שי ניצן / צלם: איל יצהר
גירושים הם ההפך מנישואים. בעוד טקס הנישואים קושר את בני הזוג "לנצח", טקס הגירושים מתיר את הקשר ביניהם ומאפשר לכל צד לצאת לחיים חדשים ולפתוח בפרק חדש בחייו. אולם, על מנת שניתן יהיה להתגרש, על הבעל לתת גט לאישה ועל האישה להסכים לקבלו מידי הבעל.
למרבה הצער, לא כל הליכי הגירושים מסתיימים בגט. פעמים רבות אנו שומעים על בעלים סרבני גט, שאינם מוכנים לתת גט לנשותיהם, על אף שבית הדין הרבני הורה להם בפסק דין לעשות כן. אותם בעלים הופכים לסרבני גט ובו בזמן גם הופכים את נשותיהם לעגונות, וזכותן לחירות ולאושר נפגעת. למעשה, הסרבן כופה על בת הזוג להישאר בתוך קשר נישואים שאינה חפצה בו יותר. אין ספק, כי סרבנות הגט מפרה את זכותו הבסיסית של אדם לחיות בכבוד, פוגעת בזכותו לאוטונומיה ועצמאות ומונעת ממנו את הזכות להקים משפחה עם מי שיחפוץ.
החודש פורסמה הנחיה החדשה של פרקליט המדינה, שי ניצן, הקובעת כי ניתן יהיה להעמיד סרבני גט לדין פלילי. מאחר שכאמור על הבעל לתת את הגט מרצונו, קם החשש כי הגט יינתן רק בשל ההליך הפלילי ולא מתוך רצון חופשי. במצב שכזה, ייחשב הגט ל"גט מעושה". מאחר וגט מעושה בטל על פי חוקי ההלכה, קובעת ההנחיה החדשה, כי רק לאחר שבית הדין הרבני יכריז על "כפיית גט" תיפתח חקירה וסרבן הגט יועמד לדין.
במקרה בו יורשע סרבן הגט, תבקש התביעה לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה ממשית. אם יחזור בו הסרבן מסירובו ויואיל לתת את הגט המיוחל, יהיה בכך כדי להקל בעונשו, אולם על-פי ההנחיה, עדיין יש לעמוד על הרשעה שענישה משמעותית בצידה.
האם מדובר בבשורה של ממש? לא בהכרח. לטעמי, מדובר ב"כלי" ראוי, משמעותי ונוסף בארגז הכלים הקיים, אשר מטרתו לסייע להתמודד עם תופעת העגינות הפסולה, אשר הגיעה העת לסלקה מן העולם. כך למשל נתונה בידי בית הדין הסמכות לאסור סרבני גט, מאז חקיקת חוק בתי הדין הרבניים בשנת 1995. החוק מאפשר לבית הדין להטיל סנקציות על סרבני גט, ובכללן גם מאסר ממושך. אולם, בית הדין עשה עד כה שימוש מזערי בחוק זה, בעוד שמספר העגונות הולך וגדל מדי שנה.
גם ביהמ"ש העליון אמר את דברו באשר לתופעת העגינות, כשהתיר לאסור סרבני גט לפרק זמן בלתי מוגבל, במטרה לאכוף את פסק הדין לגירושין. אין ספק, כי מבורכת העובדה שניתן יהיה לפנות גם להליך פלילי ולהרשיע סרבני גט, שכן הליך זה יבטיח כי בן הזוג העגון לא יישאר לנצח "אסיר" בידי הסרבן.
לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי גם במקרה זה מדובר בהנחיה "אזרחית" אשר באה לעולם על מנת לסייע בפתרונה של בעיית העגינות, שהינה בעייה "דתית"; כלומר, בסוגיה אשר בתי הדין הרבניים לא הצליחו לפתור ולמגר בכוחות עצמם.
■ הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה