"הממשלה לא נקטה שום צעד משמעותי בתקציב הנוכחי שלה, ובתקציב הקודם שלה, וב-30 השנים האחרונות היא לא מתמודדת עם בעיית הפריון באופן ישיר", כך אמר הערב (א') פרופסור צביקה אקשטיין, מנהל מכון אהרון למדיניות כלכלית, המרכז הבינתחומי, הרצליה, שהשתתף בפאנל שעסק בפריון העבודה - ניתוח חסמים והמלצות, במסגרת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס".
אקשטיין הוסיף כי, "בנושא החינוך, הבעיה המרכזית היא לא ה-50% שהולכים לאקדמיה, אלא ה-50% האחרים. ישראל היא המדינה עם ההשקעה הנמוכה ביותר בהכשרת מהנדסים, מכונאים ועוד, לעומת סטודנטים שלומדים כלכלה וחשבונאות לדוגמא מכל מדינות ה-OECD".
עוד הוסיף אקשטיין כי "רמת המיומנות של האוכלוסייה, במיוחד זו שלא הולכת לעסוק בהייטק ובפיננסים, היא מאוד נמוכה. אבל זה לא הסיפור היחיד, כי גם ברמת המאקרו יש בעיות, ויש 4 גורמים בולטים בעיתיים ביחס למדינות אחרות. מלבד ההון האנושי, מדובר גם על ההון הפרטי - ההון שהפירמות משקיעות שמשפיע על פריון העובד, ההון הציבורי - מערכת התשתיות בארץ, והפריון הכולל. אחד מהגורמים הדומיננטיים ביותר לכך שהפריון נמוך אצלנו היא השקעה נמוכה של הסקטור הפרטי, ועניין נוסף הוא השקעות ציבוריות - בתחום התחבורה והתשתיות יחסית לתל"ג שלנו אנחנו ברמה כמעט הכי נמוכה מכל מדינות ה- OECD".
עוד אמר אקשטיין כי "במדיניות הממשלתית, צריך להתמקד ב-20% התחתונים של האוכלוסייה ובכל גיבוש מדיניות ממשלתית משמעותית צריך לשאול איך עוזרים לפריון של האוכלוסייה הזו, משום שרק יעדים מסוג זה בסופו של דבר יובילו למדיניות שתסיע למשק להציג שיעורי צמיחה טובים יותר".
איתן רגב, חוקר בכיר, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, אמר במסגרת הפאנל כי "עד שנות ה-90, ענפי התעשייה והמסחר והשירותים צמחו באותו קצב, אבל מאז בתחום התעשייה הפריון ממשיך לצמוח ולעומת זאת בתחומי המסחר והשירותים יש קיפאון מוחלט. לתחום היבוא יש השפעה חשובה על נושא הפריון, וניתן לראות שבענפים שנפתחו ליבוא נרשם צמצום פערים, בעוד בענפים שלא נפתחו, כמו ענף המזון, הפערים רק הולכים וגדלים. אבל לפתוח את השוק ליבוא זה לא מספיק. בישראל עברנו לכלכלת שירותים, אבל לא יצרנו את התנאים המתאימים כדי שתתפתח פה כלכלה מסוג זה, וזו הבעיה שלנו".
דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמרה כי "צריך לזכור ששיפור בפריון מוביל גם לשיפור רמת התחרות במשק, וכושר התחרות במשק נקבע בהתאם לפריון. לכן, אם רוצים למשוך לפה משקיעים, המשק צריך להציג רמת פריון שתהיה ברת תחרות ביחס למדינות העולם".
אבירם ניצן סיפרה כי "אחד התעשיינים שעובד בארץ סיפר לי שקו ייצור שעובד עבורו במזרח אירופה הוא מייצר כמעט פי שניים לעומת אותו קו ייצור שיש לו בארץ. סיפור מסוג זה מעיד על כך שאנחנו עושים משהו לא נכון בתהליך ולכן מניבים תוצר יותר נמוך. אם נמשיך באותו קצב, הפער בינינו רק יגדל, לכן נדרשת פה מהפכה וראיה מערכתית הרבה יותר כוללת, שתכלול את תחומי הרגולציה, חינוך, הכשרה, התאמת צרכי המגזר העסקי להכשרות בפועל, ניהול נכון, וליווי עסקים קטנים ובינוניים שלא יודעים איך להתנהל כדי לעלות את הפריון".
