הטויוטה פריוס האוטונומית המפורסמת של גוגל עולה כ-320 אלף דולר. בחישוב של כ-20 אלף קילומטר בשנה לרכב טיפוסי, מדובר בעלות של כ-16 דולר לקילומטר. אמנם בתעשייה פועלים כיום במרץ כדי להוזיל דרמטית את העלויות אבל יידרשו מן הסתם תמריצים ממשלתיים לא מבוטלים והשקעות של מיליארדים בתשתית כדי להנגיש את הטכנולוגיה להמונים.
מנגד, עלות עסקת נהג פרטי צמוד, שיכול להפוך כל רכב לאוטונומי - מנקודת המבט של בעל הרכב, כמובן - עם רמת מיומנות גבוהה משל כל צ'יפ, נעה סביב שני דולרים לקילומטר (בתחשיב של כ-40 אלף דולר בשנה למשכורת פלוס הטבות סוציאליות). זו בהחלט זווית מבט מעניינת עבור מי שנהיגה היא עבורו נטל מתיש.
גם בישראל יש לא מעט בעלי רכב שבוחרים באופציה "אוטונומית" כזו, רובם בכירים מאוד בחברות או במגזר הציבורי, שהעבודה מממנת להם נהג צמוד, או "סתם" טייקונים. לקהל הזה מציעים כל יצרני הפרימיום גרסאות ייחודיות, שמתוכננות במחשבה על היושב מאחור. אחת המעניינות שבהן היא גרסת ה"אקסלנס" של וולבו XC90 החדשה, שנחתה כאן לאחרונה.
הרעיון פשוט: לקחת רכב כביש-שטח ענק עם שבעה מקומות במקור, לאבזר אותו בכל אופציות הפאר, לבטל שלושה מקומות ישיבה ולהעניק לצמד היושבים מאחור מרחב וחוויה של מחלקה ראשונה במטוס.
חיצונית, ה"אקסלנס" נראית כמו XC90 מקובלת, למעט שימוש נדיב בכרום בוהק (שקולט בקלות טביעות אצבע), שמשות כהות לכל אורך הרכב וחישוקי 21 אינץ' מרהיבים. לרכב יש נוכחות כביש מרשימה, כמו של כל סדרת ה-XC, אבל הוא לא משדר למרחוק רכב שרד דוגמת לימוזינות מתוחות. זה דווקא יתרון עבור פיגורות שרוצות לשמור על אנונימיות ציבורית.
רמת האבזור "אקלסנס" מגיעה בגרסת ה-T8 ההיברידית-נטענת של הרכב, שאותה בחנו לאחרונה. נזכיר בקצרה שמדובר ביחידת הנעה שכוללת מנוע 2 ליטר טורבו-בנזין, מנוע חשמלי חזק וסוללה ענקית, שנטענת מרשת החשמל או מכוח המנוע, לטובת טווח חשמלי "נטו" של כמה עשרות קילומטרים. ההספק הכולל הוא 404 כ"ס, הביצועים נמרצים ומי שיורה לנהג הפרטי שלו להשתמש במצב החשמלי לעתים תכופות יזכה אפילו לצריכת דלק מרשימה.
זה גם רכב סופר נוח בזכות מתלי אוויר מתכוונים היטב, ויש לו אפילו יכולות שטח מכובדות, שמסייעות לעקוף פקקים ולהתחמק מפפארצי. הוא לא ספורטיבי והדוק כמו המתחרים הגרמנים ומערך הפיקוד שלו די מבולגן עם יותר מדי אינפורמציה שדורשת משקפי קריאה, אבל זו כבר בעיה של הנהג הפרטי.
אנחנו התכנסנו כאן כדי לבחון את תא הנוסעים, בעיקר מאחור, ולשם כך חרגנו ממנהגנו והפקדנו לזמן קצר את ההגה בידי מתנדב (ולא היו חסרים כאלה). החוויה מאחור היא בהחלט של מחלקה ראשונה, למעט הדיילות.
זה מתחיל בצמד "כורסאות טייס" נפרדות ונוחות להפליא עם שליטה חשמלית מלאה, שמאפשרת להטות את המסעד שלהן לאחור בזווית מכובדת. בשילוב עם מתלי האוויר, שמעניקים בידוד מוחלט ממהמורות, בידוד רעשים רציני הודות לשמשה שחוצצת בין תא המטען לתא הנוסעים, ומרחב רגליים נדיב מספיק להתקנת הדום, קל מאוד לתפוס תנומה.
בין המושבים יש גם מקרר משקאות - אופציה כמעט הכרחית בארץ - ומחזיק לשתי כוסות קריסטל מקוריות לשמפניה, שעדיף לנו לא לדעת מה המחיר של החלפתן במקרה של ריסוק. כל פינה גלויה, כולל הגג, מדופנת בעור, אלנטרה וחומרי דיפון יוקרתיים אחרים, ואילו דיפוני העץ מעוצבים בהשראת עולם היאכטות.
הוסיפו לכך שולחנות עבודה/אוכל נשלפים מחלל נסתר, מערכת קול לאודיופילים עם 1,400 ואט, מערכת אקלים נפרדת ליושבים מאחור - ובטח שכחנו עוד כמה פרטים - וקיבלתם בועה קטנה של החיים היפים של מנהטן, לונדון או מונטה קרלו, שמלווה אתכם גם כאשר אתם תקועים בפקק בצומת חולון.
כל התענוג הזה עולה 689 אלף שקל בלבד, כ-100 אלף יותר מגרסת ה-T8 ה"רגילה". ואין צורך במרכאות על המילה "בלבד": בחירה באופציות דומות בכלים גרמנים מקבילים, שאינם נהנים מהטבת המס הישראלית על רכב היברידי נטען, הייתה דוחפת את המחיר אל מעבר למיליון שקל. טוב להיזכר לפעמים איך נראה העולם במקומות עם מיסוי רכב שפוי.