הריון/צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
אתמול (ד') הלך לעולמו איש צעיר בן 93 בשם שמעון פרס. עד שבועות ספורים לפני מותו מר פרס ניהל אורח חיים מאושר עם לוח זמנים עמוס, אשר היה בו כדי להתיש צעירים רבים. פרס עמד בו בזכות בריאות טובה, פיזית ונפשית, אך גם בזכות המוטיבציה להמשיך להשקיע ולעשות את מה שאהב באמת.
בחודש שעבר אישה ילדה בת בבית החולים קפלן והפכה לראשונה לאם צעירה בגיל 60. גילה של היולדת גרר אחריו מבול של תגובות ביקורת ושאלות, כגון כיצד תמצא האם את המרץ לרוץ אחר פעוט בגן המשחקים בגילה המתקדם.
התשובה מן הסתם תהא דומה לתשובה לגבי פרס. האם כנראה נהנית מבריאות טובה, אם הצליחה בגילה לשאת הריון וללדת בהצלחה, וגם מוטיבציה לגידול בתה היחידה בוודאי לא תחסר לה.
השבוע ניתנה החלטה תקדימית המאשרת להורים, ששכלו את בנם, להביא לעולם ילד מזרעו באמצעות פונדקאית. אמנם בתי המשפט מאשרים להורים שכולים להביא לעולם ילדים מזרע בנם המת מזה מספר שנים, אך ה"פונדקאית" באותם מקרים היא האם הביולוגית של הילד שנולד מהזרע, והיא גם זאת שמגדלת אותו. כך נולד ילד שהוא מראש יתום מאב, אך לא יתום מאם.
ההחלטה החדשה מהווה תקדים, מאחר שהיא מאשרת להורים השכולים להביא לעולם נכד, לא רק ללא אב - אלא גם ללא אם. הילד ייוולד מלכתחילה יתום מאב ואם ביולוגיים, והסבים יגדלו אותו כאילו היו הוריו.
תקדים זה מעורר בעיות מוסריות לא פשוטות בדבר הבאת ילד לעולם כיתום "מתוכנן", וכתחליף לאדם שהלך לעולמו, אך מחלוקות אלה לא שונות מהמקרים הקודמים של הבאת ילד מזרע של מנוח, ובכך כבר עסקנו במאמר "נכד מזרעו של הבן המת".
מאידך התקדים החדש מעורר מכשול מוסרי ומשפטי נוסף, והוא גילם של ההורים המיועדים. כל עוד ההורים השכולים קיבלו אישור להפוך לסבא וסבתא בעזרת השימוש בזרע בנם, אך הילד גדל אצל אימו הביולוגית והצעירה - לא הייתה דילמה בנושא הגיל, אך כעת ההורים השכולים, כלומר הסבים של הילד שייוולד, ישמשו כהוריו לכל דבר.
לאם השכולה, אשר קיבלה השבוע את אישורו של בית המשפט להביא ילד באמצעות פונדקאית, מלאו כבר 53 שנה. גם עם הרבה מזל, עד שייוולד הילד בוודאי ימלאו לה כבר 55, וגם גילו של האב דומה. אילו היה מדובר בזוג רגיל, חשוך ילדים, שהיה מבקש להביא ילד לעולם באמצאות פונדקאית - הוא היה נדחה על הסף, מאחר שהגיל המקסימלי הקבוע בחוק עבור אם מיועדת הוא 50.
יתר על כן, אילו היה זוג זה מבקש לאמץ ילד ולתת בית חם לילד לא רצוי שכבר קיים - גם אז הוא היה נדחה, שכן המדינה אינה מאפשרת הפרש גילאים של למעלה מ-48 שנה בין הורה מאמץ לילד במקרה של אימוץ ילד מחו"ל, ו-43 שנה כאשר הילד ישראלי.
מדוע אם כן עדיף מצבם של הורים שכולים, אשר עם כל ההבנה למצוקתם, זכו בכל זאת לילדים נוספים והלוואי ויתברכו גם בנכדים - על פני זוגות שלא זכו לכל דור המשך, ביולוגי או לא?
פסק דינו החדש והאמיץ של בית המשפט לענייני משפחה מוכיח כי הגבלת הגיל המיושנת כבר אינה רלוונטית בימינו. השופטת בחנה את בני הזוג הספציפיים, התרשמה מהם עמוקות והגיעה למסקנה כי "יש לראות בחיוב את נחישותם של התובעים לגדל את ילדו של עמרי באהבה ואחריות ובסביבה מחנכת ותומכת".
עוד הוסיפה השופטת: "שוכנעתי כי במקרה שלפניי טוב לו לילד שייוולד... אני סמוכה ובטוחה כי אותו ילד, בהיוולדו, יזכה לחיים בעלי משמעות ומורשת וישאב כוחות מהאהבה העצומה שתורעף עליו מכל עבר".
גם הורים אחרים שעברו את גיל 50 זכאים לקבל את ההזדמנות להוכיח שהם יכולים להיות הורים מופתיים, אם רק יתנו להם את האפשרות להביא לעולם ילד או לאמץ תינוק שננטש - ולתת לו את האהבה והחום שהורים רבים אינם מצליחים לתת לילדיהם למרות גילם הצעיר.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il