גניבת רכב / צילום: shutterstock / א.ס.א.פ. קריאייטיב
מעסיקים רבים מחזיקים כלי רכב בבעלותם, אשר נועדו להשתלב במסגרת ניהול העבודה השוטפת. כלי רכב אלה מהווים, בדרך-כלל, חלק בלתי נפרד מתפקידם של עובדים מסוימים. לשם כך מפקיד המעסיק את מפתחות הרכב בידיו של העובד, שלרוב מקבל חופש פעולה בנהיגת הרכב ומקבל כמובן את קוד הרכב להתנעה. מה יעשה מעסיק במקרה שבו העובד גנב את הרכב? בהנחה שהרכב מבוטח בביטוח רכוש, האם יהיה זכאי המעסיק לתגמולי ביטוח בגין אירוע של גניבת הרכב על-ידי מי שמחזיק במפתחות הרכב ובקוד הההתנעה?
חברה מסוימת, העוסקת בשיווק ביצים ברחבי הארץ ("התובעת"), החזיקה בבעלותה 6 כלי רכב, בהם משאיות, לצורכי עבודתה. אותם כלי רכב היו מבוטחים באמצעות חברת ביטוח ("הנתבעת"). בפוליסת הביטוח הרלוונטית נקבעו הוראות בעניין התקנת אמצעי מיגון בכלי הרכב ("הפוליסה"). התובעת פעלה כאמור והתקינה את אמצעי המיגון הנדרשים, לרבות מערכת "איתוראן". באחד הימים בחודש ינואר 2014 נגנבה משאית של התובעת ("האירוע"). במערכת "איתוראן" (אשר הייתה תקינה) לא התקבלה כל התראה על האירוע.
נדגיש כי לא עלתה מחלוקת שביום האירוע נהג במשאית הנהג הקבוע המועסק באותה חברה ("הנהג"). כנגד הנהג אף נפתח הליך פלילי, אשר במסגרתו נטען כי היה מעורב בגניבה. למרות זאת, המשאית לא אותרה, והתובעת פנתה אל הנתבעת כדי לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה. הנתבעת דחתה את דרישתה של התובעת. במכתב הנימוק שנשלח לתובעת ציינה הנתבעת, כי לנהג העובד בתובעת הייתה מעורבות בגניבת המשאית. בפוליסה נקבע, בין היתר, כי גניבת הרכב המבוטח על-ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עמו אינה מכוסה.
התובעת לא הרימה ידיים והחליטה להגיש תביעה, בין היתר, כנגד הנתבעת. בכתב התביעה ביקשה התובעת מבית המשפט, שיורה לנתבעת לשלם לה את תגמולי הביטוח בגין האירוע. הנתבעת טענה להגנתה, בין היתר, כי העובד אחראי לגניבת המשאית ובהתאם לפוליסה אין כיסוי ביטוחי לאירוע. האם בנסיבות המקרה דנן זכאית התובעת לקבלת תגמולי ביטוח?
בית המשפט בחן את המקרה וציין תחילה כי העובדה שמערכת האיתוראן, שהייתה תקינה, לא פעלה בעת האירוע מובילה למסקנה שהמשאית נגנבה על-ידי אדם שהחזיק בקוד הסודי של אותה מערכת. לפיכך קבע בית המשפט כי המשאית נגנבה על-ידי "משתמש חוקי" - דהיינו "אדם שברשותו היה הקוד הסודי של המשאית ושל מערכת האיתוראן וברשותו היו גם מפתחות המשאית". בהקשר זה נקבע כי אותו "משתמש חוקי" היה עובד של החברה, בין אם פעל לבד ובין אם פעל בשיתוף-פעולה עם אדם אחר.
הקביעה שהמשאית נגנבה על-ידי עובד החברה אינה שוללת באופן אוטומטי את היעדר הכיסוי הביטוחי. לשם כך, על הנתבעת (חברת הביטוח) להוכיח קיומו של החריג בפוליסה. בית המשפט קבע כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח קיומו של תנאי זה. עוד נקבע כי החריג הודגש והובלט בגוף הפוליסה כדרישות החוק. בהתאם לאמור התביעה נדחתה (בית משפט השלום (ירושלים) 35195-03-14).
הכי אחי
י' ("התובע") הוא חקלאי ומשווק ירקות במקצועו, אשר החזיק בבעלותו משאית. המשאית בוטחה בפוליסת ביטוח ("הפוליסה") על-ידי חברת ביטוח ("המבטחת"). המשאית שימשה את עובדיו של התובע לצורך הובלה של סחורה חקלאית. בתחילת חודש יוני נשלל רישיון הנהיגה של אחד מעובדיו של התובע, אשר היה הנהג העיקרי שעשה שימוש במשאית ("העובד"). לפיכך ביקש התובע מאחיו של העובד (שהחזיק ברישיון מתאים) שינהג במשאית ("הנהג") כאשר העובד יישב לצדו. נדגיש כי בין התובע לבין העובד התקיימו יחסי עובד-מעסיק. עם זאת, בין התובע לבין הנהג לא התקיימה מערכת יחסים כזו. אף על-פי כן סיכם התובע עם המבטחת שלצורך הפוליסה ייחשב הנהג כעובד שלו. כמה ימים לאחר מכן נגנבה המשאית ("האירוע").
