גירושין / צילומים: גלובס tv
משך 18 שנות נישואים, סיפר בעל לאשתו כי הוא מתנדב ביחידה חשאית של המוסד - זאת על-מנת להצדיק את היעדרויותיו הרבות מהבית. אלא שבכל אותו זמן הוא ניהל מערכת יחסים עם אשה אחרת, ממנה אף נולדו לו ילדים. לאחר שהבעל ו"החוקית" התגרשו - גילתה זו את התרמית - ובגין כך ביקשה לבטל את הסכם הגירושים ביניהם, במסגרתו ויתרה על זכויות בשווי של מיליוני שקלים, כהוקרה, לטענתה, על פעילותו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב לא העניק לה פיצוי בגין מעללי הבעל לשעבר ואף קיבל את ערעורו של הבעל על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שחייב את הבעל לפצות את אשתו בסכום של 200 אלף שקל בגין "התרמית" וכן לתת לה מחצית משווי חברה שבעלותו, על אף שבהסכם הגירושים היא הסכימה לקבל רק 15%.
פסק הדין עוסק בעניינם של בני זוג שנישאו בשנת 1989, ונולדו להם 3 בנות. במהלך הנישואים עשה הבעל חיל בעסקיו, ובין היתר הקים חברה מצליחה ששוויה עשרות מיליוני שקלים. אולם לאחר כ-16 שנות נישואים נתגלע סכסוך בין האישה לבין בעלה, והם החליטו לפרק את החבילה.
לאחר הליך גישור שארך כמעט שנה, חתמו השניים על הסכם גירושים, שבמסגרתו הוסכם, בין היתר, איך תחולק חברה שהקים הבעל בשנות נישואיהם. הוסכם כי 15% מסך המניות המוחזקות על-ידי הבעל בחברה ייפדו במועד הנפקה המיועדת לציבור, ולאחר תשלום המס בגינן, תשולם תמורתן לאישה. זאת, כתשלום מלא ומוסכם לסילוק כל דרישה שלה בגין זכויותיה בחברה. עוד הוסכם על מנגנון החלוקה במקרה שלא תבוצע הנפקה לציבור תוך שנתיים.
ההסכם, שאושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, סלל את הדרך לגירושיהם של בני הזוג. בשנת 2007 הם התגרשו, ונפרדה דרכם. אולם מתברר כי הגירושים לא היו סוף הסיפור. להפך - הם היוו את יריית הפתיחה של הפרק המפתיע ביותר בעלילה. זמן קצר לאחר הגירושים חזרה האישה לבית המשפט לענייני משפחה, וביקשה לבטל את הסכם הגירושים. זאת, לאחר שהתברר לה כי בעלה לשעבר הוליך אותה שולל.
לאישה נודע כי בעלה מעולם לא שירת במוסד, כפי שטען בפניה לכל אורך שנות נישואיהם בבואו להצדיק את היעדרויותיו הממושכות מהבית, וכי בפועל הוא ניהל מערכת של חיים כפולים עם אישה נוספת, שממנה נולדו לו ילדים, אחד מהם במהלך הליך הגישור עם אשתו החוקית.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עיקר תביעתה של האישה, ביטל את הפרק בהסכם הגירושים המתייחס לחברה (אך לא את ההסכם בשלמותו), ופסק לזכותה של האישה גם פיצויים בסך 200 אלף שקל, בגין נזק לא-ממוני שנגרם לה בגין התרמית שרימה אותה בעלה, בכך שניהל חיים כפולים.
בפסק הדין נקבע כי הבעל ניסה לתאר מציאות שבה הצדדים נפרדו עוד טרם הפירוד שלהם בפועל, אולם טענה זו הופרכה על-ידי ראיות שלא ניתנות לסתירה, כגון חופשות משותפות בארץ ובחו"ל, אירועים משפחתיים שאליהם הגיעו יחד ועוד.
