מוצרי חלב, סופרמרקט / צילום: תמר מצפי
הפרידה מן השנה העברית תשע"ו היא זמן טוב למיפוי נקודות אור ונקודות תורפה בכלכלת ישראל. הנטייה הטבעית של רבים מאיתנו היא להעצים את הרע ולהתעלם מחצי הכוס הכלכלית המלאה. בפתחה של שנת תשע"ז ישנן לא מעט נקודות אור בכל האמור בכלכלת ישראל, לצד נקודות תורפה בולטות הדורשות טיפול בהול.
בחרנו להתמקד בשלוש נקודות אור לצד שלוש נקודות תורפה בולטות, על מנת לצייר תמונה מאוזנת. האתגר של ממשלת ישראל בשנת תשע"ז יהיה לשמר את הטוב ולטפל בצורה אפקטיבית בנקודות התורפה על מנת שהמאזן הכלכלי בסיום שנת תשע"ז ישתפר.
נקודות האור: האבטלה מוסיפה לרדת, המצרפים הפיסקאליים משתפרים והחיים בישראל הופכים זולים יותר
* האבטלה בישראל בשפל, ברמה של 4.6% בלבד, הנמוכה מהותית מן האבטלה הממוצעת במדינות ה-OECD - 6.3%. השיפור בנתוני התעסוקה במשק הישראלי הוא רב שנתי, ובערב ראש השנה שעברה עמדה האבטלה על 5.3%. בהתחלת המילניום ידע המשק ימים קשים של אבטלה דו-ספרתית, ולפיכך אין לראות בנתוני התעסוקה המשופרים נתון מובן מאליו אשר מקורו בגנויוס היהודי.
יצירת אפשרויות תעסוקה מגוונות לכלל אזרחי ישראל היא המטרה החשובה ביותר של ההנהגה הכלכלית, ומדינת ישראל עומדת באתגר זה בצורה טובה. האבטלה הנמוכה היא המנוע המרכזי מאחורי הצמיחה החדה בצריכה הפרטית, המהווה את ליבת הצמיחה של כלכלת ישראל בשנים האחרונות. בהינתן שיעור אבטלה כה נמוך, היעד של קובעי המדיניות צריך להיות טיוב איכות המשרות הנוצרות במשק ושילוב מוגבר של אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה.
* היחס בין החוב הלאומי של ישראל לתוצר יורד זה 13 שנה ברצף, מלבד עלייה חד פעמית בשנת המשבר הכלכלי העולמי 2009. יחס החוב-תוצר של ישראל הוא כ-64% בהשוואה לכ-80% בשנת 2006. הגירעון הממשלתי ב-2016 צפוי להסתכם בכ-2.5%, נמוך משמעותית מיעד הגירעון הממשלתי של 2.9%.
בניגוד לנתון אבטלה משופר, אשר תרומתו לרמת החיים של כל אחד ואחת מאיתנו אינטואיטיבית, ירידה מתמשכת ביחס חוב-תוצר אינה מרטיטה את הלב של אדם מן היישוב. למרות זאת, מדובר בהישג כלכלי עצום וחריג בסביבה הגלובלית. ירידה זו מאפשרת לישראל לממן את החוב הלאומי בעלויות מימון מופחתות ולהפנות משאבים מוגדלים לתקציבי המשרדים הממשלתיים.
ירידת יחס חוב-תוצר מציידת את ההנהגה הכלכלית של ישראל בכלים אנטי מחזוריים, במידה שהמשק הישראלי ייקלע להאטה אשר תחייב הרחבות פיסקאליות. הלחצים לפרוץ את המסגרת הפיסקאלית הם עזים והאתגר של ממשלת ישראל יהיה להמשיך לאזן בין אחריות תקציבית לבין עידוד הצמיחה והגדלת תקציבים חברתיים.
בבנק ישראל סקפטיים לגבי מגמת ההפחתה של יחס החוב-תוצר בשנים הקרובות, בהינתן תקציב הממשלה לשנים 2017-2018. כרגע ניתן להתבשם בביצועים הפיסקאליים בשנה האחרונה ולקוות שבנק ישראל שוב לוקה בפסימיות יתר וכי הגידול בהכנסות ממסים יפצה על הגידול החזוי בהוצאות הממשלה.
* החיים בישראל זולים יותר מבעבר. העלייה הרב שנתית ביוקר המחיה בישראל זעזעה את החברה הישראלית בקיץ 2011. מבלי שרבים מאיתנו הבחינו בכך, האינפלציה בארץ מצויה בנסיגה שנה שלישית ברצף. מדד המחירים לצרכן ירד מאז ראש השנה שעבר ב-0.7%, בהמשך לירידת מחירים בשנתיים הקודמות.
