתו החוצה מניהול קבוצת אלון - ויסמן הוביל בחודשים האחרונים את רכישת סונול מקבוצת עזריאלי, תמורת 364 מיליון שקל (כ-200 מיליון שקל ממקורות עצמיים, כ-100 מיליון שקל הלוואת מוכר שהעמידה עזריאלי, ועוד כ-60 מיליון שקל דיבידנדים מהעבר שהושארו במאזן).
סגירת מעגל שמגיעה כעשור לאחר שניסיון קודם שלו לרכוש את סונול כשל; אז ויסמן, מאנשי העסקים הדומיננטיים במשק הישראלי וכוח עולה בתחום האנרגיה, ניסה למזג את סונול עם דור-אלון, אך נתקל בהתנגדות הרשות להגבלים עסקיים. כעת, הוא רוכש אותה ללא סייגים (אף שהוא מחזיק בכ-5% בדור-אלון), באמצעות קרן יזרעאל אויל אנד גז שבשליטתו, ומצהיר בראיון חג בלעדי ל-G, כי "לאורך השנים היה לי קשר עמוק עם סונול. זו חברה שהיא בית ספר לכל ענף האנרגיה, ועוד לפני שהייתי באלון נתתי לה שירותים חיצוניים.
"יום אחד הגיע אלינו לביקור בתחנה יולי עופר, שהיה היו"ר של סונול. כהרגלו של יו"ר, הוא שאל מה סונול יכולה לעשות יותר טוב עבורנו. אני הייתי אז צעיר ומלא פאשן, ואמרתי לו שהם רחוקים מאוד מתחום הפיתוחים הטכנולוגיים. בעקבות זאת הוא הציע לי להיות יועץ שלהם לענייני מחשב, ועשיתי דברים יפים מאוד בתחום הזה. סונול הייתה מאוד מתקדמת מבחינת שירות עצמי, חיבור למחשב. מצד שני, לאורך השנים לא לקחו אותה לקידמה שאליה צריך היה לקחת אותה. זה עניין של מדיניות של בעלים, ולסונול היו בעלים שונים שהיו להם אסטרטגיות שונות, ולא עשו איתה את קפיצת המדרגה. היא צריכה שינוי אסטרטגי, פיתוח והכנה לשנים הבאות".
- כמו פיתוח של מרכזים קמעונאיים במתחמים של תחנות הדלק שלה?
"גם, אבל בעיקר להתפתח אל הדברים הבאים בתחום האנרגיה: לסוגים שונים של דלקים, לסוגים שונים של מכוניות. הרווח הוא קומבינציה של המרכיבים באותו מתחם הדלק: חנויות הנוחות, בתי הקפה, וגם נכסים אחרים שנמצאים בשטח. לסונול יש נכסי נדל"ן היסטוריים שמאפשרים פיתוח, היא חברה מאוד מסודרת, מאוד ממוחשבת, היא תמיד הובילה בתחום הפיתוח והמחשוב הטכנולוגי. סונול הייתה הראשונה לחיבור משאבות דלק למחשב. החברה מנוהלת, היא מרוויחה יפה, והאתגר הוא ליצור את הדבר הבא".
- ולמרות השבחים שלך, היא הייתה על המדף המון זמן, וקופצים רבים לא היו.
"זה תחום מאוד מיוחד, ולא כל מי שבא מבחוץ מבין אותו, או שהוא מסתכל על התשואות שלו בצורה שונה. העובדה שסונול הייתה על המדף ולא קנו אותה, זה אולי כי ויזואלית היא נראית פחות טוב. כחברה, יש לה את הנכסים הדרושים בתחום שלה, אבל כשאתה הולך לפתח קניונים כמו עזריאלי, היא לא בפוקוס".
- כלומר מבחינת עזריאלי היא הייתה ילד חורג.
