סטלה הנדלר / צילום: יחיאל ינאי
לאחרונה התפתח ב"גלובס" ויכוח עז בין חברת בטא פייננס שהציגה את המשמעויות של רווחיותה העודפת של בזק, לבין האחרונה שטענה שרווחיותה אינה חריגה בהשוואה למפעילים בעולם, ובעיקר כאשר משווים רווחיות בין קבוצות תקשורת ללא "פירוק" של מקטעי הפעילות.
הוויכוח הוא מאד רלוונטי היות ושוק התקשורת עומד בפני הכרעות קשות מאד, וצחי הנגבי השר הממונה על בזק, יידרש לתת תשובות. השבוע הנגבי ביקר בסלקום ושמע ממנה גם לגבי הרווחיות של בזק ובנושאים אחרים הקשורים למבנה התחרות. הנגבי לא הגיב ורק הבטיח שילמד את הנושא.
בשנים האחרונות מרבים לעסוק בשאלת רווחיותה של בזק, והאם רווחיותה של הפעילות המונופוליסטית - הפעילות הקווית, מוגזמת. הוויכוח נראה מסובך, ותמיד בורח לשדות זרים - השוואות מורכבות של רווחיותה של בזק בהשוואה לרווחיות של חברות מקבילות בעולם, ואז הוא מסתבך עוד יותר כי עולה השאלה מה משווים לה, והאם ההשוואה רלוונטית או לא, האם החברה אליה משווים פועלת כקבוצת חברות או שמה מדובר רק בפעילות קווית דומה לזו של בזק קווי עצמה, וכך הלאה והלאה.
אבל האמת, כמו תמיד, פשוטה וברורה הרבה יותר. בזק קווי היא מונופול. מדובר בחברה שחולשת על שוק התשתיות בישראל, ובמרבית שירותיה העיקריים היא מונופול מוכרז - שירותי גישה לאינטרנט, שירותי תקשורת נתונים ושירותי טלפוניה פנים ארצית. תחומים אלו מניבים לה את הרוב המוחלט של ההכנסות והרווחים. עולם הפיקוח על מונופולים, ובכלל זה על בזק, היה, לפחות כל עוד משרד התקשורת תפקד כרגולטור אמיתי ולא כשלוחה של בזק, עולם ברור עם מתודולוגיה סדורה.
מונופול, בניגוד לחברה עסקית הפועלת בשוק תחרותי, אינו יכול להרוויח כמה שיותר. בזק מחזיקה עוצמת שוק כה רבה עד כי אם יונח לה לפעול כראות עיניה (כפי שלצערנו קורה כיום), רווחיה ילכו ויגברו - כך היא תגיע גם לשיעור EBITDA של 65% (65 אג' רווח על כל שקל של הכנסה....). אותו דבר היה קורה כמובן אם היו מתירים לחברת החשמל או לכל מונופול אחר לפעול כראות עיניו.
בעולם שפוי ומפוכח, מפקחים על מונופולים. כך היו נהוג ביחס לבזק עד תום הסדר התעריפים האחרון ב-2008. שאלת רווחיותם של מונופולים מפוקחים היא שאלה פשוטה - מונופול רשאי להרוויח רווח המוגדר כרווח נורמטיבי. מהו רווח נורמטיבי? שיעור תשואה להון או תשואה על נכסים פעילים, שנקבעת בכלים מתודולוגיים פשוטים. לאחרונה נקבע ע"י חברת פרונטיר כי שיעור זה ביחס לבזק עומד על 6.7%.
ועדת גרונאו שקבעה את הסדר התעריפים האחרון על בזק, הסדר שנקבע ב-2003 לתקופה של 5 שנים, התבססה על מודל הקובע את הרווח הנורמטיבי כשיעור תשואה על נכסים פעילים. הוועדה השתמשה בעלויות התפעול של בזק בפועל מתוך תפיסה כי בזק היא חברה יעילה (הנחה שניתן לבסס גם היום), ולכך הוסיפה תשואה של 8.5% על נכסיה הפעילים של החברה.
תוצאת הניתוח הייתה כי הכנסותיה של בזק היו גבוהות בכ-290 מיליון שקל מכפי שהיו צריכות להיות על בסיס "נורמטיבי" ולכן המליצה הוועדה להפחית את תעריפיה של בזק בסכום השווה ל-290 מיליון שקל בשנה.
הכנסה נורמטיבית?
ניתן לבצע בקלות ניתוח דומה שיראה מה היה צריך לקרות להכנסותיה של בזק אם הרגולטור היה משתחרר לרגע מהחידלון שמאפיין אותו, ומבצע ניתוח דומה כיום. ברור כי היום אחרי כל הניסיון שנצבר בעבודת הוועדות השונות על פני השנים, היה תרגיל שכזה לוקח לא יותר משבועיים שלושה. למומחה ששוחחנו איתו, שהיה מעורב בעברו בוועדת גורנאו, זה לקח 10 דקות.
ב-2015 הסתכמו הכנסותיה של בזק קווי בפועל ב-4.4 מיליארד שקל. אם נבצע את חישוב ההכנסה הנורמטיבית, על בסיס עלויות התפעול של בזק בפועל באותה שנה, ונוסיף להן תשואה נורמטיבית על נכסים פעילים, על פי אותה המתודולוגיה שקבעה ועדת גרונאו בדיוק, נקבל כי הכנסתה הנורמטיבית של בזק (בתקנונים כאלו ואחרים המפצים את בזק על כך שהשקעותיה היום גבוהות מהפחת), תעמוד על כ- 2.85 מיליארד שקל.
כלומר אם הייתה מתבצעת העבודה הפשוטה הזו שתוארה לעיל, היה נדרש להפחית את הכנסותיה של בזק בלמעלה מ-1.5 מיליארד שקל בשנה. ואם נסתכל על כל השנים מאז הסתיים הסדר גרונאו ועד היום, עולה כי אזרחי ישראל שילמו סכומי יתר שמסתכמים בכ-12 מיליארד שקל, בתקופה של שמונה שנים מאז הסתיים הסדר התעריפים האחרון.
אין ספק שמדובר בסכומי עתק, "מס בזק" אם תרצו, שמשלמים אזרחי ישראל על העובדה כי הרגולציה בתחום התקשורת חיוורת ורפה. רבות דובר על כך שמשרד התקשורת בימים אלו, ימים בהם בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' פועל במשרד התקשורת כבשלו, פועל כמחוז נוסף של חברת בזק.
נושאי המשרה המקצועיים במשרד מפוחדים ונרפים, נראים כצל של קודמיהם בתפקיד ואינם מצליחים לעמוד מול מנכ"ל המשרד שלמה פילבר הפועל מתוך מוטיבציות בלתי ברורות למען ענייניה של חברת בזק.
גם קולה של רשות ההגבלים לא נשמע. הרשות שהגדילה את מצבת כח האדם שלה במאות אחוזים לא עושה דבר למרות שמדובר בבעל מונופול. ברשות אומרים כי אינם מתערבים בתחומים בהם יש רגולטור ממשלתי אחר שפועל. אך גם שם ערים לחוסר התפקוד של משרד התקשורת, ולא עושים דבר.
נראה כי הרגולטור היחיד שכן מנסה לעשות משהו הוא משרד האוצר. המעוז האחרון של הפקידים חדורי המוטיבציה שרוצים לערוך רפורמות מרחיקות לכת למען האזרחים נמצא באגף התקציבים באוצר, ואולם גם כוחם של אלה מוגבל.
בימים בהם בזק נהנית מרוח גבית של משרד התקשורת וראש הממשלה נתניהו, צעדיהם של פקידי האוצר מוגבלים מאד. נראה ששר האוצר כחלון הוא היחיד שיכול לעשות משהו בעניין. השאלה היא עד כמה הוא ירצה לצאת נגד ראש הממשלה בעניין זה. יש 1.5 מיליארד סיבות טובות בכל שנה למה נכון שיעשה זאת, למען אזרחי ישראל.