שירה לב עמי / תמונה פרטית
כששירה לב עמי הגיעה למשרד הבריאות, אי אז בשנת 2011, היא מצאה משרד שמבחינת דיגיטציה נשאר בשנות ה-80. ישראל הייתה אז ועודנה מתקדמת מאוד בתחום מחשוב מערכות הבריאות, אולם ההתקדמות העיקרית נעשתה על ידי גורמים פרטיים, קופות החולים ובתי החולים. משרד הבריאות הצטרף רק מאוחר יותר למשחק.
"הגעתי בדיוק בתקופה שבה המשרד הבין שאי-אפשר להמשיך כך, שמערכת הבריאות כולה משתנה בקצב מטורף וחייבים להסתכל קדימה ולהשלים פערים. המשרד נדרש להתמודד עם אתגרים כואבים מאוד: עומסים על המערכת, משאבים שבוודאות לא יספיקו, יחד עם הזדמנויות טכנולוגיות שמגיעות מהעולם, שהן מדהימות, דברים שלפני שנים ספורות בלבד נראו כמדע בדיוני", אומרת לב עמי, ראש תחום הבריאות הדיגיטלית במשרד.
בערך בתקופה שבה נכנסה לב עמי לתפקיד הוקם המטה הממשלתי "ישראל דיגיטלית". יחד בנו שני הגופים תוכנית למחשוב מערכת הבריאות הישראלית, "שהדבר העיקרי בה הוא שהיא משתנה כל הזמן", אומרת לב עמי. "התוכנית מגדירה היכן המשרד צריך להתערב ולבנות תשתיות, והיכן אפשר לעזור לפתח את הקיים ולהביא התפתחויות מארגונים חזקים גם אל ארגונים חלשים יותר, וגם היכן צריך להימנע מהתערבות ולהניח לדברים להתפתח באופן עצמאי, וזה לפעמים החלק הקשה ביותר".
באף מדינה אין דבר כזה
כיום, כמה שנים לאחר שהחל הפרויקט, כל בתי החולים וכל קופות החולים מחוברים זה לזה ויכולים לשתף זה עם זה מידע רפואי. "מדובר בפרויקט שהחל בקופת חולים כללית, אשר חיברה בין כל המרפאות ובתי החולים שלה בעזרת טכנולוגיה של חברת די.בי מושן", מספרת לב עמי. "הייחוד של הטכנולוגיה הזאת הוא שכל רופא יכול לשלוף את כל המידע הרפואי הקיים לגבי החולה, אבל המידע אינו אגור בשום מאגר מידע ספציפי. 'התיק הרפואי המשולב' נוצר ברגע שהרופא מציג את השאילתה. אחר כך הוא נמחק והמידע שב לחיות בכל המערכות באופן מבוזר. כך הוא הרבה יותר מוגן מבחינת פרטיות.
"היום אנחנו עובדים על הדור הבא של הטכנולוגיה הזו, שבה לא רק בני אדם אלא גם מחשבים יוכלו לקרוא את המידע המתקבל מכל המקורות, והתיק יופיע גם על מחשב הרופא, במקום בתוכנה נפרדת. ברגע שמחשב יכול לקרוא את כל המידע בשפה שהיא אחידה ומובנת למכונה, ניתן לשלב מערכות תומכות החלטה. המידע יהיה זמין כולו גם במעבר בין קופות, כדי לשמור על רצף טיפולי, שזו חולשה של המערכת היום".
מערכת הדור הבא תכלול מלבד מידע כתוב גם תמונות הדמיה. היום הפענוח של תמונות ההדמיה זמין, אך לא התמונה עצמה. "קופת חולים כללית כבר משתפת את תמונות ההדמיה בין בתי החולים והמרפאות שלה, אבל עכשיו זה ייעשה ברמה הלאומית. כך חוסכים את הצורך לבצע בכל פעם בדיקה נוספת, עם התורים והקרינה הכרוכים בה".
- מערכות מחשוב אינטגרטיביות כל כך, שמחברות את כל המידע במרפאות ובתי החולים של מדינה שלמה, אינן נפוצות היום בעולם, נכון?
"אין שום מדינה שיש בה דבר כזה".
- איך מאבטחים מערכת כזו?
"העובדה שהמידע כולו לא נמצא במאגר אחד היא חלק מהפתרון. כמו כן, יש לנו התראות נגד שימוש לרעה במערכת, למשל, רופא בבית חולים לא יוכל לגשת למידע על אדם מסוים אלא אם כן הוא מאושפז כרגע או מטופל באותו בית חולים. כך רופא אקראי לא יוכל סתם להיכנס לתיק של אדם. כמו כן, כל הבקשות מן המערכת מנוטרות, כך שאם רופא ניגש לרשימות רבות ומגוונות מדי, אנחנו נבדוק מה קורה. מידע רגיש יותר יהיה מוגבל יותר ויצריך הרשאות מיוחדות ואישורים".
- תהיה התממשקות למאגר הביומטרי?
"בכלל לא".
- גם המטופל יוכל לראות את כל התיק הרפואי שלו בבת אחת?
"השאלה איך להציג את המידע למטופל היא שאלה טובה. קופות החולים הגדולות קידמו מאוד את המידע שנמצא באינטרנט, והמטרה שלנו היא להרחיב את התיק הזה למקורות ולארגונים נוספים, אבל כרגע ראשונה בסדר העדיפויות שלנו היא המערכת לרופאים".
- מתי המערכת צפויה להתחיל לפעול?
"מימוש הדור השני יחל ברבעון הראשון של 2017 והתהליך ייקח כמה שנים".
"לא על כל הטעויות אנחנו יודעים"
רשומה רפואית לאומית היא רק אחד מהפרויקטים שמובילה המחלקה של לב עמי. פרויקט נוסף הוא שיפור השירות בחדרי מיון. "זהו פרויקט יקר מאוד ללבו של שר הבריאות, יעקב ליצמן. כמעט כל אזרח שני מגיע למיון פעם בשנה לפחות, בין אם כמטופל ובין אם כמלווה. אלה הפנים של הרפואה הציבורית והמקום עמוס וקשה - והמבקרים בו נמצאים בלחץ רב.
"הכלי העיקרי שאנחנו בונים לשיפור השירות במיון הוא ניהול תורים, ברמה הלאומית: מערכת של תעדוף בתוך כל בית חולים וגם מערכת לניהול עומסים על פני בית החולים, כך שאם מתרחש אירוע, ניתן להפנות את המטופלים לבית החולים הערוך ביותר לקבלם. גם אדם פרטי, שגר למשל במודיעין, במרחק כמעט שווה מעשרה בתי חולים, יכול לבחור להתפנות למקום שיספק לו את השירות המהיר ביותר, ולפעמים המהירות הזאת מצילה חיים. מדובר במעין 'Waze' של חדרי מיון, כי הוא משכלל גם את עומסי חדרי המיון וגם את עומסי התנועה".
כבר היום מותקנים בחלק מחדרי המיון לוחות שבהם יכולים החולים לצפות בתעדוף שלהם בתור ולהעריך מתי יקראו להם, כדי להימנע מהתופעה הישראלית של מלחמה על התור ומהמתח הכרוך בהגנה עליו. לדברי לב עמי, "במקומות שבהם מותקן לוח כזה, אנחנו רואים ירידה במתח הנפשי ואף באלימות נגד רופאים וגם ירידה בעומסים, משום שחלק מהעומס נובע מכך שכל אחד מנסה לשאול ולברר מתי תורו".
הלוחות היום, ובקרוב האפליקציה, מסבירים למטופל מהו התהליך שהוא עומד לעבור. למשל, תחילה עליך לעבור ל-CT, אחר כך להמתין לפענוח ואז לשוב לרופא המטפל. כל מידע במקרה הזה עוזר למטופל ולמלוויו להשיב אליהם מעט מתחושת השליטה. בהמשך, השאיפה היא לתת הערכה של מיקומו בתור והערכת זמן המתנה. האפליקציה בגרסתה הראשונית צפויה גם היא לצאת כבר ב-2017.
"האתגרים שלנו במקרה הזה הם אחרים מאשר בפרויקט הרשומה הרפואית הלאומית", אומרת לב עמי. "אין צורך בפרישת תשתית אולם יש לשנות את תהליכי העבודה בחדר המיון. הרופאים התרגלו לשים את התיקים בערימה, ואז ערימת הניירת הזאת קובעת הכול. כעת עליהם להתנהל מול מערכת שבהדרגה תהיה לה יותר אחריות על התעדוף. כיום בן אנוש קובע את התעדוף לפי זמינות המשאבים ומכתיב אותו למערכת, אבל אחרי שנקבע התעדוף, המערכת היא שמנחה את האחות למי לקרוא".