"עזריאלי סידר את סונול והפך אותה לחברה רווחית, אבל היא לא הייתה ההארד-קור של העסקים שלו. אני מבין את מקומה של סונול בקבוצת עזריאלי. כל סונול יחד זה קניון אחד של עזריאלי".
- ואצלך היא תהיה הילד המועדף.
"זה התחום שאני אוהב, ומדובר בנכס מהותי מבחינתי. זה לא שלא הייתה התלבטות אם לרכוש את סונול או לא. הייתי צריך להחליט בין זה לבין השקעה גדולה שהציעו לי בארצות הברית, והכרעתי לטובת סונול, כי החלטנו שנעשה את מרב עסקינו בישראל ולא מחוץ לישראל".
- למה בעצם, אחרי שנכוות כאן בשנתיים האחרונות?
"הבן שלי אמר לי שאם 80% מהעסקים יהיו בארצות הברית, גם 80% מהילדים יהיו שם".
- אבל ממילא יש לך שם עסקים נרחבים, במסגרת אלון USA, שבה אתה עדיין שותף.
"זה שאתה, כאיש עסקים, חושב שצריך לפזר את ההשקעות שלך במקומות אחרים, זה לא אומר שאתה לא ישראלי ולא רוצה לחיות ולגור כאן. שבוע עד עשרה ימים בחודש אני בארצות הברית - יש לי דירה בדאלאס, ויכולתי לגור שם כמו מלך, אבל אני נוסע הלוך חזור".
"והייתה גם מגה"
ויסמן, 62, חוגג אמנם את רכישת סונול ושש לנתח אותה ואת ההזדמנויות הגלומות בה לפרטי-פרטים, אבל גם הוא יודע שאי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר: קריסת מגה שהובילה אל דחיקתו החוצה בשנה שעברה מניהול קבוצת אלון, שהוא היה הפנים המזוהות ביותר עמה. דחיקה שקשורה בסכסוך שאליו נקלע עם בעל השליטה וקרוב משפחתו שרגא בירן; ויסמן מחזיק ב-20% מביילסול, החברה המחזיקה בשליטה בקבוצת אלון (53%), בשותפות עם ארגוני הקיבוצים ועם בירן שמחזיק ב-80%.
"כל מה שאני עושה, אני מרגיש שזה שלי ובאחריותי, גם אם אני שותף רק ב-10% וגם אם אני רק מייעץ", הוא מבהיר, אבל בו-בזמן גם מפציר שלא לתמצת את כל הקריירה שלו בקבוצת אלון אל השורה האחרונה, שהיא לא בהכרח גם התחתונה. "המסע של אלון היה מסע מופלא", הוא אומר, "מתחנת דלק אחת שפתחנו ב-93', הגענו לקבוצת חברות של למעלה מ-40 מיליארד שקל מחזור עם רווחיות עצומה. החברה הגיעה ל-EBITDA של 2.5 מיליארד שקל. היו הרבה מאוד הצלחות, והיו גם חברות שלא הצלחנו בהן. הפעילות בארצות הברית היא פעילות שאלון ישראל השקיעה בה אקוויטי של 7.5 מיליון דולר וקיבלה עליה למעלה ממיליארד דולר. קחי את ההשקעה בכביש 6 (אלון הייתה שותפה בחברת דרך ארץ, המפעילה את כביש 6) - אני יכול לומר שאני הייתי היוזם המרכזי שלה, לפני שיכון ובינוי, לפני הקנדים, לפני כולם. זה היה פרויקט שלנו, פרויקט שאלון הרוויחה בו הון עתק. הייתי שם היו"ר עד לא מזמן, ותראי כמה משלמים שם לבעלי המניות (הכוונה למימושים שונים של בעלי המניות לאורך השנים, בהיקף של מאות מיליוני שקלים).
"בקידוח תמר אלון הייתה לפני דלק, לפני נובל, ובסופו של דבר, מהשקעה מאוד שולית, אלון הרוויחה למעלה ממיליארד שקל. וכמובן יש את דור אלון - חברה שהתחילה ממשאבה אחת, ונסחרת היום ב-700 מיליון שקל. אני מאוד האמנתי בעסק הזה. אם תיקחי את אלון רבוע כחול - היו מתחתיה רבוע נדל"ן, שהיא חברה מופלאה, דור אלון, שהיא מדהימה - והייתה גם מגה".
הרשת הקמעונאית שבשנת 2011 הראתה רווח תפעולי של 38 מיליון שקל, עברה בתוך שלוש שנים להפסד תפעולי של 155 מיליון שקל. חובותיה לבנקים עמדו על כחצי מיליארד שקל, ועוד חוב בהיקף דומה לספקים. לאחר תקופה שכללה הקפאת הליכים, הסדר נושים, פיטורים של כ-2,000 עובדים ומינוי נאמנים - נמכרה מגה לפני כחצי שנה ליינות ביתן, תמורת כ-350 מיליון שקל.
"למגה היו קשיים לאורך שנים", מתייחס ויסמן. "אמרתי את זה בראיונות בתקשורת, אבל היא לא הייתה בבעיה כפי שהכניסו אותה אליה. צריך להסתכל במגה על התזרים שלה ולא על דוח רווח והפסד. עד סוף 2013 התזרים היה חיובי. בסוף 2014 היה חיסרון קטן של 70-50 מיליון שקל. לא הייתה בעיה לכסות את זה ולהמשיך את הפעילות, או למכור אותה. והיו קונים במחירים טובים".
- אתה רצית למכור?
"כן, הבאתי גם קונים למגה, אבל התנגדו למכירה. הייתה לי הצעה אחת להכניס קרן מאוד גדולה שהסכימה להיכנס באלון רבוע. והיה רעיון להכניס ב-65% שותף מומחה זר בתוך מגה. חלק רצו ככה וחלק אחרת".
- למה רצית למכור?
"כי הבנו שאנו לא יודעים להתמודד בתחום הזה. מגה חולקה לשניים: מגה בעיר, והיו ניסיונות להקים רשת דיסקאונט - בהתחלה מגה בול, ואחר כך יו".
- שתי הפעולות האחרונות נחלו כישלון, וזו יוזמה שלך.
"הכול עליי. אני הייתי היו"ר, ובשני המקרים זה לא הצליח ולא התרומם. מגה בעיר אגב, הייתה תמיד מוצלחת ותמיד הרוויחה כסף. ובכל מקרה, מגה הייתה חברה אחת מתוך קבוצת חברות שהרוויחה 2 מיליארד שקל. ולכן, לא הייתה דרישה מאף ספק, לא פוטר אף עובד, ולא הייתה שום בקשה משום בנק ולא מאף בעל אג"ח, כי ידעו שזה חלק מקבוצת החברות".
- אז מה גרם למה שקרה?
"החלטות לא נכונות. פעם אחת ההחלטה להפריד את מגה מיתר החברות של הקבוצה, ופעם שנייה - הסכסוך עם הספקים. מגה לאורך שנים לא הייתה סיפור הצלחה. היו לנו חברות הרבה יותר טובות. במגה הוחלפו מספר הנהלות ועדיין היא לא הפכה להיות סיפור הצלחה, וכמובן שכל התחום, בעקבות המחאה החברתית, נכנס למשבר יחסית גדול, ומגה לא ידעה להתמודד איתו.
"היו רשתות שהתמודדו איתו טוב, מגה לא ידעה להתמודד. ואז יש שתי גישות: האחת - נזרים את הסכום שחסר ונמשיך הלאה, ונעשה את זה יותר טוב; והשנייה - בואו נמכור את זה. והייתה גישה שלישית, שניסתה לבודד את זה, כי התיאוריה העסקית שמלמדים אומרת שאם יש בעיה באיזה מקום, מבודדים אותה, מוציאים אותה החוצה, מטפלים בה בנפרד, ואם אתה מוציא את מגה ונפטר ממנה, פתרת את הבעיה".