ח"כאיימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, התייחס לרמות הפריון במגזר הערבי ואמר כי "צריך להבין את האינטרס המשותף של אוכלוסיה היהודית והערבית, וברמה הכלכלית זה הכי קל, כי הכי קל להבין לדוגמה שעוד אישה ערבייה עובדת שמשלמת מסים זה טוב לכולם, ופחות אישה ערבייה שעובדת ובמקום זה מקבלת קצבה, זה רע לכולנו. אז האינטרס של השוק מנצח, אבל בדרך מפותלת, בגלל הדרך הגזענית וכביכול ביטחונית של הממשלה. מתנהל מאבק בין האינטרסים החשובים האלה לבין המדיניות הגזענית של הממשלה".
- מה עושים לשיפור המצב?
אקשטיין אמר כי "זה לא רק עניין של כסף. לדוגמה בתעסוקת נשים ערביות, שהצטרפו כגורם דומיננטי בעולם השירותים ועובדות יחסית קרוב לבין, בסקטור הערבי אין אצלנו פיתוח אורבני, החנויות רחוקות מאוכלוסיה ולא בנינו עבורן תשתית תחבורתית ותכנונית עבורן. ברגע שיהיה תכנון של מרכזי קניות אזוריים עם תשתיות תחבורה, הדבר יסייע לשיפור המצב. נושא שני הוא האכיפה, כמו לדוגמה אכיפת שכר מינימום שלא קיימת, וכמובן נושא הביורוקרטיה. אלה חסמים ענקיים שאם הממשלה תחליט להגדיר אותם כיעד מרכזי בעלויות קטנות יחסית, תוכל להיות שם תרומה גדולה של השקעות מקומיות גדולות לתעסוקה ולאיכות התעסוקה. הבעיה היא לא הכסף, אלא היעדים והנכונות לבצע".
רגב ציין כי "הייצוא שלנו לא מספיק מגוון, וכיום מי שהולך לרכוש השכלה גבוהה הולך להיות עו"ד או רו"ח, ולא בטוח שאם יש היום פי שלוש במקצועות אלה זה מוסיף לתוצר, אבל אין להם אלטרנטיבות אחרות בענפי השירותים. בנוסף, בישראל יש אחוז נמוך של עסקים קטנים, אם בוחנים על כמה מהם שורדים ובאיזה תנאים. לכן צריך למצוא דרך לבנות כלכלת שירותים".
אבירם ניצן ציינה כי "צריך מישהו שיסתכל על המצב בראיה כוללת ויחבר את כל הדברים. אי אפשר לצפות שהמערכת תפעל אם היא מפוזרת על כל כך הרבה משרדים, מי בודק שיש קשר בין כל התכניות שמקדמים? בסוף אף אחד לא חושב על התמונה הכללית, לכן אולי עדיף להקים גוף עצמאי שייעץ לממשלה ויהיה מחובר לממשלה. צריך ללמוד בנושא מהמודלים שקיימים בעולם".
עודה התייחס גם לפערי השפה בין האוכלוסיות הערבית והיהודית ואמר כי "ככל שהשפה טובה יותר, ההשתלבות תהיה טובה יותר. הבעיה במדינה היא לא שהערבים לא יודעים עברית, אלא שהיהודים לא יודעים ערבית ולא מכירים את התרבות שלנו. אני יודע עברית ומכיר את ההיסטוריה של היהודים ויודע להתחבר לכאב שלהם, כך אני מבין ויודע להכיל וזה דבר שיכול לקרב אותי לאוכלוסיה היהודית, אבל היהודים לא יודעים ערבית. יחד עם זאת הערבים צריכים לדעת יותר עברית ואנחנו נתמוך בכל הצעה שתתגבר את לימודי העברית אצלנו".
עוד הוסיף עודה כי "צריך לומר לזכותו של האוצר שהוא קיבל אותנו להרבה מאוד פגישות. את הדברים צריך לעשות במשותף, לדוגמה במידה ומדברים על תעסוקת נשים במגזר הערבי, זה צריך להיעשות בשיתוף פעולה עם הרשויות הערביות. אחד הדברים הרעים בתכנית הכלכלית של הממשלה ומה שחסר בה זה הפן החברתי - אין שם התייחסות לרווחה, תרבות, תחום הזיקנה. חוץ מזה, ההשקעה הממשלתית היא לא אסטרטגית, אלא לקבלת תוצאות מהירות וחסרה השקעה בישובים הערביים. אנחנו נועדנו לחיות יחד וצריך להפנים שצריך להשקיע בכל האוכלוסיות, כי זה יחזור אלינו, ואם נשקיע יותר באוכלוסייה הערבית הדבר ייצר עוד תשלומי מסים מאוכלוסייה זו ויעזור לכולנו".
