שירות המייל של גוגל Gmail / מתוך: צילום מסך
ראש השנה היה תמיד זמן לברכות, וזה לא השתנה; מה שכן השתנה הוא האופן שבו אנחנו משגרים את הברכות האלה. השבוע קיבלתי בדואר כרטיס שנה טובה כתוב בכתב יד, וזה היה מפתיע כי היום משלוח כזה הוא נדיר. התרגלנו לקבל איחולי שנה טובה במקרה הטוב בהודעות טקסט אישיות ובמקרה הפחות טוב במיילים לא-אישיים שנשלחים לרשימות תפוצה גדולות. הגלגול הזה של הברכה הוא דוגמה לגלגול שעבר האופן שבו אנחנו מתקשרים עם העולם בעשורים האחרונים.
בסביבות שנת 2000 חזר עמית שלי מנסיעה למזרח וסיפר על תופעה משונה: אנשים צעירים עומדים זה לצד זה בלי לדבר ושולחים זה לזה הודעות טקסט. אלה מאיתנו שעבורם טלפון זה לדבר ומייל זה לכתוב, לא הבינו את הרעיון הזה של הודעות בנייד. ולמרות זאת, אם בשנת 2000 שלחו בארה"ב 35 הודעות טקסט בחודש, בתוך שנתיים כבר נשלחו 250 מיליארד הודעות ברחבי העולם וב-2008 כבר שלחו בארה"ב בניידים יותר הודעות טקסט (257 בחודש) משיחות (204 בחודש).
בשנת 2014 הגלגל התהפך שוב, והודעות הטקסט בניידים פינו את מקומן לאפליקציות הצ'אט - וואטסאפ, מסנג'ר ודומיהן. בכנס של פייסבוק השנה, אמר מארק צוקרברג שמסנג'ר הייתה האפליקציה שצמחה הכי מהר ויש בה היום יותר מ-900 מיליון משתמשים אקטיביים בחודש. בין מסנג'ר לוואטסאפ נשלחות 60 מיליארד הודעות ביום. זאת לעומת שיא הודעות הטקסט שעמד על 20 מיליארד ביום. אפשרויות התקשורת החדשות מאפשרות שיחה עם כמה אנשים במקביל, הוספת תמונות, וידיאו ואמוטיקונים - הסמיילי הידוע וחבריו. יותר מכך, התקשורת התרחבה משיחה של אחד על אחד לקבוצות, קהילות ואפילו שידור ישיר לעולם.
עכשיו בואו נחזור אל עולם העבודה, שבו המייל עדיין שולט ככלי תקשורת. כוחו של המייל הוא גם הסיבה שאנחנו היום אוהבים לשנוא אותו. בזמן שאומץ, היה לו ייחוד בכך שהגיע לתיבת הדואר גם אם בעליה לא היה שם לקבל אותו. אבל זה גרם לתפיחתה של תיבת הדואר הנכנס שלנו. למייל יש תפקיד משמעותי ב"השטחת" העולם - כל אחד בארגון יכול לתקשר באופן ישיר ומיידי עם כל אחד אחר, וזה כנראה גם מה שהפך אותו לצורת התקשורת הגרועה ביותר.
חישבו איך אתם מתייחסים למיילים שמגיעים אליכם. אם המייל כולל יותר מכמה שורות, לא נקרא אותו. אם לא הבנו את הפואנטה בתוך כמה שורות, נפסיק לקרוא. אם הוא הגיע מאדם שאיננו מכירים ומבקש מאיתנו משהו, נמחק אותו. אם הגיע בזמן הלא נכון, למשל כשאנחנו עמוסים, יש סיכוי טוב שהוא ייעלם בערימת המיילים. והכי מביך - אם קראנו לא נכון את הכוונה או את הרגשות שמאחורי המייל, אנחנו עשויים להגיב אליו באופן לא נכון.
מאחר שמיילים נכנסו למקומות העבודה לפני כשני עשורים, מי שנמצא כרגע בסביבות גיל 50 מרגיש נוח מאוד עם צורת התקשורת הזאת, עד כדי כך שהוא יכול לשלוח מייל לאדם שעובד מולו. אבל עבור הצעירים, כתובת מייל היא לא יותר מאמצעי הזדהות ברשתות החברתיות, אמצעי להירשם לאתרים. הם לא מתקשרים במיילים אלא ברשתות חברתיות. יש כאן דור שלם שלא קורא את מה שאתם שולחים לו.
אם אפשר להניח לגבי כיוון הטכנולוגיה מהתנהגות הדורות הצעירים, הרי שאנחנו לקראת סופו של עידן המיילים. על פי מחקר של PewResearch, רק 6% מבני הנוער משתמשים במייל באופן יומיומי, בעוד ש-55% מהם משתמשים בהודעות טקסט באופן יומיומי. בקרוב, כשהדור הזה יהיה בעמדות בכירות בארגונים, סביר מאוד להניח שהם ישנו את האופן שבו מתקשרים בארגון.