"ניהלו דוחות, לא תזרים"
אם להשתמש באנלוגיה לדבריו של ויסמן, הרי שבמארס 2014 בירן נקט בדרך "הבידוד וההוצאה החוצה" של מי שהוא חשב שהוא הבעיה של הקבוצה שבשליטתו: המנכ"ל שלו ויסמן. המהלך לדחיקתו החוצה החל במארס 2014 כאשר בירן מינה את יונל כהן, לשעבר מנכ"ל מגדל, כיו"ר ביילסול, ולמעשה "האיש שלו באלון". עד סוף אותה שנה הם הביאו להדחתו של ויסמן מניהול הקבוצה (הם טענו אז כי בסך הכול לא חידשו את חוזהו שהגיע לסיום), ומינו במקומו את אביגדור קפלן, מנהל ותיק, בכיר ומנוסה. קפלן, אגב, פרש מהתפקיד השבוע.
ויסמן העיר אז בציניות כי "לאלון ישראל מונה מנכ"ל חדש, נמרץ ואנרגטי". קפלן מצדו, צוטט זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, במסגרת כנס באוניברסיטת חיפה, כאומר ש"אלון מצויה במינוף, על סף התפרקות, עם חוב ענק. מצד שני, יש בעיות קשות מאוד לרשת מגה. היא רשת עם 180 חנויות שמתנדנדת, ואלוהים ישמור אותנו. נראה אם נצליח למנוע את קריסתה, מקווה שכן, שנצליח".
- נפגעת כשבירן הדיח אותך?
"זה אף פעם לא נעים. הוא בעל השליטה, והוא רוצה לקחת את זה למקום אחר. לצערי הרב זה לא הצליח. מפעל חיים ירד לטמיון, אבל ממשיכים הלאה".
- אתה חושב שאם היית נשאר בקבוצה, היית מצליח לעצור את הסחרור שאליו היא נקלעה?
"בוודאות לא היו מפטרים אף עובד, בוודאות היינו מזרימים את ה-70-50 מיליון שקל, שזה היה סכום לגמרי לא מהותי. כל עוד הייתי, כל הספקים סיפקו סחורה, אף בנק לא בא בבקשות ודרישות, כי ידעו שאני מתייחס לכל כקבוצה אחת. ברגע שאתה מבודד ואומר: כל אחד בפני עצמו, זה לא התאים. כל החברות היו למעשה חטיבות בתוך קבוצה שלמה ולבודד אותן זה מהלך אחר לגמרי".
- מה דעתך על אביגדור קפלן ועל יונל כהן, שניסו לפתור את המשבר?
"הם מנהלים שיודעים מה זה חברות, אבל הם לא מכירים את התחום הספציפי. הם מעולם לא ניהלו חברות אחזקה וחברות דלק. הם מנהלים מקצועיים, אך צריך להבין את תחום הקמעונאות, וזה לא התאים. העובדה היא שזה נכשל. המהלך שהם ניסו להוביל אליו, השתבש עד כדי כך שנכנסו לסכסוך עם ספקים, מחוסר ידע.
"הם רצו להקטין את כמות העובדים, שזה שערורייתי בעיניי, ולקבל תנאים טובים בשביל לא להזרים כספים. התוצאה הייתה שהספקים משכו את קווי האשראי וכתוצאה מזה, במקום להתמודד עם חור של 50 מיליון שקל, הם נאלצו להזרים 320 מיליון שקל. הם גם הלכו בדרך של הקטנת כוח האדם ושיפור התוצאות. הבעיה היא שזה מתאים לחברות מסוימות ולא לחברות מהסוג הזה.
