ילדים צופים בטלוויזיה /צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
למרות ההייפ סביב נושא ה"מסכים השניים" - בעיקר הטאבלט והסמארטפון - הטלוויזיה היא עדיין האמצעי המרכזי שבאמצעותו ילדים צורכים תוכן וידאו, וצפייה בטלוויזיה היא הפעילות המועדפת עליהם בפער גדול מכל אפשרות אחרת - כך עולה ממחקר מקיף שערכה לאחרונה ענקית המדיה והתקשורת האמריקאית ויאקום בקרב אלף ילדים בני 4-11 והוריהם ב-10 מדינות.
72% מהילדים ציינו צפייה בטלוויזיה ובתוכני וידאו כאחת מפעילויות הבילוי המועדפות עליהם, בעוד 57% בלבד בחרו ב"לשחק בתוך הבית", 42% ב"לשחק בחוץ", ו-38% ב"לצייר" או ב"משחקי וידאו".
עוד עולה מהמחקר כי 42% מהילדים צופים בטלוויזיה ובסרטונים במשך 2-5 שעות ביום, ו-34% צופים בה בין שעה לשעתיים. בנקודה הזאת, כמו בנקודות דומות אחרות, בא לידי ביטוי הפער המובהק בין מדינות המערב - בסקר הדבר בא לידי ביטוי בעיקר באוסטרליה, הולנד וגרמניה - ובין מה שקורה במדינות מתפתחות, המיוצגות למשל על-ידי הפיליפינים וברזיל.
כך, ניתן לראות כי בזמן שבפיליפינים כמעט 80% מהילדים צופים בטלוויזיה יותר משעתיים כל יום, וחמישית מהם (21%) אף צופים בה יותר מ-5 שעות - בהולנד הרוב המוחלט של הילדים (79%) צופה בטלוויזיה פחות משעתיים ביום, וכשליש (32%) מקדישים לה פחות משעה ביום. הנתונים הללו נובעים מהחשיבות שמייחסים לכך במדינות אלה, שכוללת בחלק מהמקרים גם קמפיינים להגברת מודעות ההורים בעניין.
המודעות הזאת באה לידי ביטוי גם במכשירים שההורים מרשים לילדים להחזיק בבעלותם. לפי המחקר, בממוצע עולמי של 10 המדינות לכשליש מהילדים (31%) יש מכשיר טלוויזיה שהוא רק שלהם, וחמישית מהם (בני 4-11 כזכור) מחזיקים בסמארטפון. הפריט הפופולרי ביותר, שבמידה רבה הפך למעין צעצוע לילדים, הוא הטאבלט, שבו מחזיקים למעלה מ-50% מהילדים בכלל המדינות שהשתתפו בסקר.
גם בתחום זה באה לידי ביטוי המודעות המערבית. באוסטרליה, צרפת והולנד רק לאחוזים בודדים מהילדים יש סמארטפון (9%-12%), ובבריטניה ובגרמניה לכ-20% מהילדים. לעומת זאת, במדינות מתפתחות כמו הפיליפינים וברזיל לכשליש מהילדים יש מכשיר.
בכל הנוגע למכשיר טלוויזיה המיועד רק לילדים, התמונה מעט מורכבת יותר. גם כאן יש מדינות מערביות כמו אוסטרליה והולנד שבהן מקפידים רוב ההורים לא לאפשר לילדיהם מכשיר כזה, אך בצרפת למשל כמעט לכל הילדים יש מכשיר טלוויזיה אישי (86%).
הטאבלט במקום השני
ובחזרה לדומיננטיות של הטלוויזיה. אחד הנתונים המעניינים שעולים מהמחקר הוא כי "המסכים השניים" מהווים פלטפורמות שבאמצעותן ילדים רבים צורכים תוכני וידאו.
כך, 56% מהילדים ציינו כי הם צופים לעתים בתוכני וידאו במכשיר הטאבלט שלהם, 53% עושים זאת לעתים במחשבים נייחים, 42% בקונסולות משחק, ו-41% בסמארטפונים. יותר מרבע מהילדים (26%) מדווחים כיום כי הם צופים בתוכני וידאו גם בזמן נסיעה, ו-16% עושים זאת גם במהלך שהות בחדרי המתנה (למשל אצל רופא שיניים).