- מתי תוכל המכונה לתעדף את התורים?
"בתחום הבריאות הדיגיטלית, העתיד מגיע לפעמים מוקדם מכפי שאנחנו מצפים. ברגע שיש לנו מערכת ניהול תורים, ויש לנו רשומה רפואית לאומית, מערכות תומכות החלטה יכולות להתפתח במהירות. החדשנות של הגורמים הפרטיים היא הרבה מעבר למה שמשרד ממשלתי יכול להעלות בדמיונו".
צמצום הפערים בפריפריה
בדיוק מתוך המחשבה הזאת, שגורמים פרטיים יכולים לפתח פתרונות שמשרד ממשלתי לא יכול כלל לדמיין, עלה הרעיון של פרסום מכרזים פתוחים, הנקראים "מכרזי אתגר", שבהם משרד הבריאות לא יאפיין את הפתרון אלא רק יגדיר את הבעיה, בקווים כלליים למדי. השוק הפרטי יציע את הפתרונות. המכרזים נבנו יחד על מנהל הרכש הממשלתי ומערך התקשוב הממשלתי. לאחר בחינה של עשרות בעיות, הוחלט להוציא מכרזים בתחומים הבאים: עומסים במחלקות הפנימיות ובמחלקות הרפואה הדחופה, טעויות בזיהוי מטופלים והשמנה. בקרוב ייכתבו מכרזי אתגר חדשים, וייתכן שהמשרד אף יזמין את הציבור להשתתף בתעדוף הבעיות.
- מלחיץ לחשוב שטעויות בזיהוי מטופלים הן באמת בעיה גדולה היום במערכת הבריאות.
"זו בעיה מספיק גדולה כדי להצדיק את המכרז, ולא על כל הטעויות אנחנו יודעים".
נראה שהמשרד לוקח את מכרזי האתגר ברצינות רבה. "אנחנו מקבלים הצעות שונות מאוד זו מזו. תהינו כיצד נוכל להשוות ביניהן בלי להביא אל ההשוואה את הטיות החשיבה המוקדמת שלנו, והחלטנו לערוך בדיקת היתכנות בשטח לכל הרעיונות הטובים, ואז להשוות ביניהם לפי מדדי הצלחה. כדי לעודד גם חברות קטנות להשתתף, המשרד מציע מימון של תהליך הפיילוט בתנאים מסוימים. אנחנו מאוד מעודדים את הסטארט-אפים ואת החברות הקטנות, וגורמים אחרים שהמשרד לא רגיל לעבוד איתם. אולם בניגוד למשל למדען הראשי במשרד הכלכלה, אנחנו לא מסתכלים על סיכויי ההצלחה של הסטארט-אפ בעולם (אם כי אנחנו מצפים ליציבות מסוימת), אלא על איזה שירות הוא יכול לתת לנו".
בבחירה היכן לבצע את הפיילוט, מנסה המשרד להעדיף את קופות החולים או את בתי החולים הפחות חזקים, כדי לעודד את התפתחותם הדיגיטלית. "כל הפעילות שלנו תורמת לקידום רפואת הפריפריה כי אנחנו גורמים להאחדה. כולם משתמשים באותה מערכת", אומרת לב עמי.
המשרד נקט צעד נוסף לעידוד הארגונים הקטנים - מימון של פיתוח מערכת לבניית תיק רפואי דיגיטלי. ציינו לעיל כי משרד הבריאות כבר בנה מערכת לשיתוף של תיקים דיגיטליים בין בתי החולים והמרפאות, אבל מה עם הגורמים שעובדים עדיין בנייר? עבורם המשרד נתן תמריץ ותמיכה לעבור מרישום מידע על נייר לתיק ממוחשב, ואף תכנן ומימן להם מערכת ממוחשבת שעליה ניתן לשמור את התיקים הללו, כדי שגם הן יוכלו בהמשך להתחבר למערכת שיתוף המידע המרכזית.
- מה עוד נעשה כדי לצמצם את הפערים ברפואה בין המרכז לפריפריה?