"ניהול של רשת מזון זה לא כמו לנהל חברת ביטוח, חברת דלק או חברת נדל"ן. רמי לוי לא היה צריך להיות מנכ"ל ביטוח בשביל להיות רמי לוי, אך בטח לא היה מצליח בביטוח כי זה לא התחום שלו. אי אפשר לנהל את זה לפי התיאוריה שכתובה בספרים".
- ואתה מנהל שמבין בתחום קמעונאות המזון?
"אני מבין בתחום הקמעונאות, לא בתחום הסופרים. אני במלוא הצניעות אחד המבינים ביותר בתחום חנויות הנוחות, בארץ ובחו"ל, אבל מהר מאוד הבנתי שסופר זה תחום שאני פחות מבין בו. לכן כל מה שעשינו פה, זה ניהלנו את התזרים. הם (קפלן וכהן) ניהלו דוחות כספיים, לא תזרים. ביום השני אחרי שעזבתי, רבו עם קוקה-קולה, ביום הרביעי נתנו הצהרות באוניברסיטת חיפה".
"זה הכול אגדות"
יש רק בעיה אחת, אני אומרת לוויסמן, נוכח הסבריו על מה שממשיכיו יכולים היו לעשות אחרת - בדוח הנאמנים של מגה נכתב במפורש שהסיבות לקריסתה נטועות במהלכים שהוא הוביל: רכישה מופרזת של חברות, כמו עדן טבע מרקט, חלוקת דיבידנדים כשהחברה כבר נכנסה למשבר, ודמי שכירות גבוהים ששילמה מגה לחברה האחות - רבוע כחול נדל"ן.
"לא נמשכו דיבידנדים ממגה, לא היה ולא נברא, זה הכול אגדות", הוא משיב. "מבחינת ההסכמים בין מגה לרבוע כחול, זה בדיוק להיפך. זה פשוט מצחיק. אלון רבוע נתנה ללא תמורה את כל הסניפים של עד 1,500 מ"ר למגה עצמה. חלק גדול מהנכסים של מגה ישבו באמות עוד לפני שאנחנו נכנסנו, ומגה שילמה לאמות דמי שכירות של 9%.
"ב-2006, לפני 10 שנים, הועברו 21 נכסים לרבוע נדל"ן, ונקבעו להם אותם 9% דמי שכירות. כל המהלכים אושרו ברוב מכריע. העובדה היא שבכל סניף שמגה יצאה ממנו, רבוע נדל"ן הצליחה לקחת שם יותר".
- אז מה שנכתב בדוח הנאמנים אינו נכון?
"בחלק גדול מהנושאים לא הכירו את העובדות".
- ומה לגבי רכישות בעייתיות כמו עדן טבע מרקט או עסקים אחרים בתחום הקמעונאות, שאינם מתחומי הליבה של מגה?
"היו עסקאות טובות והיו לא טובות. עדן טבע מרקט במקרה הייתה עסקה מצוינת. זה תחום בלתי רגיל שעוד לא פותח. לדברים האלה צריך זמן. אבל כשלוקחים את ההשקעה של בעלי המניות באקוויטי באלון, לעומת התמורה שקיבלו והשווי של החברות כל עוד אני הייתי שם, זה סיפור הצלחה פנומנלי".
- למרות מגה.
"מגה זו חברה אחת שהיו בה בעיות, לא מהותיות לטעמי, והחליטו לטפל בזה לא נכון. לגבי המינוף, כיום חברות אחזקה צריכות להתנהל אחרת מבחינת מינוף. המינוף לא היה צריך להיות בחברת האחזקה אלא בחברות עצמן, וזה בסדר למנף חברות עד גבול מסוים. זה בעייתי למנף חברות אחזקה, אלא אם כן אתה מתייחס אליהן כאל חברה אחת. לאלון לא הייתה בעיה לפרוע את כל האג"חים. בחברות אחזקה לא הייתי מחזיק כאלה רמות מינוף. העולם השתנה, עובדה שאת סונול קנינו באקוויטי".
