אחיקם סטולר / צילום: איל יצהר
עזרא בר-נתן, הבעלים ומנהל של המבורג - חברה למסחר בינלאומי, נפל קרבן לסחיטה באיומים על-ידי יאיר זוהר, מי שהיה העובד היחיד בחברה ובהמשך גם קשור אליו בקשרי משפחה. כנגד זוהר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים. זוהר הורשע, ונקבע כי הוא איים על בר-נתן במספר הזדמנויות מתוך כוונה לגרום לו לפחד ולקבל בצורה זו כספים. זוהר נקט כנגד בר-נתן פעולות מאיימות, מעקב אחריו ואיומים מפורשים לפגוע בחייו. על זוהר נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל.
במסגרת הסחיטה דרש זוהר מבר-נתן להעביר לידיו סכומי כסף מעת לעת, ובר-נתן שילם לזוהר כספים על-פי דרישתו, על-מנת להגן על עצמו ועל משפחתו. את הכספים לזוהר לא העביר בר-נתן מכספו הפרטי, אלא מימן את התשלומים מכספים שמשך מן החברה, אשר הוצגו בספרי החברה בשנים 2006 ו-2007 במסגרת יתרת משיכות של בר-נתן, ונזקפו ליתרת החובה של בר-נתן.
בר-נתן משך מהחברה סכומי כסף בסך כולל של 300,000 שקל בשנת המס 2006 וכ-200,000 שקל בשנת המס 2007. בהתאם, החברה הגישה לפקיד השומה ברחובות דוח מתקן לשנת המס 2006, שבמסגרתו ביקשה להכיר בהפסד לצורכי מס בשיעור 300,000 שקל לשנת המס 2006, וכן ביקשה במקביל להקטין את יתרת המשיכות של בר-נתן בחברה באותו סכום. החברה הציגה את הסכום של 200,000 שקל שמשך בר-נתן בשנת המס 2007 כהפסד ולא כמשיכות של בעל המניות.
ואולם, פקיד השומה לא קיבל את התיקון של החברה, מאחר שלא ראה בסכום, של חצי מיליון שקל, שיצא מקופת החברה כהוצאה שהוצאה כולה בייצור הכנסה.
המחלוקת הגיעה לבית המשפט בערעור שהגישה החברה על שומת מס ההכנסה שלה לשנות המס 2006 ו-2007, אך בית המשפט דחה את הערעור, לאחר שקבע כי כספי הסחיטה שולמו לזוהר על-ידי בר-נתן כדי להגן עליו ועל משפחתו, כך שלא היה מדובר במטרה עסקית, אלא במטרה אישית.
החברה לא התייאשה והגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט העליון משכהאת הערעור, אך זאת לאחר שפקיד השומה הצהיר כי היה וייקבע במסגרת ערעורו האישי של בר-נתן כי יש לסווג את הכנסת בעל המניות כמשכורת, אז "תותר ההוצאה נשוא הערעור דנן למערערת כהוצאה בהתאם לדין".
כך חזרה המחלוקת אל בית המשפט המחוזי - הפעם כערעור אישי של בר-נתן ולא של החברה. השאלה שנדונה הייתה האם כספי סחיטה ששילם בר-נתן מקופת החברה לסוחט מהווים הכנסת עבודה או משיכות אישיות של מנהל החברה, שאז מתאפשר קיזוז בין חיובי החברה לחיוביו האישיים של הבעלים.
בהחלטה שניתנה היום (א') קבע בית המשפט המחוזי כי כספי הסחיטה נמשכו לשימושו האישי של בר-נתן, שחשש לחייו ולחיי משפחתו, ועל כן מהווים הכנסת עבודה.
השופט ד"ר אחיקם סטולר ציין כי "כספים שמושך בעל שליטה או מנהל מקופת החברה, שהם אינם הלוואה, מהווים הכנסה ממשכורת או מדיבידנד".
השופט הוסיף כי יש לדחות את טענת בר-נתן כי הכספים נמשכו במסגרת עסקית. "אין בידי לקבל טענה זו של המערער, שכן בערעור החברה שנדון בפניי החלטתי שהסחיטה לא נעשתה במסגרת העסקית, ולא ניתן לראותה כהוצאה עסקית, אלא שהסחיטה הייתה בשל איומים אישיים על חיי המערער וחיי משפחתו", קבע.
עוד דחה השופט את טענות בר-נתן כי יש "לקזז" הוצאות שכר של החברה כנגד הכנסות ממשכורת של בעל השליטה בחברה. "היתר לעשות כן מנוגד לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, והעיקרון העולה מפקודת המסים כי החיוב במס נקבע לאדם, וניתן לקזז רק מהוצאות השייכות אליו, ולא מהוצאות השייכות לחברה, הגם שהיא בבעלותו", כתב השופט, וציין כי "על השומות שיוצאות לשקף את המציאות ואת ההכנסה של המערער מן הצד האחד ושל החברה מן הצד השני. ערבוב בין ההכנסות וקיזוז של ההוצאות לא יציגו את פני הדברים באופן אמיתי".