חזון אחרית הימים: נגמרו ימי ה"תלך-תבוא", חלפו הימים שבהם נדרשנו לעמוד בתור לאשנב 2 במשרד הפנים, אחר כך לסור לאשנב 5 במס הכנסה, לקבל את חתימת מנהלן הבריאות בתל אביב, להיכנס לחדר 32 בירושלים ושוב אישור חתימה בחדר 13. באמת, נגמרו ימי האנטי- שירות? לא. אבל יש מי שעובד על זה, ואפילו מאמין שזה יקרה, או כבר קורה. קוראים לו יאיר פראנק, מנהל רשות התקשוב הממשלתי במשרד ראש הממשלה.
נשתדל שלא להיות צינים, אבל הסיסמאות שבהן אתם משתמשים, כמו "שיפור השירות", "ממשל זמין", "מחופש המידע למידע חופשי", one stop shop - אלה נשמעות סיסמאות מכוכב אחר.
"אנחנו בממשלה עוברים שינוי תרבותי עמוק. אני יכול להבין את הציניות, אפילו את חוסר האמון שבין המילים, אבל אני רואה את השינויים קורים. זה קורה לאט לאט, אבל קורה".
מהי, בתמצית, המהות המעשית של רשות התקשוב, על 360 עובדיה?
"מדובר בהחלטת ממשלה שמהותה היא: אני, הממשלה, עשיתי עד היום דבר אחד ועכשיו אני הולכת לעשות הפוך. שינוי של 180 מעלות. בקיצור של הקיצור: הנגשת מאגרי המידע ופעולה לפי העיקרון של 'תשאל פעם אחת'".
כבר ב-2011 הוקמה במשרד האוצר יחידת מטה לתקשוב ממשלתי, בניהולה של כרמלה אבנר ואחריה בניהולו של רז הייפרמן. דובר אז גבוהה-גבוהה על ייעול עבודת הממשלה ועל שיפור רמת השירות לאזרח, אבל הממשלה ופקידיה, יש לומר, הקשו בהתקדמות (סביר להניח שגם היום הם מקשים, אבל פראנק נמנע מלדבר או להגיב על כך). גם האוצר, כמו האוצר, דיבר אז הרבה אבל מיעט לבצע. בינואר 2015 העביר ראש הממשלה בנימין נתניהו את היחידה למשרדו, בהחלטת ממשלה להפוך את יחידת המטה ל"רשות התקשוב הממשלתי". במאי 2015, אחרי ועדת איתור רבת מועמדים, נבחר פראנק לתפקיד. תיאור תפקידו רחב במיוחד: מקידום פעילות IT בממשלה, דרך הרחבת שירותים לאזרח ועד "הפיכת ישראל לאחת המדינות המובילות בשירות הממשלתי לאזרחיה".
לא הגזמתם? הרי אנחנו האזרחים יודעים שישראל היא אחת המדינות המפגרות בעולם בשירות הממשלתי לאזרחיה.
"והנה, כך הגענו לאחת המטרות שלנו: 'תשאל פעם אחת'. אנחנו, הממשלה ומשרדיה, נשאל את האזרח אותה שאלה רק פעם אחת. בלבד! מאחר שאני מוקלט, אומר זאת בעדינות ובזהירות: אנחנו מטרטרים את האזרחים".
מי זה אנחנו?
"אנחנו זה הממשלה. הורים שרוצים לרשום את ילדם למעון יום, אומרים להם: תביאו אישור מרשות המסים, אישור מהביטוח הלאומי, אישור ממשרד החינוך, אישור מהצבא. תביאו לי ותביאו לי, ועוד תביאו לי את האישור הזה וההוא והבא, שכחתי לבקש גם את זה וזה. ובכל מקום רוצים שוב ושוב אותם פרטים. זה אומר שהאזרח הוא שעושה בשבילנו את האינטגרציה בין הרשויות השונות, כדי שנאפשר לו להגיש את הבקשה שלו. אדם מקים עסק קטן, אומרים לו: תביא פתק ממשרד הבריאות, נייר ממשרד הפנים, אחד מהעירייה, שני ממכבי אש, ממס הכנסה, ממע"מ. ככה אנשים בארץ הזאת מתרוצצים מאשנב לאשנב, מפתק לפתק".
בקיצור, פקידי הממשלה מוציאים לנו את הנשמה כדי שלא תצטרכו לעבוד עבור המשכורת שלכם.