"בניגוד לדעה הרווחת הגורסת כי ילדים החליפו את זמן הצפייה בטלוויזיה בזמן צפייה ושימוש בניידים וטאבלטים, אנו מוצאים כי למעשה המכשירים הנוספים הוסיפו זמן צפייה שלא בא על חשבון הטלוויזיה", אומרת אורלי אטלס-כץ, מנכ"לית משותפת של ענני תקשורת, שמפיקה ומנהלת את ערוצי ניקלודיאון בישראל.
"ילדים מרגישים חיבור גבוה למותג ולערוץ שהם רוצים לצפות בו, מחוברים לערוץ שלהם ומתחילים שם את הצפייה היומית. הערוץ הליניארי (כלומר כזה שבו צופים בהתאם ללוח שידורים שנערך מראש על-ידי רשת השידור, י"כ) מספק צרכים שהפלטפורמות האחרות אינן מספקות, ובראשם לשבת מול המסך ולדעת שבאותו זמן חבריך צופים באותו הדבר בדיוק".
הילדים, כפי שעולה מהמחקר, תופסים את הטלוויזיה כאמצעי "הכי פשוט", "הכי אמין", "הכי ידידותי" ו"הכי מהיר". הטאבלט נמצא במקום השני מבחינתם, והם מציינים אותו כמכשיר המועדף לצפייה בתכנים כשאין להם אפשרות לצפות בטלוויזיה. הוא גם נתפס כהכי "מגניב", "חדשני" ו"מרגש".
"הצפייה בפלטפורמות האחרות מספקת צרכים אחרים", אומרת על כך אטלס-כץ, "למשל - שליטה במתי ואיפה אצפה בתכנים האהובים עליי".
בהקשר זה צריך להדגיש כי ההעדפה לטלוויזיה אינה מבטאת בהכרח העדפה לטלוויזיה ליניארית. חלק גדול מהצפייה של הילדים בטלוויזיה יכול להיעשות באמצעות בחירת תכנים ב-VOD - או באמצעות מכשירי DVD, שהמחקר מראה כי הם עדיין פופולריים במקומות רבים בעולם.
כולם אוהבים סרטים מצוירים
נקודה מעניינת נוספת לגבי התוכן שבו צופים הילדים נוגעת לאהבה שלהם לצפייה חוזרת באותם תכנים - עניין שמוכר להורים רבים. על-פי המחקר, 92% מהילדים בגיל 4-6 צופים שוב ושוב בתכנים האהובים עליהם, בלי חשיבות לשאלה כמה פעמים הם כבר צפו בהם בעבר. ככל שהילדים גדלים, הנקודה הזאת הופכת למשמעותית יותר, אך גם בין הגילים 7-11 79% מהילדים עדיין יצפו בתכנים שאהובים עליהם, גם אם כבר צפו בהם בעבר פעמים רבות.
לנקודה הזאת יש גם הקשר רגולטורי שככל הידוע ייחודי לישראל. כאן, ערוץ הילדים שמשודר בחבילת הבסיס מחויב ליותר מ-700 שעות חדשות מדי שנה, עניין שמגביה את עלות ההפקה שלו, וייתכן כי לאור ההעדפות הללו הוא אינו הכרחי.
ובאילו תוכני וידאו אוהבים הילדים לצפות? המחקר מראה כי כולם אוהבים סרטים מצוירים (Cartoons). כ-98% מהילדים ציינו את הפורמט הזה כתוכן אהוב. בשאר התכנים הצפייה עולה עם הגיל. 86% מהילדים ציינו כי הם אוהבים לצפות בסרטים, ובמקום השלישי נמצאת צפייה בסרטונים מצחיקים ברשת. אף על-פי שהמחקר כולל ילדים צעירים וצעירים ומאוד, 45% מהם צופים בתוכניות ספורט - 56% מהבנים ו-33% מהבנות - וכשליש מהם צופים בתוכניות ריאליטי.