- מה לגבי הביקורת על הסכום ששולם לרות שטרית עבור יחסי ציבור? לפי דוח הנאמנים, שולם לה ריטיינר של 300 אלף שקל בחודש.
"לא היה ולא נברא. רות שטרית קיבלה 15 אלף שקל לחודש ריטיינר עבור יחסי ציבור, ואם היא עבדה בחברות אחרות של אלון, היא קיבלה מהן עוד כסף. בתוך הסכום הזה כלולות גם הוצאות פרסום שהיו לה - בעיקר הדפסות".
- הפרשה השאירה לך טעם רע בפה?
"הדבר היחידי זה הנושא של פיטורי העובדים, שלא היה צריך להיעשות. כמה הייתה הבעיה של העובדים - 10 מיליון שקל? בשביל סכום כזה קבוצה כמו אלון צריכה לפטר 2,000 עובדים? השתגעו? כשהיה בא אליי מנהל שרצה לצמצם את כמות העובדים, הייתי אומר לו שיחייב אותי למעלה. בתקופה שלי לא פוטר עובד אחד משיקולי התייעלות".
- איך אתה מסביר את העובדה שאף שאתה היית בפרונט כל השנים, שרגא בירן הוא זה שחטף את מרב הביקורת בקריסת מגה?
"אין לי כל בעיה לעמוד בפרונט ולספוג ביקורת כשאני אחראי ומוביל את האסטרטגיה, כך היה כל השנים, מעולם לא התחמקתי מאחריות. אבל בירן החליט להוציא אותי מהחברה על מנת לקחת את ההובלה ואין לכך כל קשר למגה, הוא ממש התעקש להיכנס לקו האש ולעמוד בחזית.
"אין ספק שהוא משלם על מהלכים שהוא גרם להם. חשוב להדגיש כי שרגא היה מעורב בכל דבר - קטן כגדול. זה עסק שהוא היה מודע לכל דבר בו, כמו לכל רכישה. אי אפשר היה לעשות שום רכישה או מהלך עסקי פנימי בלי אישור שלו. אגב, כשאני אומר שרגא, אני מתכוון אליו עצמו, או לבן שלו".
"תחושה של כאב"
בירן, זוהי טריוויה ידועה בקהילייה העסקית, הוא בן דודו של אביו של ויסמן. בירן, ניצול שואה שהגיע לבדו לארץ, אומץ באופן לא פורמלי על-ידי סבתו של ויסמן, ולאורך השנים הוא נחשב לבנה החמישי, לצד ארבעת בניה הביולוגיים. בחלק מהזמן התגורר בירן בבית הסבתא, ולמעשה, הוא היה לוויסמן כדוד לכל דבר. "לא ידעתי בדיוק את מהות קרבת המשפחה", מתייחס ויסמן. "זה משהו שנולדתי לתוכו".
- מה התחושה שלך בכל העניין הזה? בירן הוא חלק מהילדות שלך בסופו של דבר.
"יש לי תחושה של כאב על שיבוש מערכת היחסים של שרגא בתוך משפחתו עם ילדיו, אבל אני ממש לא רוצה להרחיב בעניין".
- אתה טענת בתביעה שהגשת בזמנו, כי המשבר ביניכם נוצר הן על רקע רצון שלו למשוך דיבידנדים והן על רקע הסכסוך שלו עם ילדיו, שאף הגיע לבתי משפט.
"שרגא רצה יותר למשוך דיבידינד מאלון. הקיבוצים התנגדו, אמרו שזה לא הזמן, כי ב-2016 צריך להתחיל להחזיר אג"חים. אני תמכתי בעמדת הקיבוצים ודרשתי, כמנכ"ל החברה, להחזיר כספים. הייתה הלוואה שניתנה לבעלי המניות. הקיבוצים החזירו אותה ושרגא התנגד, ויותר מאוחר החזיר. מאותו רגע נוצר פעם ראשונה סדק בשותפות".