נקודת המוצא של המחירים במשק הישראלי הייתה גבוהה בהשוואה גלובלית כפועל יוצא משילוב בין חמדנות של עסקים לרשלנות של מדינה ואדישות של צרכנים, ואולם היפוך המגמה בזירת המחירים ניכר בשורה של סעיפי מדד מרכזיים ובהם סעיף המזון במדד, אשר ירד בכ-5% במצטבר מאז תחילת שנת 2014.
המלאכה בתחום הפחתת המחירים עדיין רבה ואולם אם הממשלה תמשיך בהפחתת מכסים ועידוד התחרות לצד פיקוח על מחירים, והצרכן הישראלי ימשיך להפגין מודעות צרכנית משופרת, אזי המגמה של ירידות מחירים במשק תלווה אותנו שנים ארוכות.
נקודות התורפה: מחירי הדיור מוסיפים להתנפח, השקל ממשיך להפגין עוצמה, והצרכן הישראלי מתמכר בהתמדה לאשראי זול.
מחירי הדיור ממשיכים לזחול כלפי מעלה ופרק הזמן הנדרש לרכישת דירה ממוצעת על ידי ישראלי המשתכר את השכר הממוצע במשק זינק בתום שנת 2015 לרמה של 12.4 שנים, לעומת 11.9 שנים בסוף 2014. על אף המאמץ יוצא הדופן של שר האוצר כחלון להורדת מחירי הדיור, התוצאות בשטח רחוקות מלבשר על היפוך מגמה. התחלות הבנייה במשק מספיקות לכל היותר לכסות את הביקוש הטבעי לדירות חדשות באוכלוסייה והפער בין הביקוש להיצע אשר נצבר במהלך השנים לא נסגר.
האמון של רוכשי הדירות בכושרה וברצונה של המנהיגות הכלכלית להביא לירידות מחירים בשוק הדיור בשפל, ולפיכך הם מסתערים על משרדי המכירות, ומחירי הדירות ממשיכים לזחול כלפי מעלה. ללא הגדלת היצע דרמטית רב שנתית, אשר תביא את התחלות הבנייה לרמה של 60 אלף דירות בשנה, רק מיתון כבד במשק או העלאת ריבית חדה יהפכו את המגמה בשוק הדיור. אלא שלא לילד הזה אנו מפללים כאשר אנו כמהים לירידת מחירי הדיור.
יתרת החוב של משקי הבית גדלה ברביע השני של שנת 2016 בכ-9.2 מיליארדי שקל (1.9%) והסתכמה ב-489 מיליארד. מתחילת השנה גדל החוב של משקי הבית בכ-15 מיליארד שקל (3.2%). החוב לדיור עלה ברביע השני בכ-7 מיליארד שקל (2.2%) ועומד על כ-331 מיליארד. ואולם על אף הצמיחה החדה בהיקף המשכנתאות, יחס ההלוואות לדיור לתוצר עדיין נמוך בהשוואה גלובלית.
יתרת החוב שלא לדיור עלתה ברביע השני בכ-1.4% (כ-2 מיליארדי שקל) והיא מסתכמת בכ-131 מיליארד שקל, לעומת 106 מיליארד בסוף שנת 2012. יחס החוב הצרכני שלא לדיור לתוצר טיפס ל-13% תוצר והוא כבר אינו נמוך מן הממוצע במדינות מפותחות.
בעוד המגזר העסקי נגמל בהדרגה ממינוף היתר שלו, דווקא הציבור הישראלי אשר התאפיין במשך שנים בשמרנות רבה מתמכר בשנים האחרונות לאשראי זול. הכסף הזול מסמם ישראלים רבים, הסבורים כי בהעדר אלטרנטיבת השקעות סולידית לכסף, מוטב לרכוש דירה או לכל הפחות להתפנק במוצרים בני קיימא משודרגים.
שער החליפין הנומינלי-אפקטיבי ממשיך לשייט ברמות גבוהות והוא סוג של רוצח שקט המכרסם בצמיחת המשק. בנק ישראל הקריב בשנים האחרונות יעדים כלכליים רבים על מנת להביא להיחלשות שער החליפין של השקל ביחס למטבעות הסחר, במטרה לתמוך ביצוא הישראלי, המהווה 32% מן התוצר, בתקופה בה משתוללת מלחמת מטבעות גלובלית והסחר העולמי מדשדש. אך על אף הריבית האפסית במשק ורכישות המט"ח העצומות לא הצליח בנק ישראל להביא להיחלשות השקל והוא מסתפק בתוצאה פושרת של תיסוף זוחל בו המכרסם בכושר התחרות של היצוא הישראלי.
כך, מדינת ישראל מסתכנת בצבירת יתרות מטבע חוץ אדירות ומסתכנת בהיווצרות בועות אשראי, ומנגד אינה קוצרת את הפירות בזירת היצוא, בשל העובדה שהשקל מוסיף להיות יקר ומתייקר. בנתונים אלו של יצוא מקרטע, הצמיחה של המשק הישראלי תלויה יותר מאי פעם בתיאבון הצרכני של אזרחי ישראל.