שלמה אליהו / צילום: תמר מצפי
שינוי המדיניות הדרמטי שהובילה המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, שעצרה לחלוטין את יכולת חלוקת הדיבידנדים של קבוצות הביטוח ובראשן מגדל, מקשה על תזרים המזומנים של שלמה אליהו, בעלי מגדל. בעקבות כך נדרש עתה אליהו לסכם מחדש את תנאי החוב הפרטי שלו למול המערכת הבנקאית. ככל הידוע, אליהו והבנקים החלו במגעים בנוגע לפריסה מחדש של חוב כולל בהיקף כ-1.4 מיליארד שקל, שנובע מרכישת השליטה בקבוצת הביטוח מגדל שביצע בשלהי 2012.
החוב הבנקאי של אליהו, דרך החברות הפרטיות שבבעלותו, נחלק בין מספר בנקים, ובראשם בנק לאומי (חוב של כ-400 מיליון שקל), בנק הפועלים, דיסקונט ומזרחי טפחות. כמו כן, ככל הידוע שני שלישים מהחוב הינם באליהו אחזקות, והיתר בקומה למטה - אליהו ביטוח, שדרכה מחזיק אליהו בקבוצת מגדל הציבורית.
בניגוד למקרים אחרים מהשנים האחרונות, של לווים עם חובות בסדרי גודל כאלה, הפעם הבנקים רגועים יחסית. זאת, לאור העובדה ששווי הנכסים של אליהו גבוה משמעותית מגובה החוב, "ואם הוא רק ינהג בחוכמה ולא משיקולי אגו, ויתחיל לממש, הוא יצלח את הסיפור הזה בהצלחה", לדברי גורם המעורה בנושא. גורם אחר מסביר כי "היחס לאליהו הוא סבלני, מכיוון שהוא לא במינוף יתר או במצוקה, אלא בבעיה תזרימית. הוא יצטרך להתפשר ולממש נכסים, ואז ניתן יהיה למצוא פתרון. זה לא כמו במקרים של טייקונים אחרים שראינו נופלים".
אם כך, הציפייה בבנקים היא שאליהו יפעל לממש נכסים שבידיו, למרות שבינתיים הוא נמנע מלעשות כן כיוון שלדעתו הם מתומחרים כיום בחסר אדיר, ולא יסתפק בפיצוי הבנקים עם ריבית או שעבודים נוספים בתמורה להסכמתם לפריסה מחדש של החובות.
לאליהו החזקה בשווי של כ-2.1 מיליארד שקל במניות מגדל - יותר מאשר החוב שלו, כשבנוסף הוא מחזיק בכ-27.2% ממניות בנק אגוד, ששוויין כיום הוא כ-286 מיליון שקל - אותן הוא נדרש למכור בכל מקרה. לפני כחודש קיבל אליהו מבנק ישראל ארכה נוספת של כשנה למכירת החזקותיו בבנק אגוד, עד אוקטובר 2017. אם עד למועד זה אליהו לא ימכור את המניות, הנאמן שמחזיק בהן ימכור אותן עד אוקטובר 2018, בהתאם למתווה שנקבע מראש הכולל מכירה של לפחות 25% מהמניות בכל רבעון.
הוראת סלינגר - חריגה מסמכות?
כאמור, הקושי התזרימי של אליהו נובע בראש ובראשונה ממהלכים שמובילה הרגולציה, שנסמכת על טיוטות הנחיות, ושמעדיפה כי הרווחים שנצברו בחברות הביטוח, ובכלל זה מגדל, ישמשו לעיבוי ההון ולא יעלו למעלה לבעלי המניות.
במה מדובר מבחינת אליהו? אליהו רכש 69% ממניות מגדל מידי ג'נרלי האיטלקית לפי שווי חברה של כ-5.1 מיליארד שקל, ואילו כיום שווה החברה קצת יותר מ-3 מיליארד שקל. בשקלול דיבידנדים שמשך אליהו מאז שרכש את החברה, הוא מופסד כיום "על הנייר" ביותר ממיליארד שקל על השקעת הענק במגדל.
אך לא רק זאת, מזה כשנה אליהו מבקש למשוך ממגדל דיבידנד בהיקף של כ-200 מיליון שקל, אך אינו יכול לעשות כן משום שהמפקחת אוסרת על מגדל חברה לביטוח לחלק את החלק הארי של הדיבידנד, לנוכח היערכותה לאימוץ הוראות חדשות של הפיקוח המקומי בנוגע לדרישות הלימות ההון בחברות הביטוח ("סולבנסי 2"). התאחדות חברות הביטוח שלחה לאחרונה לסלינגר מכתב חריף בנושא, בו נטען כי "החלטתה לאסור חלוקת דיבידנד לציבור בעלי המניות, נעשתה בחוסר סמכות ופוגעת בציבור, ויש בה היעדר סבירות ומידתיות".
על רקע הקושי בקבלת הדיבידנדים ממגדל, עליהם נסמך אליהו, הוא בחן לאחרונה אפשרות למכור את נכסי הנדל"ן שברשותו - פרויקט "גן העיר" בתל אביב, מלון הר ציון ופרויקט דירות היוקרה "ירושלים של זהב" שבעיר הבירה. את שלושת הנכסים מחזיק אליהו באמצעות חברת "פרויקט גן העיר", לאחר שבשנים האחרונות רכש את חלקו של מי שהיה שותפו בחברה, מרדכי שכטר, לפי שווי של 1 מיליארד שקל לחברה. ככל הידוע אליהו לא קרוב עדיין לביצוע עסקה כלשהי בתחום.
