אסתי זקהיים/ צילום: כפיר זיו
ממש בקרוב אמורה אסתי זקהיים, יושבת הראש הטרייה של ארגון השחקנים שח"ם, לפגוש את שרת התרבות מירי רגב. סדין אדום? מפגש טעון? לא לזקהיים, חברת מרצ ותיקה, שכבר רגילה להתעמת עם ליכודניקים, כולל במשפחתה שלה. מה שרגב אולי לא יודעת על זקהיים, הוא שאמה הייתה חברת ליכוד שנים ארוכות, ושאביה, שהעריץ את מנחם בגין, זרק אותה מהבית בסוף התיכון אחרי שצולמה בכנס היסוד של תנועת הנוער "עד כאן", שקמה במחאה נגד מלחמת לבנון.
"הייתי הדוברת של התנועה", נזכרת זקהיים בחיוך ומלטפת את השרשראות הגדולות שתלויות על צווארה, "וכשנאמתי בכנס, אמרתי שאנחנו אמורים להתגייס עוד מעט, ושאין לנו שום כוונה להילחם שם. הסיכום שלי עם אבא היה שלא מזכירים את שמי בעיתונות כדי לא לבייש אותו. ביקשתי מכל הכתבים לכבד את בקשתי וכולם אכן עשו את זה, חוץ מכתב ב"העיר" שפרסם תמונה ומתחתיה כיתוב: 'אסתי, הרוח החיה של עד כאן'.
"כמה ימים אחר-כך קרא לי המנהל שלי בתלמה ילין ואמר, איך את עושה לי את זה? את, יו"ר מועצת תלמידים, יד ימיני? והראה לי את התמונה. התקשרתי בוכה לאימא. היא אמרה שתחביא מאבא את העיתון. זה החזיק עד שהם יצאו בערב עם חברים שדיברו רק על זה. הוא חזר ב-12 בלילה, נכנס לחדר שלי ואמר, 'צאי מהבית, את לא הבת שלי'. חודשיים לא הייתי בבית. גרתי אצל חברים ואחר -כך אצל דודה חנה, שהייתה המזכירה של חנה זמר ב'דבר', וניהלנו משא ומתן עם אבא בנוכחות הבן שלה. עד סוף חייו הוא קרא לי שרץ מרצ".
- איך תתמודדי עם רגב?
"זה זמן נוראי לאמנים וזמן מצוין לאמנות".
- בינתיים, רואים בעיקר התיישרות עם רוח המפקדת. הבימה פחות או יותר אילצו שחקנים להופיע בקריית ארבע, ואתם לא פציתם פה.
"האמנות הגדולה לא צומחת בהבימה. הבימה הוא תיאטרון שנתמך על-ידי המדינה ולכן מחויב לה. זו הכשרה של השרץ. עד עכשיו היה הסכם ג'נטלמני, שמוצאים מחליף לשחקן שלא רוצה להופיע. צלצל אליי שחקן הבימה שלא רצה להופיע בקריית ארבע, ושאל אותי מה לעשות. אם ימצאו לו מחליף, על-פי ההסכם שלנו, הוא יצטרך לוותר על שליש מהמשכורת שלו, והוא לא יכול לעמוד בזה כלכלית. אם אתה לא עובד בשבת, ימצאו לך מחליף ואתה לוקח ריזיקה. על זה שאני בוחרת להופיע בפרינג' ולא ברפרטוארי אני משלמת מחיר כלכלי. הוא נסע לקריית ארבע כי לא הייתה לו ברירה, הוא שחקן ולא אדם פרטי כשהוא מופיע בהצגה. הבעיה שלי היא שזה יחלחל".
- ולא היית צריכה לעמוד על הרגליים האחוריות? את יו"ר שח"ם, לא עוד שחקנית.
"אנחנו צריכים לעמוד מאחורי השחקן אם הוא נפגע מזה שהוא מחליט שלא להופיע בשטחים. אם יתנכלו בהמשך, לא יתנו לו להשתלב בהצגות חדשות. פניתי לפילוסוף ד"ר שמעון אזולאי שינסח לנו קוד אתי במיידי, כדי שנדע את גבולות הגזרה שלנו, סדר עדיפויות, על מה מגיבים ועל מה לא. כי את מי אנחנו מייצגים? רק את אלה שמסרבים להופיע או את האלף שרוצים להופיע בקריית ארבע?".
- את מפתיעה אותי בגישה המתונה שלך.
"המתינות היא מידה חשובה. אנחנו נמצאים עכשיו במשא ומתן עם ההנהלות על תנאי הפרילנסרים, כי שחקנים צעירים מקבלים 6,000 שקלים על שלושה חודשי חזרות שנמשכות עד הערב. אלה הדברים שעבורם שח"ם הוקמה. איגוד מקצועי הוא לא פוליטי. אני אבוא לפגישה עם רגב נקייה, אני לא באה לחנך אותה או לאבד מולה שליטה. לפני ערב פרסי אופיר כתבתי בסטטוס שהיא תנסה ליצור פרובוקציה ובואו ננסה לשתוק ולא להגיב, כי זו החגיגה שלנו. בגלל התגובה של האמנים התעסקו רק במירי רגב. היא יותר חכמה מכולנו בכל מה שנוגע לתקשורת".
