התיישנות היא מן המושגים העתיקים בעולם המשפט ומקובלת בכל שיטות משפט. כל שיטת משפט והתנאים שלה והשנים שבהן ההתיישנות יכולה לגרום למחיקת תביעה נגד נתבע שמעלה טענת התיישנות.
למעשה טענת התיישנות היא טענת הגנה. לדוגמא מי שלא שלם את חובו יותר משבע שנים, הנושה לא יכול לתבוע את החוב אם הנתבע תתגונן בטענת התיישנות ובלבד והנתבע תעלה טענה זו בהזדמנות הראשונה קרי בכתב ההגנה ואף לפני כן ככל שיש חילופי כתבי טענות בין הצדדים.
משמעות של התיישנות היא שגם אם החייב מודה בטענה של התובע על קיום החוב עדיין יהיה פטור מתשלום כל עוד מעלה טענת התיישנות. חוק ההתיישנות קובע מספר תקופות לענייני התיישנות.
בענייני תביעות כספיות ומה שקשור במיטלטלין תקופת ההתיישנות הינה שבע שנים. בענייני מקרקעין תקופות ההתיישנות ארוכות ויכולות להיות 15 1נים או 25 שנים ובחלק מהמקרים אין בכלל התיישנות לתביעה במקרקעין.
את מניין תקופת ההתיישנות סופרים ממועד שהתובע ידע על עילת התביעה או יכול היה לדעת. לעניין זה סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי :
"8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
מכאן שאם התובע יכול להוכיח כי לא ידע ולא יכל לדעת על מועד שנוצרה עילת התביעה ,הוא יכול למעשה להאריך את תקופת ההתיישנות מה שמכונה :כלל הגילוי המאוחר.
יש להדגיש כי בכל הנוגע לתקופת התיישנות לגבי עוולות של נזיקין יש מגבלה לעניין הכלל של גילוי מאוחר והיא מוגבלת לעשר שנים מאז ארוע הנזק. זאת אנו למדים מפקודת הנזיקין הקובע :
"89. לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות -"היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) ...
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".
לאחרונה בית משפט העליון דן בסוגיה חשובה של התיישנות בעניין דמי שימוש ועד כמה שנים אחורה התובע יכול לתבוע את הפולש בעניין דמי שימוש ומה המבחנים שהתובע צריך להוכיח בכדי שבית המשפט ישתכנע שאכן התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הפלישה.
העניין נדון בפני הרכב השופטים ס' ג'ובראן,י' דנציגר,צ' זילברטל. המערערים הינם בעלים במשותף של חלק מחלקת אדמה הסמוכה לשדה תעופה בשדה דב.
לטענת המערערים בשנת 2004 במסגרת בדיקה אקראית התברר למערערים כי המשיבה פלשה ועושה שימוש בשטח התפוס. במסגרת ההליכים המקדמיים שהתנהלו בגדר התביעה, התברר למערערים כי תפיסת השטח נעשתה כבר בשנות הששים של המאה הקודמת, לכן תבעו דמי השימוש החל מיום 1.1.1960 בטענה שלא יכלו לדעת מהפלישה בזמן ולכן נהנים מכלל של גילוי מאוחר ואין להגביל אותם לשבע שנות דמי שימוש כנהוג בתביעה לתשלום דמי שימוש.
השופט דנציגר שנתן את פסק נדין העיקרי ויתר השופטים הסכימו אתו דחה את טענת המערערים וקבע שהמערערים לא הוכיחו שיש להם סיבה טובה למה ב 1960 לא עלו על דבר הפלישה והגישו תביעה רק לאחרונה.
השופט דנציגר עושה אבחנה בין תביעה לדמי שימוש לתביעה לנזיקין שההתיישנות הינה שבע שנים לבין עניין מועד תחילת מניין ההתיישנות.
בעניין המועד וטענת התובע של ידע על מועד הפגיעה ,השופט דנציגר דחה את טענת המערערים .זאת נעשתה על סמך פסק הדין הידוע רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, שקבע כי בכל הנוגע לתביעה רגילה , ההתיישנות הינה שבע שנים ואכן ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות לתקופה ארוכה ובתנאי שהתובע מוכיח כי אכן יסודות הפגיעה נעלמו מעיניו ולא יכול היה לדעת , אך בתביעות בענייני נזיקין גם אם התובע יוכיח כי אכן יסודות הנזק (ודי בעניין זה אם יוכיח כי אחד ממרכיבי נזק נעלמו מעיניו בכדי להאריך את כל תקופת התיישנות לגבי כל מרכיבי נזק) נעלמו מעיניו ולא יכל לדעת , יש גבול להארכת תקופת התיישנות לגבי תביעת נזיקין והיא עד עשר שנים לכל היותר.
השופט דנציגר קבע כי מדיניות משפטית וחברתית רצויה חייבת לעודד בעלי מקרקעין להפגין התעניינות ממשית (בגבולות הסביר) הן בעת רכישת המקרקעין והן באופן שוטף במהלך שנות בעלותם בקרקע. אין הכוונה כי מדי שנה בשנה על בעל המקרקעין להוציא מודד לקרקע. עם זאת, גם אין זה סביר שבמשך 40 שנה נעשה שימוש במקרקעיהם של המערערים מבלי שהם ידעו על כך במקרה דנן אין מדובר בפלישה בזעיר אנפין לחלק מזערי מהחלקה. מדובר בשימוש שנעשה בחלק גדול מהשטח, שהוא כשלעצמו אינו קטן. השימוש עצמו הוא גלוי לעין - מסלול נחיתה של מטוסים. גם אם לא מדובר ב"חצר האחורית" של המערערים, הרי שמתבקש היה שיבדקו מה נעשה בשטח, ולא רק בחלוף עשרות שנים.
במקרה דנן השופט דנציגר מחייב כי תקופת ההתיישנות תהיה אותן שבע שנים אך מאחר והמשיבה הסכימה להאריך את ההתיישנות ולשלם את דמי השימוש החל משנת 1998 ועד הגשת התביעה קרי אף מעבר לשבע שנים לפני התביעה , אך בשום אופן תקופת ההתיישנות לא תוארך עד שנית הפלישה קרי 1960.
פסק דין חשוב זה למעשה מתווה את הכיוון מהו המדד שניתן להאריך את תקופת ההתיישנות.
ע"א 8880/13 דוד וינשל ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון
האמור בחיבור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בנושא.
הכותב הינו עו"ד, מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה .