הסינגל החדש שלה, "טוב לי הכול", מתמצת את מצב הצבירה הנוכחי של טל גורדון. אחרי כמעט עשור של היעדרות, היא חוזרת לעמוד בקדמת הבמה ושרה על עצמה: "התסריט הזה נכתב שנית, לסינדרלה קבועה או סינדרלה זמנית, שעוד מאמינה באגדות, ממציאה את עצמי".
גורדון הייתה סינדרלה מקומית. בגיל 22 גילה אותה סולו יורמן, בן זוגה לשעבר, שבנה לה קריירה מצליחה ככוכבת רוק עם קול מחוספס. היה לה צוות שניהל אותה והריץ לה את הקריירה קדימה. ב-2006, אחרי שהוציאה את אלבומה האחרון "לפני שהשמש עולה", נולדה בתה היחידה ובהחלטה לא מתוכננת היא לחצה על הברקס והתמקדה בגידול הילדה ובהנחיית סדנאות כתיבה ותוכנית תרבות בטלוויזיה. "בגלל שהדרך שלי התחילה לא שגרתי, נוצר בתוכי דיסוננס בין החיצוניות למה שהרגשתי בפנים", היא אומרת ומתנצלת שקולה צרוד עוד יותר מתמיד בגלל כמה הופעות וסדנאות רבות מדי בזמן קצר מדי, מגלגלת טבק לסיגריה דקה וצוחקת שעכשיו תהיה צרודה באמת. "כולם ראו בי הצלחה - NMC, הד ארצי, התו השמיני, ובתוכי עוד לא הייתי בטוחה מה אני רוצה".
לא רצית להיות זמרת?
"ידעתי שאני רוצה לכתוב טקסטים גם אם אף אחד לא יקרא אותם. כבר מגיל 4. כל השנים כתבתי, אבל מגיל 15 זה התחיל ממש. התנסיתי בכתיבת סיפורים קצרים, אבל פרוזה זו ריצת מרתון ואני בטמפרמנט מתאימה יותר לריצות קצרות".
את מחשיבה את עצמך כמשוררת?
"אני לא משוררת. אצל משוררים יש רמת דיוק שבה אי אפשר להזיז מילה אחת. המבנה כל-כך מדויק, שאם תוציא לבנה, הכול יתמוטט. זה נהדר לשאוף לשם. אני אוהבת את איך שאני כותבת וחיה עם עצמי בשלום, וזה לא עושה אותי כותבת טובה פחות. אני כותבת פופ, ופופ הוא נשגב בעיניי".
סוג של אוקסימורון? איך פופ, מעצם היותו פופולרי ובמיינסטרים, יכול להיות נשגב?
"בנשגב אני מתכוונת לייצוג של רוח התקופה. בסדנאות שלי אני מלמדת שלא צריך לכתוב בשפה גבוהה. פעם כתבו גבוה כי דיברו גבוה. אמנות אמורה לספר לנו על עצמנו, וכשהעצמות שלנו יתפוררו - לספר מי היינו. זאת בעיניי תרבות ואמנות".
איך מלמדים כתיבת טקסט?
"מלמדים למחוק, להשתחרר, להעז, להמיס את הקירות הבלתי נראים בין המחשבה לנייר. זה מה שמלמד אותי בחזרה, ובגלל זה הוצאתי סינגל. הייתי לכודה בביקורתיות עד כדי סירוס עצמי. הדיסוננס של ילדה שמקבלת הזדמנות מדהימה, אבל מלאה בביקורת על עצמה, הוליד אצלי מתח קשה מנשוא, שבגללו דוממתי מנועים".
שבע שנים היית בהקפאה. הייתה נקודה שהתחיל לגרד לך לצאת החוצה ולקבל הכרה?
"לא הייתי נינט אף פעם. בהתחלה זאת הייתה ממש הקלה. כשהתחיל להיוולד קול פנימי, שאמר שהוא רוצה ליצור, התחלתי לחיות את ההיעדר. בשלוש השנים האחרונות הבנתי שאני רוצה להשמיע את הקול שלי, אבל מתוכי ולא בגלל הצעות שמגיעות אליי מבחוץ. ואז גיליתי שהשתניתי ושהעולם השתנה. נגמר עידן הסינדרלה".
ופתאום את צריכה להפשיל שרוולים.
"האמת היא אותה האמת, אבל מה שהופך את הקריירה למשמעותית, שיש מאחורי המילים אדם שעושה מלחמה חסרת פשרות. זה ההבדל בין מי שמצליח למי שלא. קודם היו לי סוכני אמונה שאמרו לי כמה אני מוכשרת, היום אני מפעילה אותה".
אז האותנטיות שהפגנת בעבר הייתה פיקציה? רימית את עצמך ואת הקהל?
"אני לא יודעת מה הקהל חשב על זה. אני כן חושבת שכשאנחנו שרים, 'רואים לנו'. אמרו עליי שאני מאוד חזקה, למרות שבפנים הייתי עלה נידף. היום אני יודעת שאני חזקה. אני שומעת את עצמי שרה באלבומים הקודמים ואיך שאני שרה היום, ואלה שני אנשים שונים, כי עכשיו אני נוכחת. פעם הסתתרתי מאחורי השיער על הפנים, מאחורי הכלים שהייתי מגבירה".
ואז התחלת להופיע עם ההרכב "רואים שקוף", יחד עם מוזיקאים גדולים, ועשית חזרה הדרגתית.
"זה לא רק אבי בללי, דודי לוי, איגי דיין ודניאל סלומון שהופיעו איתי, אלא גם השירים של היוצר האהוב עליי שמוליק קראוס. ידעתי שאני מוגנת".
ואיך הייתה הפעם הראשונה על הבמה אחרי כל-כך הרבה זמן?
"באתי אחרי חזרות, ככה שזה לא היה דרסטי, ובכל מקרה לא הייתה זרות. כשהדברים נכונים, הם זורמים בקלות. ב-20 השנים הראשונות של הקריירה שלי הכול היה קשה. כל שיר נולד בלידה קשה, בכל הופעה התמודדתי עם עשרה עורבים שחורים על הכתף שאמרו לי, זה לא טוב. רק כשאת נכונה לדברים, המחיצות בתוכך נמסות".
קשה לחזור כשאף אחד לא מחכה לך.
"זה מאמץ שכרוך בקושי של גיוס פנימי. לעבוד קשה? סבבה. אין בעיה. הבת שלי רואה אותי בקושי, אבל לא קשה לי, אני עושה את זה מלאת תשוקה, והיא מבסוטית ואומרת, אני גאה בך שאת נלחמת על מה שאת רוצה. זה שיעור לחיים בשבילה. תמיד כל-כך פחדתי להתמודד עם כישלון ולא הבנתי את מה שאני מבינה היום, שמה שקשה יותר מלא להצליח, זה לא לנסות. תהיי אישה מבוגרת עם תחושת החמצה ותסכול? לא הכול בידי, אבל מה שבידי זה מה שאני יכולה לעשות".
מה הכי קשה?
"שיווק. בעולם של היום אתה חייב להיות בקשר של אחד על אחד עם הקהל הפוטנציאלי ברשתות החברתיות ולתקשר כל הזמן. זה סוחט. פייסבוק, אינסטגרם, על סנאפצ'אט ויתרתי מראש. הייתי רגילה להיות מנוהלת על-ידי מנגנון והיום אני אוחזת בכל הכובעים.
"אמרתי לסולו לא מזמן, שכשהיו שואלים אותי בעבר מה עושה מנהל אישי, הייתי עונה שאני לא יודעת. היום אני מבינה כמה עבודה זה, לסגור את המאסטר, המיקס, הצילום לעטיפה, שהכול יהיה מוכן בזמן, והכול עליי. וכשיוצא הסינגל, את יושבת ומזמינה מסאז'. מגיע לי".
גילית שאת אשת עסקים תוך כדי?
"החלום הבא שלי זה להיות אשת עסקים. כשהייתי צעירה, חייתי את 'האומן שלא מבין בכסף'. בחיים הקודמים שלי, סולו ניהל את הכסף וזה נגמר לא טוב. יותר קל לי להיות תיאורטית, אבל מאז שנולדה הילדה, נאלצתי לקחת על עצמי אחריות כלכלית. מרגע שאני לומדת משהו, אני נהית מפלצת. זה לא שאין אביר, אני האביר של עצמי. ולכי תדעי, אולי עוד יהיה לי גורד שחקים".
אז הכיוון הוא נדל"ן?
"כלכלה זה עולם שאני עוד לא מבינה. אני עוד לא שם, אבל זה מהדהד בצד שמאל מאחורי האוזן שאני יכולה להיות בן אדם שיעשה הרבה כסף. אני חייבת הרבה מזה לקואוצ'רית עדי פז שמלווה אותי מ-2009 והעבירה אותי תהליך שהמיס מחיצות זכוכית שהיו סביבי. וכשאת ממיסה אותן, את מבינה שהכול אפשרי. אני מסיימת תואר ראשון במוזיקה בקריית אונו, ותוך כדי הלימודים התחלתי לקחת שיעורי פסנתר אצל רועי דהן, מוזיקאי מוכשר, שבכל פעם נתן לי אקורדים ואמר לי, אל תחזרי בלי להלחין. היה לי מאוד קשה להשתחרר".
ועכשיו את מתפנה גם לסגור מעגלים.
"כן, את השיר החדש הפיק ברי סחרוף שעבד איתי על האלבום הראשון, בלבונטין אירחתי את רונה קינן שעשתה איתי אלבום, ובהופעה הקרובה בלבונטין, בראשון בדצמבר, יופיעו עמה אלי לולאי וברוך בן-יצחק מרוקפור, שכתבתי להם את 'הכעס', וגידי רז שניגן איתי בתחילת הדרך חוזר לנגן איתי. הסינגל החדש לא צריך מתווכים. הוא עושה את העבודה מצוין בהופעות והקהל שר איתנו כבר מהפזמון השני. אני לא חושבת במונחים של אלבום, כי מוציאים היום שירים".
אישי: 48, בזוגיות, אם לבת, מתגוררת בתל אביב
אקטואלי: הוציאה כעת סינגל חדש, "טוב לי הכול", בהפקתו של ברי סחרוף. בקרוב ייצאו סינגל שני ("סוג של מכתב שכתבתי לאבא ז"ל כשהיה בחיים"), וכן פרויקט של שירים ישנים בעיבודים אלקטרוניים. ההופעה הקרובה של גורדון תתקיים ביום חמישי, ה-1 בדצמבר, בלבונטין 7 בתל אביב