קרן הפרייבט אקוויטי הכושלת מרקסטון אמנם נסגרה בפועל, ונשארו בה רק כמה קצוות של החזקות שלא יסייעו לה לשפר את התמונה במידה ניכרת - אך היא עדיין מוציאה דוחות למשקיעים בה. מדוחות 2015 שהעבירה לאחרונה למשקיעים, ושהגיעו לידי "גלובס", עולה כי מרקסטון מציגה מאז הוקמה ועד היום IRR (שיעור תשואה פנימית) שלילי ויוצא דופן של מעל ל-80%. מדובר על הפסד בפועל למשקיעים של יותר מארבעה דולרים על כל חמישה דולרים שהשקיעו בקרן.
נזכיר כי בסוף 2014 הציגה הקרן IRR שלילי של 75.3%, כאשר רק שנה קודם לכן, בטרם התפרץ המשבר בקרן בעקבות מותו של אחד ממייסדיה, אמיר קס, דובר על שיעור תשואה פנימי (IRR) שלילי של כ-17% "בלבד".
מהדוחות ששלחה הקרן למשקיעים עולה כי ערך ההשקעות שעוד נותרו בידיה עומד על כ-400 אלף דולר בלבד (לאחר מימושים). וזאת לעומת מחיר רכישה של נכסים אלה שעמד על לא פחות מ-117 מיליון דולר. נכון לסוף 2015 היו לקרן כמה החזקות מינוריות ששוות מאות אלפי דולרים (רשת התכשיטים מגנוליה), עשרות אלפי דולרים (יצרנית רכבי השטח תומקאר וחברת אלרן נדל"ן) וכאלף דולר סמליים - בחברת ההנדסה PRS.
הביצועים העלובים של מרקסטון - שבולטים עוד יותר על רקע התשואות המלהיבות של קרנות פרייבט אקוויטי מקומיות - טמונים בכמה השקעות גרועות במיוחד שכיכבו בכותרות העיתונות הכלכלית בשנים האחרונות. בראשן ההשקעה הכושלת בבית ההשקעות פריזמה שקרס, הרפתקה שהותירה את מרקסטון עם החזקות מיעוט בבית ההשקעות פסגות.
מרקסטון מימשה אותן אשתקד במחיר ששיקף הנחה ניכרת לרוכשת - קרן אייפקס, שניצלה את הצורך של מרקסטון בכספים כדי לשלם את חובות העתק שצברה. את הרפתקת פריזמה סיכמה מרקסטון בהפסד של 325 מיליון דולר.
לצד פריזמה בולט כישלון עצום נוסף של מרקסטון - רכישת רשת הספרים סטימצקי שבה מחקה מרקסטון את מלוא ההון שהשקיעה בקרן - כמעט 100 מיליון דולר. למעשה, מרבית השקעותיה של קרן מרקסטון היו כושלות. למעט האקזיטים שביצעה הקרן בחברות זרעים גדרה, דפי זהב ונטפים - יתר ההשקעות נחלו כישלון חרוץ.
סופה העגום במיוחד של מרקסטון שונה לחלוטין מהאופטימיות, והשחצנות, שליוו את הקמתה. בתחילת שנת 2004 גייסה מרקסטון סכום אדיר של כ-800 מיליון דולר לטובת השקעה במשק הישראלי - יותר מכל קרן פרייבט אקוויטי ישראלית אחרת לפניה. הגיוס נעשה ברובו מגופים מוסדיים אמריקאיים, שאליהם הצטרפו מוסדיים ישראליים, וגם כמה גופים נוספים. את הקרן ייסדו שלושה: רון לובש ואמיר קס המנוח, שהיו השותפים המנהלים, ואיש העסקים האמריקאי והמאוד מקושר אליוט ברוידי, ששימש כיו"ר מרקסטון.
ואולם, זמן קצר לאחר הקמתה של מרקסטון החלו הצרות: ברוידי שנשפט בארה"ב על מתן שוחד במהלך גיוס הכספים לקרן, הודח והוחלף על-ידי דני גילרמן; בית ההשקעות פריזמה הוקם בקול תרועה וקרס; והשקעות נוספות כשלו. באפריל 2014 נרשם קו פרשת המים בתולדות הקרן, כשקס מצא את מותו בתאונת דרכים, אירוע שחשף את מצוקתה התזרימית של הקרן, ואילץ אותה לבצע קריאה לכספים נוספים ממשקיעיה כדי למנוע את קריסתה. או אז הובא לקרן מוטי וייס, שהיה אמון על מכירת יתרת נכסיה.
כך או כך, בדוחות הקרן ל-2015 מצוין בין היתר כי "ישנם משקיעים בקרן שלא עמדו בהתחייבות שלהם להזרמת הון לפי קריאת הקרן, בסך של כ-7.9 מיליון דולר". מדובר במשקיעים אשר שיעורם מסך ההתחייבויות לקרן הינו כ-9.3%, כשהקרן "הפעילה כמה מזכויותיה, בהתאם להסכם השותפות, ביחס למי מהמשקיעים שלא עמד בדרישה לתשלום לפי קריאת הקרן".
מרקסטון מציינת בדוחות כי אותם משקיעים לא יזכו לחלק כלשהו מתשלומים שתבצע הקרן למשקיעים בה. על פניו מדובר בסנקציה לא משמעותית, אם בכלל, לאור שווי הנכסים שנותרו בידי הקרן. עוד נציין כי החל מסוף מאי 2015 הקרן לא גובה דמי ניהול מהמשקיעים, משום שמכל בחינה מעשית היא חדלה מלהתקיים.
נתוני הדוח המרכזיים
בסוף 2014 הציגה הקרן IRR שלילי של 75.3% מאז הקמתה
ב-2015 שיעור התשואה הפנימית המשיך להידרדר ליותר מ-80%
ערך ההשקעות שעוד נותרו בידיה עומד על כ-400 אלף דולר בלבד
יש משקיעים שלא עמדו בהתחייבות להזרמת הון לפי קריאת הקרן, בסך 7.9 מיליון ד'
בין ההשקעות הכושלות של הקרן: פריזמה וסטימצקי