- איך הסכסוך שלו עם הילדים השפיע עליכם?
"שותפות זה כמו משפחה. כשקורה משהו אצל אחד השותפים, זה משבש הכול".
- אתם עדיין שותפים, אבל כבר לא פעילים. בדיעבד, אתה מצר על התקופה המשותפת?
"כל מי שיש לו חיים מלאים, יש לו בחיים תקופות. יש תקופות שאתה במלחמה, אנשים עוברים מחברה לחברה. לי היה לי מזל גדול. הייתה לי הזדמנות להקים כזו קבוצה, כמו אלון, שבתקופות השיא שלה העסיקה 15-14 אלף עובדים בארץ ובארצות הברית. זה לא נופל בחלקו של כל אחד. מבחינה זו, זה מזל גדול. הייתי שמח שזה היה מסתיים אחרת, אך כל אחד תרם את חלקו לכך שזה לא הסתיים ככה. אני מניח שגם לי יש חלק בעניין כמו לכל אחד אחר. הייתי שמח שזה היה מסתיים אחרת, אבל אלה החיים".
- וכעת, עם סונול, אתה מרגיש את המנוחה והנחלה?
"אני לא בנוי ככה. קניתי את סונול בשביל להגדיל ולפתח אותה. אני עוד לא יוצא לפנסיה".
תגובות
"מר ויסמן אינו אומר אמת"
מטעמו של שרגא בירן נמסר בתגובה: "מר ויסמן טוען בראיון כי 'בירן היה מעורב בכל דבר בקבוצה, קטן כגדול, ולא ניתן היה לבצע כל מהלך עסקי ללא אישור שלו, או של בנו'. והנה, בכתב התביעה שהגיש ויסמן נגד בירן והשקעות ביילסול, המגובה בתצהיר ודינו כדין שבועה בבית המשפט, אומר מר ויסמן את ההיפך הגמור: 'במשך כשלושה עשורים ועד לאחרונה, היה ויסמן אחראי באופן בלעדי לניהול היומיומי של החברה המשותפת ולקבלת כל ההחלטות בחיי היומיום וכן אחראי לניהולן והנהגתן של כל החברות בקבוצה. במשך שלושה עשורים כיהן ויסמן כמנכ"ל בפועל של החברה ולא היו לחברה המשותפת נושאי משרה אחרים (לבד מדירקטורים).
"והוא ממשיך ואומר: 'לא הייתה לו כל מעורבות בניהולה השוטף של החברה המשותפת, בייזום עסקאות, כמו גם בקידומן ואף הוא נעדר זכות חתימה. בירן מעולם לא עמד בחזית החברה המשותפת; לא נדרש לדיונים עם הרשויות; עם הרגולטור; עם הגופים המממנים; עם העיתונות; כמו גם עם כל העולם שבחוץ'.
"משום כך ברור שמר ויסמן אינו אומר אמת - או בראיון, או בתצהירו בשבועה בבית המשפט. וכך יש להתייחס לשאר אמירותיו בראיון המתייחסות לקבוצת אלון ולאחריותו הבלעדית למצבה".
מאביגדור קפלן נמסר בתגובה: "מצער להיווכח עד כמה מר ויסמן מתכחש למצב אליו דרדר את מגה באופן רצוף במשך שנים רבות והביא אותה לפשיטת רגל, עם חוב ספקים ענק של מעל 800 מיליון שקל, הפסדים צבורים שמחקו את כל הונה העצמי, ועם הון חוזר שלילי שלא אפשר הפעלתה השוטפת. כל ספק של מגה, כל בנקאי וכל גוף מוסדי שהלוו כספים למגה, לרבוע כחול ולאלון חברת הדלק, כל אנליסט שעיין בדוחות הכספיים המלאים של רבוע כחול החתומים על-ידי מר ויסמן עצמו וניתח את האמור בהם, כל מנהלי ועובדי מגה ובוודאי נאמני מגה שמונו על-ידי בית המשפט - יודעים היטב את הסיבות שהביאו לקריסתה של מגה. הם ודאי לא הופתעו מנפילתה של מגה והם לא ישתכנעו מניסיונותיו של מר ויסמן להתנער מאחריותו המוחלטת למה שקרה בקבוצת אלון בכלל ובמגה ורבוע כחול בפרט".