- את לא מודאגת מכך שהנוכחות שלך, כאשת שמאל המזוהה פוליטית, תפגע בשחקנים?
"ממש לא. הייתי בוועידת עורכי הדין בפאנל עם יהודה גליק, ויצאנו משם חברים טובים".
- רגב היא לא גליק.
"את יודעת מה הבעיה? שהיא בוגדת בתפקידה. היא קודם כל שרת התרבות ורק אחר-כך חברת ליכוד. התרבות היא הנשמה של העם. רגב עושה הפרד ומשול. היא דיברה על קדנציות, אבל אני לא רואה את ציפי פינס עוזבת".
- אבל נעם סמל ואילן רונן דווקא כן.
"יכול להיות. המטרה שלי היא להסביר את עמדתי בלי להתלהם, עם הערכה מלאה ליכולות שלה - והיא בולדוזר - יש הרבה דברים חשובים שמשותפים לנו: פריפריה, חינוך, עבודה עם אוכלוסיות מוחלשות. מקווה לטוב".
- בעניין סגירת תאגיד השידור הציבורי, המערכה שלך אפילו יותר מסובכת.
"ארגון הגג של איגודי היוצרים והשחקנים שלח מכתב דרישה לוועדה שמינה נתניהו, לשיתוף נציגים שלנו בדיונים, כדי שלא רק נקבל דיווחים אלא נהיה חלק מקבלת ההחלטות. הגבנו במגרש הכלכלי אחרי שכחלון וקיש דיברו על חישוב כלכלי ועל מספרים, וטענו שזה לא עניין אידיאולוגי וכשזה נשמט, יצאה הפוליטיקה. אני מלמדת ב'מעלה' - בית ספר לקולנוע וטלוויזיה עם אוריינטציה דתית ומבחינתי זאת שליחות. אני עומדת מול תלמידים שמלאים דעות קדומות עליי כשמאלנית וכתל-אביבית, והם אוהבים אותי ואני אותם".
- וריאלי שייתנו לכם נציגות בוועדה?
"אני מאוד מקווה שכן, כי המדרון מאוד חלקלק. כל רגע יש הודעה אחרת. שיקימו כבר את התאגיד ולא יתכחשו לחוק שהם עצמם חוקקו ב-2014 ושנצא כבר לדרך, כי אנשים רעבים ללחם והכול קפוא. הבעיה תהיה אם יהיו מינויים פוליטיים ואז יקום גוף בדיוק כמו רשות השידור, בלי פה ובלי שיניים. אנחנו חייבים להשמיע את הקול שלנו".
- מה תעשו אם לא יקשיבו לכם?
"יהיה מאבק. הימים שהפגנו ואזקנו את עצמנו יכולים לחזור. אחת הבעיות הגדולות שלנו כיום כעם היא שאין מנהיגות. הייתי רוצה לבקש מהשר כחלון שיהיה מנהיג, שיהיה אביר הדמוקרטיה ולא יתחבא מאחורי המספרים".
- תגידי, עם המעורבות הרגשית הזאת, כמה זמן תחזיקי מעמד בתפקיד?
"כרגע? לא יודעת. ה' יעזור לי. אני לפחות שלוש שעות בזה פיזית כל יום, חוץ מהזמן שהראש שלי עסוק בזה - והכול בהתנדבות, כי זה נורא חשוב לי. חשוב לי הדור הבא. חשובה לי המעורבות החברתית, אני חברה בארגון העצמאים לה"ב והייתי סגנית יו"ר בשח"ם. כשאימא שואלת אותי, למה את עושה את זה בהתנדבות?, אני אומרת שזה מה שהיא לימדה אותי".
- אימא שלך, ראוי לומר, הקימה את "לילך", עמותה לילדים במצוקה.
"סבא התנדב, אבא התנדב. פעם בשנה אימא עושה אירוע התרמה לשבע המועדוניות שיש לעמותה. לפני כמה חודשים הנחיתי בהתנדבות אירוע בהשתתפות כמה שחקנים, והגברת שרה נתניהו הייתה אורחת הכבוד. שוחחנו והיא אמרה לי שהיא מאוד מופתעת ששחקנים מתנדבים. עלה לי. נשמתי עמוק ואמרתי לה ששחקנים כל הזמן מתנדבים והביטוי האומלל שאמרה גילה אלמגור על כיתות הרגליים, הוא נכון בבסיסו, זו האמת. אמרתי לה, בואי נדבר".
- גם על הופעה ברפרטוארי יש על מה לדבר?
"קשה לי להופיע שם, אבל אם יציעו לי תפקיד מדהים, אז כן, כפרילנסרית. אני רוצה לשמור על האינטגריטי שלי, לעבוד עם האנשים שאני מאמינה בהם. אנחנו מטפלים עכשיו בפרילנסרים, בשחקנים שעובדים בפרינג', בתיאטראות הילדים, ומקבלים פרוטות. צריך לחלק את העוגה אחרת. עשינו שביתה ביידישפיל וההנהלה לחצה על השחקנים, והם שברו אותה. זה דבר גרוע שיפגע במאבקים הבאים שלנו. צריך לגדל לשחקנים אומץ וסולידריות".