הדורות הצעירים גדלים בעולם שבו וידיאו הוא אמצעי לשיחה יומיומית עם חברים - על שיעורים, במשחק משותף. הם מורגלים בשיח וירטואלי להשגת מטרות. מתי בפעם האחרונה נכנסתם לחדר של מתבגר שמשחק במשחק מחשב רב-משתתפים ברשת, או אפילו עושה שיעורים והוא לא היה לבד? גם אם הוא לבד בחדר, הוא לא לבד - החברים שלו נמצאים במיקרופון, במצלמה, במסך, והם שומעים כל מילה שלכם. זה דור שחי בנוחות עם העובדה שתקשורת היא בעצם תלוית מצב: לינקדאין לקריירה, פייסבוק לחברים, טוויטר לשדר לעולם, סקייפ למי שרחוק וטלפונים - כשזה באמת חשוב. ואין סיבה להניח שהם לא ימשיכו בכך גם בתוך הארגון.
בסקר תקשורת דיגיטלית במקומות עבודה שנערך השנה אפשר לראות בבירור את הפער בין אמצעי התקשורת הנהוגים היום בעולם העבודה לבין היעילות שלהם. ילידי העולם הדיגיטלי מגיעים אל עולם העבודה חמושים בכלי תקשורת ניידים והם מצפים לעשות בהם שימוש גם בעבודה. בין אם בטקסט, צ'אט, פייסבוק או מייל, הם מצפים לתגובה מיידית, גם בבואם לארגון. יותר מכך, הם מורגלים בטכנולוגיות הכי חדשות, ביכולת לבחור ולהוריד את האפליקציה החדשה המתאימה לסגנון שלהם.
כל אחד והאווטאר שלו
ובעתיד? החדשות הטובות הן שהטכנולוגיות המפותחות היום יריצו את היכולת שלנו לתקשר קדימה במהרה. קחו לדוגמה את השימוש בטלפון לצורכי עבודה. בהקשר הזה, הקולי, לא השתנה בעצם כלום ב-20 השנים האחרונות. יש לנו טלפונים עם רמקולים במרכז שולחנות של חדרי ישיבות, או אוזניות לשיחות פרטיות. אמנם אלה לפעמים שיחות על גבי הרשת אבל אלה עדיין שיחות קוליות. חברת דולבי, המוכרת לרובנו מעולם הרמקולים והאודיו, פיתחה מערכת לעבודה, שיודעת להפריד את הקולות במרחב החדר, כדי לדמות חדר ישיבות פיזי. כך, גם בישיבה טלפונית קולות המשתתפים מגיעים ממקומות קבועים ושונים זה מזה כדי שהאוזן שלנו תדע לזהות מי מדבר - לא רק על פי קולו אלא גם על פי מיקומו.
וישנו גם הרובוט BEAM, מעין מסך סקייפ על גלגלים המאפשר לנו לתקשר עם הסביבה באמצעות וידיאו וקול ממרחק, אבל זו רק ההתחלה. דמיינו מה יקרה כשהמכשירים האלה יוסיפו חושים נוספים ונוכל לחוות תקשורת כאילו היא מתרחשת כמעט פנים אל פנים - למשל יכולת לקרוא תנועות גוף והבעה, להעביר ריח ומגע, לקרוא רגשות, לתרגם שפות. תקשורת בעולם וירטואלי בעוד כמה שנים עשויה לכלול דמות מטעמנו, סוג של אווטאר, שתייצג אותנו במפגש ברזולוציה גבוהה, אולי אפילו תלת ממד, תביע את הבעות הפנים שלנו, תדבר את הטקסטים שלנו, אולי אפילו בשפה של מי שיושב מולנו. ויום אחד, לא כלכך רחוק, ניפגש כולנו בחדר וירטואלי באמצעות טכנולוגיות של מציאות מדומה, שיעבירו אם לא את גופנו, לפחות את רוב חושינו למקום אחר.
בינתיים, אם אתם שואלים את עצמכם באיזה אופן עליכם לתקשר - מייל, סקייפ, וואטסאפ, פייסבוק או אולי הודעה בלינקדאין - אז דעו שרוב המומחים מסכימים על כך שאם הנושא הוא חשוב, לדוגמה סגירת עסקה, גיוס כסף וכדומה - גם היום צריך לעשות זאת פנים מול פנים. הנוכחות הפיזית היא עדיין החזקה מכולן לצורך שיחה ושיתוף פעולה. אבל בעולם עבודה גלובלי, "פנים מול פנים" עשוי להיות לוקסוס שנצטרך ללמוד לשמור למקומות שבאמת צריך אותו. בשאר הזמן - נצטרך לבחור באפליקציה המתאימה.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com