מיונל כהן נמסר בתגובה: "אין אני סבור שנכון לנתח על גבי עיתון התרחשויות עסקיות שנמשכו שנים רבות בקבוצת חברות מורכבת מאוד וממונפת מאוד. אשר על מגה ספציפית, אין לי מה להגיב מעבר לכך שלא הייתי דירקטור במגה אלא בחברת האם. במיוחד חשוב לי לציין שלא המציאו לי את מאזני מגה למרות פניות רבות במשך חודשים רבים, וכשהתמונה הפיננסית הכוללת הובנה לעומק, לא היה מנוס מלפרק את התסבוכת הפיננסית המורכבת. אי אפשר לגלגל בעיה ללא סוף תוך כדי שהיא מחמירה (!!!).
"אני מאחל לדודי ויסמן ומשפחתו הצלחה בדרך העסקית החדשה. שנה טובה ובריאות טובה".
מנאמני מגה, רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד אהוד גינדס, נמסר בתגובה: "מר ויסמן היה מנכ''ל, דירקטור ובעל מניות במגה, שקרסה והותירה אחריה שובל ענק של נושים ועובדים שאיבדו את מקום עבודתם. הוא אחד הנחקרים בפרשת קריסתה של מגה, יחד עם עוד אחרים, נושאי משרה, דירקטורים ובעלי שליטה במגה ובחברות הקבוצה כולל מרבוע נדל"ן ורבוע כחול.
"עם העמקת החקירות צפוי היה שתתחיל דיס-אינפורמציה תקשורתית בקשר לסיבות לקריסה ונגד הנאמנים הפועלים כשלוחי בית המשפט. מר ויסמן ימסור את עמדותיו במסגרת החקירה ולא מעל דפי העיתון. הנאמנים ישלימו את החקירה במגמה להגיע לחקר האמת בקשר לסיבות שהביאו לקריסתה של הרשת".
לא על סונול לבדה
היכן מושקע דודי ויסמן?
אלון USA החברה שהייתה בבעלות קבוצת אלון, אמנם נמכרה לפני כשנה וחצי לדלק US, תמורת 570 מיליון דולר, אך ויסמן נותר דירקטור בחברה ומחזיק ב-5% ממניותיה. באמצעות החברה, ויסמן שותף באחזקה של כ-170 חנויות נוחות של רשת סבן אילבן בדרום-מערב ארצות הברית
גפן קרן השקעות שבה מחזיק ויסמן בשותפות עם איש העסקים שלדון שטיין. הקרן משקיעה בחברות טכנולוגיה ישראליות, וכ-25 משקיעים חוברים אליהם לעסקאות, לפי העניין: בפורטפוליו יש חברות ביוטק, מכשור רפואי והשקיה. באחרונה הביא ויסמן לישראל את חברת כרטיסי האשראי דיסקובר, שבחנה את החברות שגפן משקיעה בהן, לצורך השקעה אפשרית
יקב טוליפ ויסמן נכנס לפני שנתיים כשותף שווה של המייסדים, משפחת יצחקי מטבעון (בהשקעה של כעשרה מיליון שקל). היקב ממוקם בכפר תקווה הסמוך לטבעון, שבו מתגוררים כ-200 בעלי צרכים מיוחדים, והיקב הוא אחד ממקורות התעסוקה המרכזיים שלהם. בצד זה, היקב רווחי, וכל הרווחים מושקעים בכפר. טוליפ, לדברי ויסמן, מייצר כ-320 אלף בקבוקים בשנה, כרבע מהם מיועדים לייצוא