בישראל: הילדים שולטים בשלט, וההורים משלמים
ערוצי הילדים, ואת זה יודעות היטב בעלות הפלטפורמות הרב-ערוציות, הם ממש לא משחק ילדים. במקרים רבים זהו אחד מחסמי המעבר הבולטים בין הפלטפורמות השונות (yes, הוט, סלקום TV) או אף החסם שמונע ממשפחות להצטרף אל מי שמכונים "חותכי הכבלים" ולוותר כליל על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, אף שמהלך כזה יכול לחסוך למשפחה מאות שקלים בחודש.
בשוק המקומי יש מספר גדול יחסית של ערוצים כאלה. הבולטים ביניהם הם ערוץ הילדים של RGE, ניקולדיאון של ענני תקשורת, ערוץ דיסני (בבעלות דיסני העולמית), הופ (תמיר פאול ואלונה אבט), זום (אימג'ן מדיה של אבי בר יחד עם חיים סבן) וג'וניור (טלית תקשורת).
מצד אחד, השוק הזה מאופיין בתחרות צפופה יחסית על נתח שוק קטן, ומצד שני חברה שמחזיקה בבעלותה תוכני ילדים אטרקטיביים היא בעלת כוח מיקוח גדול מול yes והוט, כזה שמזכיר אולי רק את כוח המיקוח שבו מחזיקים בעלי זכויות שידור של מפעלי ספורט אטרקטיביים. לא לחינם שני הנושאים הוזכרו בנשימה אחת בדוח ועדת פילבר.
על רקע הכסף הגדול שמעורב בתחום, בתקופה האחרונה השוק סוער סביב הכוונה של yes - שנחשפה לראשונה ב"גלובס" - להוזיל את עלויות התוכן שלה באמצעות החלפת הגורם שמפיק עבורה את ערוץ הילדים שנמצא בחבילת הבסיס. כיום אחראית לערוץ הזה RGE (בעלת השליטה גם בערוץ 10 ובערוצי ספורט 5), וב-yes ככל הנראה צפויים לנצל בתחילת 2017 את סעיף היציאה שקיים בהסכם שלהם עם RGE, ולהעביר את הפקת הערוץ לידיו של חיים סלוצקי, שמפיק כיום את ערוץ 8 וערוץ הוט בידור ישראלי בהוט, ונחשב לאחד המפיקים הבולטים בתעשייה. ל"גלובס" נודע כי בערוץ שאותו מפיק סלוצקי צפויות לעלות, בין היתר, תוכניות חדשות שבמרכזן כוכבות ילדים כמו נועה קירל וגאיה שליטא. בנוסף, ב-yes נערכים לעלות בתחילת השנה גם ערוץ ילדים נוסף שיוצע ללקוחותיהם, שלא במסגרת חבילת הבסיס.
עם זאת, מוקדם עדיין להכריז על פרידה בין שני הגופים. RGE אוחזת בידיה בזכויות לתכנים שמשודרים כיום במסגרת הערוץ כמו "אליפים", "שוברי גלים", "אלישע" ותוכניות בכיכובם של שחר חסון ורועי בר-נתן, ובין הגופים צפוי עימות לגבי הזכויות עליהם. ללא קשר לכך, ב-RGE גם נערכים לאפשרות להעלות את ערוץ הילדים שלהם בסלקום TV במקרה שההסכם עם yes אכן יבוטל.
אגב, גם בוועדת פילבר להסדרת הרגולציה בשוק התקשורת, שפרסמה את מסקנותיה ביולי, התייחסו לדומיננטיות של התחום הזה, שיחד עם תחום שידור הספורט מהווה את מכשול התוכן המשמעותי בדרך להכנסת תחרות, לשוק שנשלט בידי הדואופול של yes והוט. בנספח המלצות הוועדה אף התפרסמה דעת מיעוט שלא התקבלה, שבה תמכו נציג האוצר אסף וסרצוג, ויו"רית מועצת הרשות השנייה אוה מדזיבוז', שהציעו להחיל פרקטיקה של "חובת מכירה" (זמנית) על תוכני ילדים, בדומה למה שמנסה לעשות המדינה בימים אלה - באמצעות סעיף שהוכנס לחוק ההסדרים - בכל הנוגע לערוצי ומפעלי ספורט.