משה אשר / צילום: איל יצהר
רשות המסים גבתה מע"מ שלא כדין בגין שירות שיחות טלפון מחו"ל לישראל, שבוצעו באמצעות כרטיסי חיוג או שירות גוביינא, ותיאלץ על-פי ההערכות להשיב כ-40 מיליון שקל לחברות התקשורת. סכום זה יועבר בהמשך ללקוחות שמהם נגבה התשלום ביתר - כך קבע בשבוע שעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מגן אלטוביה, אשר קיבל תביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשות המסים בגין גביית היתר של המע"מ על שיחות מחו"ל.
ההחלטה רלוונטית ללקוחות חברות התקשורת שסיפקו שירותי שיחות לחו"ל - בזק, נטוויז'ן, 012 קווי זהב ובזק בינלאומי - אשר ביצעו שיחות מחו"ל בין אוקטובר 1998 ועד ספטמבר 2000.
מדובר בתביעה שהוגשה לראשונה בספטמבר 2000 ועברה גלגולים שונים עד שהגיעה לבית המשפט העליון. התביעה הוגשה על-ידי 3 צרכנים של חברות התקשורת, יהושע גווילי, נאוה רוזנבלט ועליזה ופולק, אשר ביצעו שיחות לחו"ל בשנת 2000, וגילו כי חויבו במע"מ שלא כדין. יהושע ביצע שיחת גוביינא שבגינה חויב בכ-45 שקל, כולל מע"מ בסך 17% (השיעור שחל אז), בסך 6.6 שקלים; נאוה ביצעה שיחות חוץ מאנגליה ומצרפת באמצעות כרטיסי חיוג, וחויבה בכ-32 שקל, כולל מע"מ בסך כ-4.6 שקלים; ועליזה ביצעה שיחות חוץ מארצות-הברית ומדרום אמריקה, שבגינן חויבה בסך של 1,547 שקל, כולל מע"מ בסך כ-225 שקל.
אמנם הסכומים נשמעים נמוכים וזניחים, אולם כאשר בוחנים את כלל הצרכנים שעשו שימוש בשירותי השיחות לחו"ל בשנים הרלוונטיות, סכום גביית היתר מגיע על-פי ההערכות לעשרות מיליוני שקלים.
רשות המסים לא הכחישה כי החיוב היה שלא כדין, אך טענה כי אין לחייב אותה בהשבת הכספים. בית המשפט לא קיבל את עמדת הרשות. בהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר את ניהול התובענה כייצוגית (אשר ניתנה כבר בשנת 2010), נקבע כי על-פי חוק מס ערך מוסף, שיחות חוץ חייבות במע"מ בשיעור 0%, ולכן לא היה מקום לגבות מע"מ בגין שיחות חוץ.
קבוצת הצרכנים שלהם מגיע פיצוי הוגדרה ככאלה שאנשיה עשו שימוש בשירותי השיחות מחו"ל מאוקטובר 1998 (שנתיים לפני הגשת התביעה הייצוגית בעניין) ועד ליום הגשת התובענה בספטמבר 2000.
רשות המסים, שלא השלימה עם רוע הגזירה, הגישה ערעור לבית המשפט העליון על אישור התביעה הייצוגית נגדה, אך לבסוף חזרה בה מהערעור, והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון על היקף הנזק.
בסיבוב הנוסף במחוזי ביקשו התובעים הייצוגיים, באמצעות עורכי הדין דורון לוי ויאיר אברהם ממשרד עמית-פולק-מטלון, להרחיב את הקבוצה הייצוגית שעליה יחול ההחזר, כך שהיא תוגדר כקבוצת הצרכנים אשר עשו שימוש בשירות השיחות מחו"ל, שיחות הגוביינא וכרטיסי החיוג בתקופה שמאוקטובר 1998 ועד ליוני 2010.
לטענתם, רשות המסים המשיכה בגביית המע"מ על שיחות חוץ עד שנת 2013 ואף לאחר מכן, ולכן יש להרחיב את תקופת ההשבה המגיעה לצרכנים עד אז.
עוד הם טענו כי מגבלת ההשבה הקבועה בחוק, שלפיה ניתן לחייב את רשות המסים להשיב כספים רק 24 חודשים לאחור, חלה רק על התקופה שקדמה להגשת הבקשה הייצוגית, אך לא על התקופה שלאחר מכן, שבמהלכה המשיכה רשות המסים בגביית היתר.