"נכון, האזרח והאזרחית עובדים בשביל הממשלה. יש לנו עובדים, הרבה פקידים, אבל לאזרחים שרוצים שירות אנחנו אומרים - לכו תעבדו בשבילנו כדי שאנחנו ניתן לכם שירות. אז הנה, אני אומר: לא עוד. נגמר. היום אנחנו אומרים one stop shop. פעם אחת וזהו. אנחנו הולכים לגישה שאומרת: פעם אחת ביקשתי ממך את הכתובת שלך, ואין שום סיבה שאבקש אותה ממך עוד אלף פעמים. הרעיון אומר שכל מידע שהאזרח כבר נתן לנו - הוא אצלנו ולא צריך לבקש אותו שוב. זו החלטת הממשלה. זו מהות יסודה ופעילותה של רשות התקשוב. מצד אחד, הנגשת מאגרי מידע, ומצד שני: תשאל פעם אחת. בהחלטת הממשלה יש תאריכים שנקבעו, ואנחנו עומדים ונעמוד בהם. הסיום הסופי של תהליך הנגשת כל מאגרי המידע הוא שנת 2022".
לא אתה, אולי גם לא ראש הממשלה שמדבר בכם נכבדות, לא תהיו פה ב-2022. קח אחריות למשהו שיתבצע בקדנציה שלך.
"בזמני זה כבר עובד, ובזמני זה יעבוד הרבה יותר. היכנסו בבקשה לאתר הראשי של הממשלה היום, הוא כבר לא מחולק לפי איזה משרד נותן מה, אלא לפי מצבי חיים או הסיטואציה שהאזרח מתייחס אליה. לדוגמה, 'משפחה ומצב אישי' - זה כולל רישום שם לילד שנולד, שירות של רשות האוכלוסין ומשרד הפנים, וגם תביעה לתשלום דמי לידה, שמתייחסת לביטוח הלאומי. גם נגמרו הימים שצריך לחכות לדואר ישראל שיביא את המכתב לחידוש רישיון וטסט לרכב.
"ברבעון האחרון של 2017 אנחנו מתכוונים להעמיד מוקד ממשלתי אחד שיהיה נקודת גישה לאזרחים לכל שירותי הממשלה, לכל המידע שהם צריכים: צריך אפס או לא צריך אפס בתעודת הזהות, שעות הפתיחה של הטאבו ושל רשות האוכלוסין, וגם סיוע לכל אלה שיאמרו לנו: 'אני לא מסתדר עם כל הטכנולוגיה הזאת, אני צריך לדבר עם בן אדם'. במקביל אנחנו עובדים על הנגשת המידע לאוכלוסיה הפחות נגישה, גם לזו שאיננה נגישה כלל, שאולי לא יודעת את השפה. מהלכים קורים היום באופן ממשי. מהפכות לא קורות בן לילה. זה שינוי תרבותי. זה להפוך לממשלה את הראש".
לממשלה?
"לנותני השירות בממשלה, שיבינו שזה העולם החדש. הרי אנחנו יכולים לתכנן ולהנגיש ולייעל ולהקל אבל בסוף מנכ"ל המשרד ומנהלי היחידות המקצועיות שלו הם הסוברנים. הם המחליטים והם המבצעים. בסוף מישהו באיזו יחידה ממשלתית צריך להחליט אם עושים שימוש בכלי הזה. אני לא יכול לחייב אותו. אני לא יכול להגיד לו, אתה חייב לעשות את פעולות הרישום והתשלום שלך בשיטה הזאת. אם יש מנהל שרוצה באמת לעשות יותר טוב לאזרחים - הוא יבצע את זה בשמחה ובמהירות. אם לא, אז ייקח יותר זמן, אבל בשלב כלשהו אותו מנהל יהיה יוצא דופן והוא לא ימצא את עצמו בפנים".
וכאשר הכול יעבוד באופן חלק, מה יהיה על 80 אלף עובדי מדינה ו-800 אלף עובדי "השירות הציבורי", המאורגנים בוועדים חזקים? מה הם יעשו?
"זו כתבה של עוד כמה שנים. תחזרו אליי אז. זה לא הרבה זמן, האמינו לי".
"המידע הוא
של האזרחים"
במקביל לשיפור השירות הביורוקרטי, פראנק מבטיח מהפכה בגישה למאגרי המידע הממשלתיים. "אם עד היום הם היו סגורים לציבור בהגדרה, ודברים מסוימים נפתחו רק אם הוחלט כך, עכשיו הגישה הפוכה: כל מאגרי המידע של הממשלה פתוחים ונגישים בהגדרה, אלא אם כן תתקבל החלטה פרטנית אחרת", הוא אומר.
"מאגר מידע ממשלתי זה הכול - תקציבים, תקציב של בית ספר כזה או אחר, דוחות מבוקרים של הרשויות המוניציפליות. מאגר מידע ממשלתי הוא כל השכבות הגיאוגרפיות שהמשק צמא להן - היכן מוקמים מוסדות, היכן נמצאים כל הגושים והחלקות, כל המקלטים. לדוגמה, אפליקציית התחבורה MOOVIT פועלת על בסיס מסד נתונים שהממשלה נתנה. אם הממשלה לא הייתה נותנת, המפתחים היו צריכים לכתת רגליהם ולמפות את כל הקווים, רחובות המעבר, הצמתים, הרמזורים, מיקום התחנות. הם לא היו גומרים לעשות את זה גם בעוד שנים, ואפשר שאף משקיע לא היה משקיע בהם. יותר מזה, זה בדיוק השימוש הנכון והצפוי בבסיסי הנתונים של הממשלה, לשם בדיוק אנחנו מכוונים.
"איך נוצרה MOOVIT? באה עיריית תל אביב יחד עם רשות התקשוב בשנת 2013, עוד בגלגול הקודם שלה, והם אמרו בואו נעשה האקתון - נפגיש כמה בעלי מקצוע מתחומים שונים, נעשה סוג של תחרות בין קבוצות מפתחים ונתחיל להניע אפשרות לאפליקציה תחבורתית, אבל זה חייב להתבסס על מידע על תשתית, עם שכבות, על מפה. מדובר בשכבות של נתונים גולמיים, מעין אקסל. אני נותן מידע על כבישים, על רחובות, על תחנות אגד, על דן, על קווים ועוד, ואת המידע הזה המפתחים יכולים לעבד כרצונם.
"דוגמה אחרת: אחד הדברים הכי 'חמים' היום הוא שוק הדיור. אני אתן מידע על פריסות התב"ע (תוכניות בניין עיר) המאושרות - איפה יש תכנון, איזו רמת תכנון, איפה מתבצע שיווק, ובמקביל, במסגרת המאגרים שאני פותח לשימוש ציבורי, ייתוספו עוד מאגרים שנוגעים בזה. זה יאפשר גם פיתוח עסקי של המידע שנצבר בממשלה".
אבל לא תיתן, כמו שנותנים בעולם המפותח, את אחוזי הבנייה המותרים בכל צומת, רחוב, מגרש.
"כל מה שאנחנו יודעים וכל מה שקיים בבסיסי הנתונים שלנו - אנחנו ניתן לציבור. מה שאין - אין. אנחנו מפריטים את השכל של הממשלה, אבל אנחנו לא נהיה אלה שמפתחים את היישומים. "לדוגמה, יש אפליקציה שנקראת 'מדלן'. היא מראה אילו עסקאות נעשו באזור מסוים, מה היו המחירים, היא משווה מחירים, מתארת דירות, פרויקטים חדשים, שכונות, מפגעים. האפליקציה מתבססת על מאגר הנתונים של מסי רכישה ברשות המסים. על התשתית הזאת אפשר לשים שכבה של פריסת בתי הספר, גני ילדים, חניונים, בתי עלמין, ישיבות, מוסדות אקדמיים. אפשר לשים על זה גם את המידע על ממוצע תוצאות מבחני המיצ"ב של תלמידים לשנים 2013, 2014, 2015, להוסיף מידע סטטיסטי ממאגר המידע הממשלתי על תאונות דרכים בשכונה מסוימת, על נתוני הפשיטה הסטטיסטיים באזור, וכך הלאה. ועכשיו, כשאני רוצה לקנות דירה, אני מתחיל לבדוק וכל הנתונים אצלי ביד. אנחנו בממשלה נותנים, מנגישים, את המידע, את המאגרים שבנינו, ואתם בשוק תעשו עם זה מה שאתם רוצים".
ביזנס?
"זה קורה בעולם וזה לא חדש. למידע הממשלתי יש ערך כלכלי אדיר לפרט ולמדינה. מה זה שווי כלכלי? אני יכול ללמוד את זה משני מחקרים. האחד, של חברת מקינזי משנת 2013, הגיע למסקנה שמידע הנוגע לשבעה תחומים עיקריים - כמו בריאות, חינוך, תשתיות, אנרגיה ועוד - הוא בעל שווי כלכלי ברמה עולמית של 3-5 טריליון דולר. המחקר השני, של גוגל ודלויט, שהתבצע פה בארץ, מדבר על מה שאפשר לעשות במידע הנובע מהנגשת מאגרי המידע הממשלתיים. המחקר הזה מעריך שמדובר במשהו כמו 700 מיליון שקל תוספת לתמ"ג מדי שנה.
הכול בהנחה שאכן המידע כולו פתוח וכל מי שרוצה יכול להגיע אליו.
"כן, ויש לשים לב שהמידע חייב להיות נגיש למגוון שלם של אוכלוסיות. דיברתי על אפליקציות כי בהתחשב במקצוע שלי ובהיסטוריה שלי, מפתחים הם האוכלוסייה הקרובה ללבי, ואכן בעולם צומחות המון אפליקציות. אבל יש גם קהלי יעד אחרים, למשל אתם בתקשורת תוכלו לראות את הדוחות המבוקרים של הרשויות המקומיות לאורך שנים. תוכלו לראות איך ולאן התפתח התקציב במשך השנים, לאן הולכים כספים, להיכן מביאים העדפות".
זה כמה שנים שנעשה מאמץ ניכר של ארגונים אזרחיים לקידום שקיפות. לעתים הם אפילו מקבלים את החומר.
"הם מקבלים, אם וכאשר הם מקבלים, גיליונות אקסל, ובעיקר קובצי PDF. אנחנו ניתן את המידע באופן נגיש שמאפשר ניתוח ובדיקה. יש אתר שכולם מוזמנים לגלוש אליו כבר היום, gov.data.il. יש בו כ-300 מאגרים, והמטרה שלנו להנגיש לציבור אלפי מאגרים. אלפים רבים. רק תחשבו כמה כתבות ותחקירים יכולה העיתונות לעשות על בסיס המאגרים האלה. כמה מחקרים אקדמיים, היסטוריים, פיזיים, כמה מידע על התפתחויות כאלה ואחרות במדינה, מה שקורה בחינוך, בבריאות, מה הקשר למשל בין אירועים, חקיקת חוקים, הקצבת תקציבים. אין סוף דברים שאפשר לעשות במכלולי המידע. לא המצאנו שום דבר. אנחנו מחקים, בדרכנו, את התפיסה של העולם המערבי, שאומרת: הממשלה אוגרת הרבה מאוד מידע, היא בעצמה מתקשה, וגם לא צריכה, להפיק ממנו ידע. המידע הוא של האזרחים, הם יודעים להפיק ממנו ידע. זה שלהם".
צימאון לתשתיות מידע
אין ספק, ויש לכך הוכחות בעולם, שהנגשת מאגרי מידע ממשלתיים מסייעת בקידום חדשנות ופיתוח כלכלי; היא מעודדת גורמים אזרחיים לפתח יישומים מבוססי מידע ממשלתי לתועלת הציבור, למטרות שירות ולמטרות עסקיות. גם אין ספק שבישראל, אפילו יותר ממדינות אחרות, יש צימאון רב שנים לתמיכה ממשלתית בדמות תשתיות מידע - גם בגלל התרבות הטכנולוגית המתקדמת, גם בגלל הפער הגדול בין יכולות המגזר הממשלתי ליכולות המגזר העסקי, וכמובן גם מעצם העובדה שישראל נסמכת על ייצוא טכנולוגי ופיתוח חברות סטארט-אפ.
בפתיחתם של מאגרי מידע יש תקווה גדולה - ציבורית, אזרחית, עסקית וחברתית. באתר data.gov.il יש כבר היום מאגרי נתונים של השירות המטאורולוגי, נתונים על איכות הסביבה, על ארגונים ממשלתיים, על תיירות, על רווחה, בריאות. בשבועות האחרונים עלו והונגשו מאגרים נוספים - של מכוני מחקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים, מגרשי חניה, ישיבות, חניוני דרכים, גני ילדים, בתי עלמין, בתי ספר שדה. "ורק תחשבו שאם מישהו יניח את שכבות המידע האלה לצד נתוני התחבורה, הדיור, החינוך - אילו שירותים מדהימים ניתן יהיה ליצור ממוחו הקודח של היזם או המתכנת. איזה חיסכון זה ייצור למשק, ואיזה שירות זה ייתן לציבור", מתלהבת דוברת הרשות קרן קציר.
יאיר פראנק
גיל: 54
מצב משפחתי: נשוי פלוס 4, סב לשלושה
מגורים: רעות
השכלה: מוסמך במינהל עסקים עם התמחות במערכות מידע. בוגר מדעי המחשב, כלכלה וקרימינולוגיה
קריירה: פראנק צבר ניסיון בשלושת המגזרים הקריטיים של ישראל - ממשלה, צבא והמגזר הפרטי - מה שמאפשר לו מבט רב-צדדי, על הטוב ועל הרע. לפני שנבחר להוביל את רשות התקשוב הוא כיהן כראש אגף בכיר במשרד המשפטים, ועוד לפני כן היה סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת פרטנר. עד 2003 היה אל"מ בקבע, בתפקידי פיקוד. בין היתר היה מפקד יחידת המחשב הצבאית וראש ענף תורה תכנון ובקרה בחטיבת המחשוב בחיל הקשר