גבי אשכנזי / צילום: איל יצהר
3 שנים לאחר שהתפטר מתפקידו כיו"ר חברת שמן נפט וגז , ייאלץ הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, להתמודד עם תוצאותיה של תביעה ייצוגית שהוגשה נגדו ונגד מנכ"ל החברה לשעבר, יוסי לוי, בטענה כי הטעו את משקיעי החברה לחשוב כי יש סיכוי גבוה לקדיחת נפט בקידוח "ים 3" שכשל.
שופטת בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, דניה קרת-מאיר, אישרה אתמול (ד') בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד אשכנזי, לוי וחברת שמן, בטענה כי פרסמו הודעות כוזבות בדבר סימני נפט ברמה גבוהה בקידוח "ים 3", וזאת רגע לפני שהתברר כי אין סיכוי לשאיבת נפט באתר, והחברה נטשה את הקידוח.
השופטת קבעה כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לכך שאשכנזי ולוי הסתירו מידע מהמשקיעים. "אין ספק כי בפני ציבור המשקיעים לא עמד כל המידע הרלוונטי הנדרש כדי לקבל החלטת השקעה מושכלת", קבעה.
חברת שמן נטשה את קידוח "ים 3" לפני כ-3 שנים, לאחר שהתברר כי הוא יבש. תקציב הקידוח, שנערך במשך 11 חודשים, הסתכם ב-182.2 מיליון דולר. חלקה של שמן בעלות הקידוח הסתכם בלא פחות מ-140 מיליון דולר.
לאחר שהוכרז על כישלון הקידוח, התפטרו יו"ר החברה, הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, והמנכ"ל לוי. שוויה של החברה, שעמד טרם ההודעה על הכישלון על יותר מחצי מיליארד שקל, כמעט והתאפס.
בעקבות הפרשה הגיש אחד מבעלי המניות בשמן, יוגב חלפון, תביעה ייצוגית בהיקף של 165 מיליון שקל נגד החברה, אשכנזי ולוי, בטענה כי הודעות שפרסמה חברת שמן זמן קצר לפני שנטשה את קידוח "ים 3" - בהן נמסר, בין היתר, כי "השותפים ברישיון הגיעו למסקנה כי בקידוח קיימים סימני נפט משמעותיים" - נטעה במשקיעים תקוות-שווא כי נמצא נפט באיכות גבוהה. אולם, לאחר שהחלו מבחני ההפקה לא נמצא דבר, והקידוח נמצא יבש.
לטענת חלפון, אשכנזי ולוי ידעו כי מדובר בקידוח יבש, אך בכל זאת נתנו למשקיעים להשקיע ולממש את האופציות בהן החזיקו. עוד נטען כי אשכנזי ולוי נהגו שלא בתום-לב ועשו שימוש במידע פנים, כאשר בחרו שלא לממש את האופציות שבחזקתם.
"גיוס עשרות מיליונים במירמה"
בעקבות ההודעות המטעות של החברה, נטען בייצוגית, זכתה שמן בדרך של תרמית והונאה ב-65 מיליון שקל שגויסו במסגרת מימוש האופציות מסדרה 4 שהיו בידי המשקיעים, ובכ-30 מיליון שקל נוספים שגויס באמצעות הקצאת מניות.
התובע הוסיף וטען כי מהפרוטוקולים של החברה עולה כי בידי אשכנזי ולוי היה מידע מהותי לגבי הכשלים באתר הקידוח - בהם נקבוביות ורמת מוליכות בעייתית - והם לא פרסמו אותו לציבור ואף נקטו שיטה של דיווחי יתר לא מהותיים ומגמתיים כדי להלהיט את המשקיעים.
מנגד טענה החברה כי היא הקפידה לפרסם דוחות ולעמוד בכל דרישות הגילוי על-פי חוק ונהגה בשקיפות מלאה מול המשקיעים. החברה הסבירה כי לוי ואשכנזי לא מימשו את האופציות שבידיהם לאור ייעוץ משפטי שקיבלו, שקבע כי עליהם להימנע מכל פעולה באופציות.
עוד טענו אשכנזי, לוי והחברה כי מבחני ההפקה הפתיעו ואכזבו אותם.
הפרת חובת הגילוי
השופטת קרת-מאיר ציינה בהחלטתה כי התגלו פערי מידע משמעותיים בין המידע שהיה בידי אשכנזי, לוי והחברה באשר לגילוי סיכונים משמעותיים בקידוח לבין המידע שהיה בידי ציבור המשקיעים, טרם נטישת מאגר "ים 3". לדבריה, מדובר ב"מידע מהותי" אשר היה צריך להיות מדווח לציבור, ולא דווח.
בהקשר זה קבעה השופטת כי "קיימת תשתית ראייתית ראשונית מספקת לכך שאשכנזי, לוי והחברה הפרו את חובת הגילוי" החלה עליהם על-פי חוק ניירות ערך. השופטת ציינה כי דיווחיה של החברה טרם נטישת הקידוח היו חלקיים, ולא כללו מידע על ממצאים גבוליים או בעייתיים, שיש בהם כדי להתריע על סכנה לקידוח.
עוד קבע בית המשפט כי "אשכנזי, לוי והחברה בחרו לפרסם בדוח 4 (אחד הדוחות החיוביים שפורסמו טרם הכישלון - א' ל"ו) מידע בדבר 'סימני נפט משמעותיים' ודיווחים לא מדויקים אחרים, אך בחרו שלא לפרסם את הממצאים בדבר איכות המאגר נכון לאותו יום - כלומר רמת הנקבוביות ורמת המוליכות. באי-פרסום זה יש כדי להטעות, לכאורה, משקיע סביר".
באשר לטענה כי אשכנזי ולוי השתמשו במידע פנים ולכן לא מימשו את האופציות בידיהם, נקבע כי טענה זו תידון במסגרת הדיון בתביעה העיקרית.
השופטת אף התייחסה לטענה כי אשכנזי ולוי נקטו בשיטת "דיווחי יתר" על-מנת להלהיט את הציבור, וציינה כי באחת מישיבות הדירקטוריון של החברה - במסגרתה היה צריך להחליט על תוכנית ביצוע מבחני הפקה, לפני שהיה ברור מהם מקורות התקציב למבחנים אלה - נראה היה כי אשכנזי ולוי אכן דחקו בדירקטורים לקבל החלטה עוד באותו יום, כדי שניתן יהיה להוציא דיווח מיידי בנושא.
השופטת ציטטה את דבריו של אחד הדירקטורים באותה ישיבה, שאמר: "אני מרגיש מאוד לא בנוח לאשר דבר כזה (תוכנית מבחני הפקה), והייתי מעדיף אם היה אפשר לקבל איזושהי החלטה עקרונית לאשר שני מבחנים בכפוף להשגת מימון ולהתכנס מחר..."; ובתשובה לכך ענה לו אשכנזי: "צריך להוציא דוח מיידי היום".
השופטת קבעה כי הבהילות בפרסום הדוח ונוסח הדיווח שיצא "מצביעים למעשה על כך שמדובר לכאורה בדיווח יתר שלא היה צריך לפרסמו".