אורלי וגיא / צילום: ערוץ 10
פרשה שמזעזעת את קנדה לאחרונה: רוקח מכר לאישה תרופה להפרעות שינה עבור בנה בן ה-8, וכנראה בשל מינון שגוי, הילד מת. "לא הבחנתי בהבדל", סיפרה האם, "זה נראה בדיוק כמו התרופה לילדים שהרופא רשם תמיד". התקשורת צולבת את הרוקח, רומזת לרשלנות, ודורשת הגברת פיקוח ואכיפה מחמירה על בתי מרקחת. הכול נכון, אבל עיסוק כזה בטרגדיה, מסיח את הדעת מהבעיה: חברות שמייצרות כדורי שינה לילדים, רופאים שרושמים אותם, ובעיקר - נורמה חדשה שמתפתחת לטיפול בילדים שלא רוצים ללכת לישון.
נזכרתי בסיפור הילד וכדורי השינה השבוע, כשהתפרסם שישראל היא מהמדינות המסוכנות ביותר להולכי רגל וצפיתי באורלי וגיא ביוזמתם התקשורתית למיגור תאונות. הקמפיין של הצמד האכפתי מהדהד הרוגים ונסוב על הגדלת הפיקוח על תנועה, תוספת ניידות ומצלמות מהירות, ובניית תשתיות כמו גדרות הפרדה. הכול נכון, גם כוונות מגישי הטלוויזיה, אבל כמו בית המרקחת הקנדי, הכל גם מסיח את הסחת דעת מהבעיה: סביבה שמותאמת לניידות באמצעי שהורג - מכונית, במקום שתעוצב לעודד הליכה ברגל ותנועה בכלי רכב תחליפיים בטוחים ובריאים בהרבה. מכונית צמודה מובילה אותנו לעבודה, לקניות, לביקור במספרה ואצל הרופא, ולבילוי בערב, בהרבה יישובים הילדים מגיעים לגן ולבית ספר במכונית, ובה נוסעים לבקר חבר ולהשתתף בחוגים.
חיזוק התלות במכונית
סלילת כבישים והרחבת קיימים ותוספת מקומות חניה, נתפסים כפיתוח, אך מרעים את המצב, כי הם מחזקים את הרגל התלות. הם מקלים על ניידות במכונית וכך מעודדים את השימוש, וככל שיש יותר מכוניות, יש יותר תאונות דרכים. הוסיפו לכך שלא פעם הפיתוח בא על חשבון הולכי רגל, כמו כבישים רחבים בלב ערים וחניונים שהכניסה והיציאה אליהם דרך המדרכה, וקבלו סביבה שמתעדפת כלי רכב הורגים על פני ניידות באמצעים פחות מסוכנים ויותר בריאים.
אמצעי אכיפה וזהירות שאותם מבקשים אורלי וגיא לחזק, לא הגנו עד היום על הולכי הרגל. בכל המדינות ובהן ישראל, גם כשמספר התאונות והקורבנות פוחת באופן דרסטי, חלקם של הולכי הרגל בהרוגים והפצועים עולה.
הדבר היחיד שמגן הוא סביבה שנותנת עדיפות להולכים באמצעות מדרכות רחבות, כבישים צרים, צמתים תכופים ברשת רחובות צפופה, עדיפות ברמזורים ומיתון תנועה.
תאונות הדרכים הן סימפטום, לא המחלה, תוצאה של ראשי רשויות וערים פחדנים שאזורי מגורים, מסחר, תעסוקה ובילוי בתחום שיפוטם מתוכננים ומותאמים כדי שיגיעו אליהם במכונית. זה חייב להשתנות, ראשי הערים צריכים לשים קץ לרודנות הרכב במרחב הציבורי ולהעדיף תמיד את זכות הדרך של הולך הרגל על חשבון המכונית הפרטית.
מה ימנע את הדריסות
אין עולם בלי תרופות, כמו שאין עולם בלי מכוניות, אבל יש עולם שנוטלים בו כמה שפחות תרופות ומעודדים את הציבור להסתדר ברגל, באוטובוס, באופניים וברכבות ונותנים לכלי רכב קלים וציבוריים את זכות הדרך, על חשבון המכוניות. כך מונעים השתלטות תעשייה על אג'נדה והצפת השוק במוצרים ושירותים שצרכנים יכולים לוותר עליהם.
טעויות רפואיות יקרו, גם תאונות, אבל כדי שיקרו כמה שפחות, צריך לסלק מהסביבה בנחישות כמה שיותר גורמי סיכון. המכונית היא ההורגת, לכן עליה להיות ברירת מחדל, לא בחירה ראשונה ולא שנייה, ורצוי לכולם, שהיא תהיה הבחירה היקרה והלא נוחה מכולן.