טביעות אצבע, מאגר ביומטרי / צילום: שאטרסטוק
שר הפנים אריה דרעי הכריע באחד מהנושאים הכי דרמטיים שמונחים לפתחו מבחינת השפעתם על עתיד אזרחי ישראל - המאגר הביומטרי. זיהוי ביומטרי הוא זיהוי באמצעות תמונת פנים או טביעות אצבע. הוויכוח על המאגר הביומטרי אינו האם יונפקו תעודות זהות חכמות או תעודות זהות מנייר, אלא היכן יימצאו הנתונים הכל כך פרטיים האלה - האם על שבב בתוך כרטיס פלסטיק שנראה כמו כרטיס אשראי, או במאגר מרכזי שינוהל בידי משרד הפנים.
השר דרעי החליט בשבוע שעבר שיוקם מאגר מרכזי שיכלול הן טביעות אצבע והן תמונות פנים, ואזרחים שלא יחפצו להצטרף למאגר יוכלו לסרב, אך יצטרכו לחדש את התעודה כל חמש שנים.
מדוע צריך בכלל מאגר כזה? הטענה היא שהוא ימנע זיוף תעודות זהות. מי שביקר הקיץ בנתב"ג שם לב בוודאי שעובדי ביקורת הגבולות הפנו אותו לעמדות אוטומטיות, שם ניתן לשים את הדרכון לסריקה ולהפנות פנים למצלמה. המכונה משווה, במקום, את האדם שלפניה לתמונת הדרכון, ועל סמך זה מעניקה אישור להיכנס או לצאת מהמדינה. משמע שאפשר לזהות בצורה אמינה ולשמור על גבולות המדינה גם ללא מאגר.
ועדות מומחים שונות, ובתוכן היחידה ללוחמה בטרור, הסטטיסטיקן הממשלתי, הממונה על היישומים הביומטריים - קבעו גם הן שאין צורך בטביעות האצבע כחלק מן המאגר. הבעיה הראשונה במאגר נוגעת לפרטיות במישור שבין האזרח לבין המדינה. אנחנו לא רוצים שלמדינה יהיה יותר מדי מידע פרטי עלינו. בעולם ביומטרי תהיה לכל רשויות הביטחון יכולת לקשר בין תמונה מכל מצלמה לבין זהותו של אדם.
לצערנו, ראינו בעבר שהרשויות לא רק אוכפות חוק אלא אינן בוחלות באמצעים כדי לדכא מחאה. עכשיו תארו לעצמכם שאתם ניתנים לזיהוי בכל עת, ובעצם - נתונים תחת מעקב שיטתי. זאת, מבלי להזכיר את הפיתוי לעשות במאגר שימוש ולהסתיר זאת.
למשל, ביוני השנה התפרסם כי בבדיקה פנימית שעשתה המשטרה, הודו 80% מהשוטרים שנשאלו כי ניצלו את הגישה למאגרי מידע רגישים לצרכים אישיים. עכשיו דמיינו שהשכן החדש שלכם עובד במשרד הפנים.
הבעיה השניה היא שהמאגר הזה ייפרץ. כמו מסד הנתונים של מרשם האוכלוסין שנפרץ בשנת 2011 והנתונים שבו נגנבו ונמכרו. לא בכדי קיבלו אנשי מערכת הביטחון העובדים ביחידות רגישות הנחיה שלא להצטרף למאגר. לא בכדי התריע מבקר המדינה על ליקויים בתכנון אבטחת המאגר.
כדאי לזכור: טביעת אצבע או תמונת פנים לא ניתנים להחלפה. לכן, במקרה הטוב זה ייגמר בחברות מסחריות שישתמשו בהן לצורך פרסום עוד יותר חודרני וממוקד ועשיית רווח. במקרה הרע, זה יגיע לידי כך שחוקרים פרטיים או אנשי העולם התחתון ישתמשו בו לאתר בני זוג בוגדים או עבריינים יריבים. ולא הזכרתי את דעאש.
החלטתו של דרעי היא החלטה רעה מאוד, אבל היא גם מאחזת עיניים, מפני שרוב האזרחים, שאינם מודעים לסכנות, לא יידעו על האפשרות לסרב, וגם לא יבינו מדוע חשוב שיסרבו להכללת טביעותיהם במאגר.
בעשור השני של המאה ה-21, הזכות לפרטיות הופכת לתנאי מוקדם לקיומו של משטר דמוקרטי מתפקד ולהגנה גם על זכויות אחרות. בלא פרטיות, אין אוטונומיה לחשוב, לקבל החלטות וגם לבצע פעולות שאינן מוצאות חן בעיני השלטון. בלא פרטיות - אין משמעות לחייו של הפרט.
■ ד"ר שוורץ-אלטשולר היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה.