ההפגנה של המגזר הערבי בכיכר רבין / צילום: תמר מצפי
כשנה לאחר פרוץ האירועים האלימים שזכו לכינויים "אינתיפאדת הבודדים" ו"אינתיפאדת הסכינים" ערכה עמותת "סיכוי", ארגון יהודי-ערבי, מחקר שבחן את האופן שבו סיקרה התקשורת הישראלית את אזרחי ישראל הערבים במהלך החודש הראשון לאירועים - אוקטובר 2015.
המחקר ניתח את נפח ואופי הסיקור של האירועים בכלי התקשורת המרכזיים - טלוויזיה, רדיו, אתרי האינטרנט ועיתונים - וניסה לעמוד גם על מידת שילובם של אזרחים ערבים ישראלים בסיקור עצמו ועל האופן שבו שילובם או הדרתם ממנו השפיע על הסנטימנט התקשורתי כלפי המגזר.
ראשית, מהנתונים עולה כי נפח הסיקור לו זכו האירועים בחודש הראשון היה גבוה מאוד, כשכמעט 70% מהאייטמים במדיה באותה תקופה עסקו במצב הביטחוני. 15% מהאייטמים התקשורתיים הוקדשו לערבים אזרחי ישראל, וגם זה כמובן נתון גבוה מאוד ביחס לימי שגרה, שבהם התקשורת מקדישה רק אחוזים בודדים מזמנה לעיסוק במגזר הערבי, שמהווה כ-20% מכלל האוכלוסייה בישראל.
נימת הסיקור, חיובית או שלילית, נבחנה על-ידי אנליסט מחברת יפעת מחקרי מדיה, שמתמחה באיסוף וניתוח מסוג זה. באופן לא מפתיע, בכמעט מחצית מן האייטמים (49%) הנימה כלפי ערביי ישראל הייתה שלילית. כרבע מהאייטמים (24%) היו בעלי נימה חיובית, והיתר סווגו כניטרליים.
עורכי המחקר מציינים כי על-פי נתוני יפעת, אחוז כה גבוה של אייטמים שליליים נחשב לחריג, כשלמשל ועדי העובדים, שאינם אהודים בדרך-כלל על חלק גדול מאמצעי התקשורת, זוכים ל-34% סיקור שלילי מול 28% סיקור חיובי.
החלק הגדול ביותר של האייטמים שהוקדשו לציבור הערבי (40%) עסק בחברי הכנסת הערבים, ואלה זכו לסיקור שלילי במיוחד (65% אייטמים שליליים, 12% חיוביים). גם התנועה האסלאמית זכתה לסיקור שכמעט כולו (95%) היה שלילי.
מי שהוצגו באור חיובי יותר היו ראשי הרשויות הערביות (62% אייטמים חיוביים), ואלה, כפי שמציינים עורכי המחקר, היוו מעיין תמונת ראי ליחס השלילי כלפי הפוליטיקאים.
בהקשר זה זכור במיוחד מאותה תקופה העימות בין ראש עיריית נצרת, עלי סאלם, ליו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה ("הרסתם את העיר, עוף מפה"), שנקלט בעדשות מצלמת ערוץ 2.
הדרה מהשיח
בכלל, הסיקור השלילי ביותר של ערביי ישראל היה בטלוויזיה (57% אייטמים שליליים), בעוד העיתונות המודפסת הייתה האוהדת ביותר (43% אייטמים שליליים, אך 35% אייטמים חיוביים) - נתון אותו מייחסים במחקר בעיקר לנימה של עיתון "הארץ".
הנתון שבו מתמקדים עורכי המחקר נוגע למה שהם מכנים הדרתם מהשיח התקשורתי של ערביי ישראל. לפי הנתונים שנאספו על-ידם, בכמעט 70% מהאייטמים שעסקו באזרחי ישראל הערבים לא שולב אף דובר או מרואיין ערבי.
מעבר לבעייתיות העקרונית שבכך, מהנתונים שמוצגים על-ידי "סיכוי" עולה גם כי במקרים שבהם כן שולבו מרואיינים ערבים ישראלים באייטם, נימת הסיקור הפכה חיובית יותר. כך, בעוד ש-64% מהאייטמים שלא נכלל בהם מרואיין ערבי היו שליליים, רק 30% מהאייטמים שכן שולב בהם דובר כזה היו שליליים (כש-35% מהם היו חיוביים). וכך, אם מבודדים רק את האייטמים שבהם אכן שולבו ערבים, מקבלים נתון שדומה יותר לזה שלו זוכות קבוצות לא אהודות אחרות באוכלוסייה הישראלית.
הנתונים מצביעים גם על הדרה של מומחים ערבים. רק 9% מקרב המרואיינים הערבים שרואיינו או זומנו לפאנלים שעסקו בעימותים ובמתח היהודי-ערבי במהלך אותו חודש היו מומחים או פרשנים. לעומת זאת, ניתוח של הרכב המרואיינים היהודיים באייטמים שעסקו במצב מראה כי 22% היו כאלה שעונים על ההגדרה הזאת.
עמותת "סיכוי" היא ארגון יהודי-ערבי שהוקם ב-1991 ופועל "לקידום שוויון ושותפות בין אזרחי ישראל היהודים והערבים". המחקר, שנערך ונכתב על-ידי עידן רינג, מנהל הפעילות הציבורית של העמותה, כלל כ-1,100 אייטמים שפורסמו במהלך התקופה בערוצים 1, 2 ו-10, בגלי צה"ל וברשת ב', בעיתונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "מעריב" ו"הארץ" ובאתרים וואלה ו-ynet.
