מיצג אומנות בינימין נתניהו / מתוך פייסבוק
נתחיל עם התגובה של האקדמיה לאמנות בצלאל. לומר על מצגת בה ניצב ראש הממשלה ליד עמוד תלייה - לומר על הדבר הזה שהוא "חלק משיח מקצועי", זה פשוט לא נכון ומפגין את ההתנשאות של אנשי אמנות בכל פעם שיש ביקורת על עבודותיהם. מדובר במצגת וולגרית, ובמפורש היא מהווה הסתה.
לא אתפלא אם יתברר כי מלכתחילה המצגת נועדה לבטא שנאה, ולא אמנות לשמה. "יצירות" מן הסוג הזה הן המשך ישיר לטירוף של הפוסטים והטוקבקים רוויי השנאה והיצרים הכי אפלים של האדם. העובדה שמיצג מסית מוצב באקדמיה לאמנות ועיצוב לא הופכת אותו לאמנות, ובוודאי לא הופכת אותו לתמים ואמנותי.
חבל שהעומדים בראש המוסד מגלגלים עיניהם במקום להפעיל את לשונם ולקבוע מפורשות ש"יצירות" כאלה אינן ראויות להיות מוצגות בבית ספרנו.
עמיר מהשמאל
צריך להיות אטום, או מתנשא ברמות גבוהות, כדי לא להבין, או לא לרצות להבין, ש"יצירה" כזאת יכולה להשפיע. לא על כל אחד, כמובן, אבל די במישהו כמו יגאל עמיר כדי שמיצג מסוג זה יכניס למוחו רעיון לביצוע. אז נכון שעמיר בא מהימין, ונכון שכנראה הימין יותר משופע במסיתים ומוסתים, אבל אולי גם בשמאל יהיה כזה. לא צריך הרבה. ראינו מה קורה כשיש אחד כזה. מנהלי בצלאל לא מודעים לכך?
לא "ככל העמים"
נניח שאכן מדובר ביצירה הזכאית לחסינות הניתנת לאמנות. גם אז צריך להפעיל את המוח ולשאול: האם חסינות שניתנת לסוג כזה של אמנות במדינה כמו, נגיד, צרפת או גרמניה - האם ראוי לתת אותה גם אצלנו? הרי אנשי בצלאל חיים, כך אני מניח, בתוך עמם. אני מקווה שהם לא חיים כולם ורובם בעולמם השמאלני, כמו שרת הספורט, למשל, שמכירה רק את העולם הימני. אני מקווה שהם לא כאלה, אם כי תגובתם אינה מחזקת הנחה זו.
מכל מקום, אם הם חיים בעולמנו, העולם של כולנו, ואם אינם אטומים לגמרי, אז הם מודעים למצב המיוחד, המורכב והרגיש בו אנו חיים. והם רשאים להגיע למסקנה כי מצב מיוחד זה אינו מאפשר לנו להיות "ככל העמים".
התגובה של הנהלת בצלאל היא מבישה ונותנת לגיטימציה להסתה משני צדי המפה הפוליטית. צריך להדגיש, המסית נגד מסית אינו פטור.
ההסתערות של מירי רגב
כמובן שמירי רגב, שרת הספורט, הסתערה מיד על הפייסבוק שלה: "התחלתם בפסל בכיכר העיר ועכשיו הגיע חבל התלייה".
איפה כאן ההסתה? - במילה "התחלתם". מי, מי זה "אתם"? הרי מדובר בסך-הכול בסטודנטית או סטודנט אחד שלוח רסן!!!