בתגובה לכך ניצלה רשות המסים את ההזדמנות לפתוח מחדש את הדיון באישור הייצוגית נגדה וביקשה לדחות את התביעה. לטענתה, חוק תובענות ייצוגיות מגביל את ההשבה שבה ניתן לחייב את הרשות לתקופה של שנתיים טרם הגשת תביעה נגדה, ומכיוון שהוראת חוק זו נכנסה לתוקף בשנת 2006, תקופת ההשבה הרלוונטית לתביעה היא משנת 2004 ועד שנת 2006 - ואז לא הייתה לתובעים עילת תביעה אישית נגד רשות המסים. זאת, כיוון שהשתמשו בשירות השיחות לחו"ל לפני שנת 2000.
אולם הניסיון הנוסף של רשות המסים להתחמק מההשבה לא צלח. השופט אלטוביה הזכיר לרשות המסים כי הוא כבר דחה את הטענה הזאת בהחלטת האישור המקורית שנתן, והוא אינו מתכוון לדון בה שוב. גם טענת רשות המסים, לפיה חלה התיישנות על ההשבה ביחס לתקופה שקדמה למארס 1999, נדחתה.
עם זאת, השופט קבע כי אין להרחיב את תקופת ההשבה עד ל-2013, כפי שביקשו התובעים. "הכלל הוא שיש להגדיר באופן ברור את הקבוצה בעת אישור התביעה הייצוגית, והרחבת הקבוצה הייצוגית היא היוצא מהכלל הכפוף לשיקול-דעת", ציין השופט, ובחר להעדיף את האינטרס הציבורי הגלום בכלל של הגדרת הקבוצה מראש, שהוא מניעת כאוס תקציבי והגבלת הסיכון, החשיפה, של הרשות הנתבעת, לתשלום ההשבה.
במהלך גלגוליו של התיק - שמסתובב בין בתי המשפט יותר מעשור וחצי - מסרו חלק מחברות הסלולר נתונים על הכנסותיהן משיחות חוץ בשנים הרלוונטיות לתביעה, המלמדות על היקף ההחזר העתידי שרשות המסים אמורה לשלם.
כך, למשל, העיד מנהל הכספים בבזק בינלאומי כי בין 2007 ל-2013 עמד חלקה של בזק בינלאומי בשוק כרטיסי החיוג על 20%, ובשיחות הגוביינא על 70%. סך ההכנסות של בזק בינלאומי בתקופה זו - תקופת ההשבה לצרכנים - מכרטיסי חיוג עמד על כ-18.6 מיליון שקל, וסך ההכנסות של כלל חברות התקשורת עמד על כ-93 מיליון שקל. בתקופת ההשבה עמד המע"מ על 17%, כך שרשות המסים גבתה בהתאם מע"מ בסך כ-15.8 מיליון שקל בגין מכירת כרטיסי חיוג של כלל חברות התקשורת.
עוד נמצא כי סך ההכנסות של בזק בינלאומי בתקופת ההשבה משיחות גוביינא היו כ-14.5 מיליון שקל בתקופה הרלוונטית, וסך ההכנסות של כלל חברות התקשורת היו כ-20.8 מיליון שקל. בתקופה זו גבתה רשות המסים מע"מ בסך כ-3.5 מיליון שקל שלא כדין, בגין שיחות הגוביינא של כלל חברות התקשורת.
השופט קבע כי יש להשיב סכומים אלה לכלל חברי הקבוצה הייצוגית. עוד נקבע כי על כל הסכומים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאוקטובר 1999 ועד יום התשלום בפועל.
על-פי פסק הדין, ההחזר יועבר באופן אישי לכל אחד מהצרכנים שממנו נגבה הסכום ביתר על-ידי חברות התקשורת, שיקבלו את הכסף מרשות המסים. השופט הורה לחברות התקשורת להעביר לרשות המסים נתונים על היקף הכנסותיהן מכרטיסי חיוג ומשיחות הגוביינא, ועו"ד דורון לוי מונה לקבוע את חלקה היחסי של כל אחת מהחברות בסכום הכולל של ההשבה.
סכום הפיצוי לתובעים הייצוגיים ושכר-הטרחה לבאי-כוחם טרם נקבע, אך הוא צפוי להיות גבוה עקב הימשכות ההליכים בתיק.