"אחד הכלים הבולטים הוא טלה-רפואה. במקרה הזה החלטנו להציע תשתית לאומית לטלה-רפואה, פלטפורמה, אבל לא לגעת בשירות שניתן אלא לתת לכל גורם רפואי להשתמש בשירות כרצונו. כך מתאפשר גם לארגונים קטנים להציע שירות כזה. צה"ל כבר הביע עניין".
- אתם גם אחראים לרגולציה על השירותים האלה.
"נכון. אחד הדברים שתמיד חשוב לנו לזכור הוא שהרגולציה אינה תלויה בפתרון טכנולוגי מסוים אלא בשירות שניתן דרכו. אחד הנושאים הבוערים עכשיו בתחום הזה הוא שימוש במידע רפואי שלא לצורך הטיפול הישיר במטופל, כלומר, איסוף מידע לצורך מחקר רפואי, לצורך טיוב מכשור רפואי ומערכות תומכות החלטה וגם לצורך מחקר שיווקי. כל עולם הבריאות הדיגיטלית מתבסס היום על ניתוח של מידע, הרבה מידע, ושימוש בו באופן שבסופו של דבר לרוב מיטיב עם המטופל. אנחנו רוצים שישראל תהיה מובילה בתחום הזה, אבל תוך כדי ההגנה על הפרטיות והאינטרסים של הציבור.
"בימים אלה, צוות של רגולציה נמצא בשלב החשיבה והתכנון של התחום הזה. אחד הנושאים הבוערים הוא הבעלות על המידע. הקופות אומרות שהבעלות היא שלהן ואילו אנחנו אומרים, מה זה משנה מי הבעלים - ובלבד שהשימוש במידע יהיה לטובת כלל התושבים בארץ, ולא רק מטופלי קופה אחת.
"לגבי התיק הרפואי המקוון, לכל הקופות היו תהיות ודילמות לגבי קטינים - מה יוכלו הקטינים עצמם לראות ומה יוכל ההורה לראות. מבחינה חוקית ההורה אמור להיות חשוף לכל המידע הרפואי על קטין אך כשהוא מבקש אותו מרופא, יש לרופא שיקול דעת. לכן הוחלט שבמערכת שלנו ההורים יראו באופן אוטומטי את המידע עד גיל 16 אך לא עד גיל 18, מידע מתחום רפואת הנשים של קטינות לא יהיה חשוף להורים, אלא אם כן יבקשו אותו מרופא".
- מה צפוי לנו בעתיד הקרוב והבינוני?
"בטווח הבינוני אנחנו רוצים לשכפל את המערכת שלנו לשיתוף מידע בין רופאים, גם לתחום האדמיניסטרטיבי, כלומר לאפשר למזכירה במרפאה להזמין לך תור בבית חולים, להעביר בקלות טופס 17 ולחייב את בית החולים עליו בלחיצת כפתור, ובית החולים יוכל לרשום לך תרופה שתוכלי לקבל בבית מרקחת של הקופה. הרשת הזאת, אם וכאשר תקום, היא גם בעלת משמעות בתחום של מיצוי זכויות רפואיות.
"במקביל, משרד הבריאות מנסה לשפר את מצבו כיצרן ביורוקרטיה עבור הגורמים העובדים מולו. למשל, אישור מוצרים רפואיים. גיבשנו רשימה של סוגי מוצרים ב'מסלול הירוק', כלומר שניתן לשווק ללא אישורנו ורק עם תחילת השיווק מגישים לנו את התיק ואנחנו מאשרים אותו. זה נכון גם לרישיון רופאים - עד כה הם היו מגישים לנו את מסמכי הלימודים שלהם ואז יושבים בבית שלושה חודשים עד שמקבלים אישור לעבוד. היום, ברירת המחדל היא שמותר להם לעבוד, ותוך כדי תחילת העבודה אנחנו עוברים על המסמכים שלהם ומאשרים, אלא אם כן משהו הדליק אצלנו נורה אדומה. אפילו תהליך בחירת הסטאז' נעשה היום בפורטל דיגיטלי".
- מה שנעשה בארץ דומה למתרחש בארה"ב?
"בארה"ב לא הייתה כלל מערכת של תיק רפואי אישי, אז הם היו צריכים לתמרץ במיליארדי דולרים את המעבר לתיק כזה, בעוד שאנחנו היינו צריכים לעשות זאת רק עבור הגורמים הקטנים יותר. מערכת הבריאות האמריקאית היא הרבה יותר מבוזרת ומורכבת משלנו ולכן אין להם מערכת אינטגרטיבית לשיתוף מידע בין כל הקליניקות ובתי החולים ברמה הלאומית.
"אין היום שום כוונות התממשקות למערכת הדיגיטלית האמריקאית, אך אנחנו יושבים בצוותי עבודה משותפים עם ארה"ב ובריטניה, סביב סוגיות מסוימות, כמו פיתוח של מדדי איכות למערכות. בעתיד כן יהיו כנראה ממשקים כאלה, אך ישראל היום עובדת בקידוד ישן שרוב העולם אינו משתמש בו. עכשיו אנחנו שוקלים להחליפו".
"כך או כך, השינויים הטכנולוגיים ישפיעו על האופן שבו כל אחד מאיתנו צורך בריאות - מקופת החולים, מבית החולים, מבית המרקחת ומהרופאים הפרטיים".
"למרות שאנחנו עובדים מהר, הביקוש לפתרונות עולה על ההיצע"
שירה לב עמי, בתפקידה כראש תחום הבריאות הדיגיטלית והמחשוב במשרד הבריאות, מנהלת כ-200 איש, והיא רק בת 36. למרות גילה הצעיר, מאחוריה קריירה שהייתה יכולה לפרנס בכבוד כמה בכירים. בשנים 1999-2004 היא שירתה במודיעין במגוון תפקידים - מתכנות ועד ראש מדור מערכות מידע ותפעול מבצעי. לאחר מכן עסקה בניהול מערכות המידע ובפיתוח הדרכה, ובמהירות הפכה יועצת בחברת שלדור. לאחר מכן עסקה בתחום המשפטי בקבוצת פישמן: "הייתי מעורבת במכירה של חברות והנפקה של חברות, עד שהקבוצה נפלה עם הלירה הטורקית".
בגיל 27 החליטה לחפש עבודה שיש בה גם תרומה לחברה ("ולא רק לטייקונים"), ושימשה מנהלת תפעול ומערכות מידע של קרן יד הנדיב. "עסקנו באסטרטגיה פילנתרופית, ניהול מענקים - זה היה מקום מרתק עם אופי של חו"ל, פרפקצוניזם מסוים והסתכלות מערכתית". משם המשיכה לתפקידה הנוכחי במשרד הבריאות, לאחר שזכתה בו במכרז. "חיפשתי אתגרים", היא אומרת.
במקביל לכל אלה השלימה שלושה תארים שניים בהצטיינות: במדעי המדינה, במינהל עסקים ובמשפטים. שלושתם נלמדו במקביל, במסגרת התוכנית הבין-תחומית למצטיינים באוניברסיטת תל אביב.
- עד שאני אגיד "הספקת הרבה" את תספיקי עוד משהו.
"בואי נגיד שבשנות ה-20 שלי, בכל פעם שעשיתי תפקיד הבנתי מה אני לא רוצה לעשות, ובכל פעם התקופה עד ההבנה התקצרה. זה קרה עד שהגעתי לקרן יד הנדיב, שם ביליתי חמש שנים וגם עכשיו אני בתפקיד שלי כבר כמה שנים".
- כשנכנסת למשרד, נתקלת בהתנגדות על רקע טכנופוביה?
"צפינו הרבה יותר התנגדות מכפי שהייתה. בתחילת הדרך ארגונים לא רצו לשתף מידע. בתי החולים לא רצו שהקופות יוכלו לבקר בקלות את הטיפולים שהם נותנים. היום זה נראה לכולם הגיוני. כל המערכת מדברת בשפה משותפת יותר בגלל השיתוף הטכנולוגי.
"מי שבחר בי לתפקיד, פרופ' רוני גמזו, הוא בולדוזר שמאוד מאמין בטכנולוגיה. גם אחרי שהוא סיים את תפקידו התהליכים לא נעצרו והמשרד כבר הבין שזה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, אלא כלי עבודה בסיסי שכל אחד נזקק לו כדי לקדם את היעדים שלו. אנחנו נמצאים היום במקום שבו כבר אי-אפשר לעצור את התהליך. המשרד מסתכל אל העתיד והטכנולוגיה היא חלק משמעותי מהעתיד הזה. ולמרות שאנחנו עובדים מהר, הביקוש לפתרונות שלנו עולה היום על ההיצע".