בעקבות האירוע ולאחר חקירה של המשטרה, הוגש נגד הנהג כתב אישום. הליך זה הסתיים במסגרת הסדר טיעון שבו הורשע הנהג בעבירה של קשר לפשע ובעבירה של שימוש ברכב ללא רשות. כמו-כן, התנהל הליך פלילי גם נגד העובד ואולם זה הופסק והתיק נסגר מחמת חוסר ראיות. מעיון בפוליסה ניתן ללמוד על קיומו של חריג לכיסוי הביטוחי המתייחס לאירוע מסוג גניבה. להלן החריג: "גניבת כלי הרכב אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב בתוך 30 ימים, למעט נזק כאמור שנגרם עקב גניבה על-ידי עובד של המבוטח" ("החריג").
בעקבות האירוע הגיש התובע כתב תביעה לבית המשפט, בין היתר, כנגד המבטחת, כדי שיורה לה לשלם לו את תגמולי הביטוח. התובע טען כי יש לקבל את התביעה בשל כך שהנהג כלל לא הורשע בגין גניבת המשאית. התובע הוסיף כי המשאית לא נגנבה על-ידי עובד שלו, אלא על-ידי גורם אחר - ולפיכך לא חל החריג לפוליסה.
מנגד טענה המבטחת כי אין ספק שהעובד גנב את המשאית או לכל הפחות היה שותף לגניבה. לתמיכה בטענתה הציגה המבטחת את ההודעה שמסר הנהג במשטרה. לשיטתה, מהודעה זו ניתן ללמוד כי הנהג מסר למעשה הודאה בקשר לאירוע. המבטחת הוסיפה כי בהתאם לפוליסה, באירוע של גניבת רכב על-ידי העובד אין כיסוי ביטוחי. יתרה מזאת, המבטחת טענה כי החריג לפוליסה חל גם כאשר נעשה שימוש ברכב ללא רשות. כיצד הכריע בית המשפט בסוגיה זו? האם חל החריג לכיסוי הביטוחי, ובשל כך אין התובע זכאי לתגמולים?
בית המשפט הדגיש כי למרות שהנהג לא היה עובד של התובע, סוכם שייחשב ככזה לצורך הפוליסה. כמו-כן, אין כל מחלוקת שהנהג לא הורשע בעבירה של גניבה - אלא הוא הורשע, בין היתר, בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות. בית המשפט ציין כי על-מנת להכריע בתיק יש לבחון האם עבירת השימוש ברכב ללא רשות שקולה לגניבה לצורך הכיסוי הביטוחי. מעיון בפסקי דין של בית המשפט העליון עולות שתי גישות בעניין זה. הגישה הראשונה היא גישה מצמצמת, ולפיה יש לבחון האם הייתה כוונה להשיב את הרכב. כאשר יוכח כי הייתה כוונה להחזיר את הרכב - לא יוגדר האירוע גניבה. מנגד קובעת הגישה השנייה כי לצורך הכיסוי הביטוחי גניבה תיחשב גם כאשר נעשה שימוש ברכב ללא רשות.
בית המשפט הוסיף כי לאור הגישות השונות קיימת חשיבות רבה לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט מצא לנכון להדגיש כי הנהג הורשע במסגרת הסדר טיעון, המהווה הסדר מקל עם נאשמים. לאחר בחינה של הראיות שהוצגו בהליך, ובמיוחד לאור ההודעה שמסר הנהג למשטרה, נקבע כי יש לראות את פעולות הנהג כגניבה לצורך הכיסוי הביטוחי. לפיכך, נסיבות האירוע מתיישבות עם המסקנה שהחריג לכיסוי הביטוחי חל ואין התובע זכאי לתגמולי ביטוח. (בית משפט השלום (תל-אביב) 11304-06-11).
ממקרים אלה ניתן ללמוד כי מעסיקים המחזיקים בכלי רכב בבעלותם לצורכי עבודה, ולשם כך מפקידים אותם בידי העובדים, עלולים למצוא עצמם ללא הרכב וללא תגמולי ביטוח. באירוע של גניבת רכב על-ידי העובד מצוי המעסיק בבעיה משמעותית. מצד אחד עליו להוכיח שהרכב נגנב, דהיינו שהתרחש אירוע ביטוחי. לאחר שנקודה זו הוכחה, תטען חברת הביטוח שהגורם שגנב את הרכב הוא העובד וככל שקיים חריג לכיסוי הביטוחי (גניבה על-ידי עובד) לא יהיה זכאי המעסיק לתגמולי ביטוח. ברור שהמעסיק יכול לתבוע את העובד שבידיו הופקד הרכב, ואולם המציאות מלמדת כי רוב המעסיקים נמנעים מתביעה כזו, מסיבות שונות (העובד נעלם ולא אותר, מצב כלכלי קשה שלא יאפשר לו ממילא לשלם את עלות ההוצאות שנגרמו למעסיק וכיו"ב).
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.