בית המשפט אף דחה את טענת הבעל כי מעולם לא הסתיר את ילדיו שנולדו לו מהאישה האחרת, והדבר היה ידוע לכל. זאת, כיוון שעיון בפלט של משרד הפנים העיד כי זהותו של האב במרשם הפנים לא נרשמה לאחר לידתם של הילדים הנוספים, אלא רק בשנת 2010, וגם שם משפחתם שונה רק במועד זה לשם משפחתו של האב.
עוד נקבע כי הבעל הסווה את העובדה שהאישה האחרת עובדת עימו בחברה באמצעות שם בדוי, וכן את עובדת החזקתו בשתי דירות במקביל במשך שנים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי כל אלה מעידים שמערכת היחסים בין הבעל לבין האישה האחרת לא היתה גלויה לכל, ובמיוחד לא לאשתו.
עוד נקבע בפסק הדין כי הבעל גרם לאשתו להאמין כי הוא מתנדב ביחידה חשאית של המוסד על-מנת להצדיק את ההיעדרויות הממושכות מהבית, וכי הטעיה זו גרמה לאשתו לוותר בהסכם הגירושים על חלק מזכויותיה הממוניות בכל הקשור לחברה שהקים: "אילו הייתה מודעת לנעשה באמת - ש... שיקר לה כל השנים באשר לפעילותו ב'יחידה', וכן על קיומה של משפחה נוספת מאישה אחרת, הייתה נוהגת אחרת ותובעת את זכויותיה במלואן".
בחלקה השני של התביעה תבעה האישה פיצוי נזיקי בסך של יותר מ-14 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה, בגין מחצית שוויין של המניות שהיו רשומות על-שם הבעל במועד החתימה על ההסכם, מחצית מחלקו בכספים שמשך מהחברה בין שנת 2005 ועד למועד החתימה על ההסכם, מחצית מחלקו בבית שרכשו הוא והאישה האחרת ומחצית מקופה שנפדתה בחברת הפניקס.
בנוסף, האישה ביקשה לקבוע כי נגרמו לה נזקים ממוניים נוספים אשר אינה יכולה לאומדם, כגון כספים שהוברחו אל האישה האחרת במשך חיי הנישואים, וכן לפסוק לה פיצוי בגין נזקים נפשיים בסך 200 אלף שקל. בית המשפט פסק את הפיצויים, אולם ציין כי את הנזקים הכספיים הנוספים עליה לתבוע בתביעה נפרדת.
הבעל לא ויתר, לא קיבל את פסק הדין והגיש ערעור על קביעות אלה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורו. השופט חגי ברנר - בהסכמת סגני נשיא בית המשפט, השופטים קובי ורדי וישעיהו שנלר - ציין בפסק הדין כי מקובלת על בית המשפט קביעתו העובדתית של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה הבעל הוליך את אשתו שולל בכל הנוגע לשירותו הביטחוני כביכול במוסד; וכן בהסתרת קשריו עם אישה אחרת, שממנה נולדו לו שני ילדים עוד בהיותו נשוי לה.
יחד עם זאת, השופטים ציינו כי הבסיס לתביעתה לביטול הסכם הגירושים היה אחד ויחיד: הטענה שלפיה היא ויתרה ויתור כלכלי לטובתו, נוכח סברתה כי הוא שירת במשך שנים ארוכות במוסד - אך טענה זו לא הוכחה על-ידה. שהרי אם האישה הייתה מוכנה לוותר על זכויות רכושיות לטובת הבעל, רק כהוקרה לפעילותו למען ביטחון המדינה, לא היה צורך בניהול משא-ומתן כה ממושך וכה דקדקני במשך כשנה בין הצדדים, לא היה צורך בהחלפת מספר טיוטות הסכם, ולא היה צורך לבחון מודל של הקטנת אחוזים ככל שמתרחקים ממועד ההסכם, שפי שנעשה בעניינם.
בית המשפט המחוזי אף ביטל את הפיצוי, בסך 200 אלף שקל, שנפסק לטובת האישה. זאת, על בסיס הלכה שנקבעה אך לאחרונה, שלפיה כעניין שבמדיניות, אין להכיר בקיומה של עילת תביעה בנזיקין מחמת ניאוף או "בגידה" של בן זוג.