מזונות אישה/ צילום:Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
"השארת פסק הדין על כנו מהווה סכנה של ממש לצמצום דרמטי של עליית יהודים מצרפת לישראל. פסק הדין טומן בחובו מסר שלילי, שלפיו 'כל האמצעים כשרים' לשם השגת מטרות כספיות, והוא עלול להנחיל נורמות התנהגות פסולות ביחס לניהול הליך השיפוט בין בני הזוג" - כך טוען איש עסקים צרפתי-ישראלי, שחויב לאחרונה בתשלום 30 אלף שקל מזונות לשלושת ילדיו.
איש העסקים ערער על פסק הדין של בית המשפט, אשר דחה את טענתו כי הוא משתכר 6,000 שקל לחודש בלבד, וקבע כי הוא משתכר יותר ממיליון שקל נטו בחודש.
טענת איש העסקים המערער הועלתה במסגרת ערעור שהגיש על פסק דינו של השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו דחה השופט את טענתו כי ברמת השתכרותו הוא אינו יכול לשלם יותר מ-2,000 שקל דמי מזונות לכל אחד משלושת ילדיו; וכן כי דירה בשווי 10 מיליון שקל, שרשומה על-שמו ועל-שם גרושתו בחלקים שווים, שייכת רק לו, היות שטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית.
השופט שקד קבע, על דרך ההערכה, כי איש העסקים משתכר יותר ממיליון שקל נטו לחודש, וחייב אותו לשלם יותר מ-30 אלף שקל מזונות לילדים וכן 10,000 שקל לחודש מזונות לגרושתו, שאינה עובדת. בנוסף, השופט דחה גם תביעות שהגיש איש העסקים להחזר כספים משותפים שהאישה נטלה לכאורה ולהכרזה כי ביתם המשותף שייך רק לו.
בפסק הדין תיאר השופט את נסיבות חייהם של בני הזוג, עולים מצרפת, שנישאו בשנת 2010, ונולדו להם 3 ילדים, בני 5, 4 ושנתיים. מאז שנישאו, האישה לא עבדה מחוץ לבית, ועסקה בגידול הילדים, בחינוכם ובטיפוחם. הבעל, איש עסקים, מנהל ובעל שליטה בחברות, מימן את כל הוצאות המשפחה, שחיה על-פי הקביעות בפסק הדין ברמת חיים גבוהה מהממוצע.
אלא שבתחילת שנת 2015 אירע משבר ביחסיהם של בני הזוג, ובפברואר עזב הבעל את דירת המגורים שלהם. עם פרוץ הסכסוך הגישו הבעל והאישה תביעות הדדיות זה נגד זו. בדיון בבית המשפט טענה האישה כי הגבר הוא איש עסקים המנהל עסקים חובקי-עולם, עתיר נכסים ובעל זכויות וכספים בשווי של עשרות מיליוני שקלים.
בתי המשפט מחייבים במזונות פנטסטיים
מנגד, הבעל טען כי הוא משתכר בסך-הכול 10,000 שקל לחודש כמשכורת חודשית, וברשותו הכנסה נוספת בסך 4,000 יורו מעבודה בחברה זרה. בהמשך טען כי הכנסתו ירדה לאחר תחילת ההליכים המשפטיים ל-5,700 שקל לחודש בלבד.
בפסק הדין המקורי נדהם השופט יהורם שקד מהפער בין היקף הנכסים וההכנסות של האיש לעומת הצהרותיו בבית המשפט, ולמעשה קבע כי האיש שיקר לבית המשפט, הגם שניסוחיו של השופט היו עדינים יותר.
שקד ציין כי איש העסקים הוא בעלים של חברות שמוערכות בשווי של עשרות מיליוני שקלים; בעלים של חשבונות בנק שיתרתם יותר מ-7.5 מיליון שקל; מכוניות יוקרתיות; בעל עסק של מעבדות באירופה, אשר הניבו בשנת 2014 רווחים של כ-1.8 מיליון אירו; בעלים של 4 דירות בפריז, אשר שוויין הוערך על-ידו בחצי מיליון אירו; בעלי 50% של מעבדה דנטלית שמניבה לו כ-300 אלף אירו בשנה; וכן של חברה צרפתית, שהכנסותיה בשנת 2013 היו 11.7 מיליון אירו, ומתוכם רווח נקי של 1.3 מיליון אירו.
שקד ציין עוד כי "המשפחה חיה ברמת חיים השמורה רק לבעלי יכולת כלכלית מוגברת, ובין המצב השורר בפועל לבין הצהרותיו של האיש "המרחק רב ועצום", והוסיף כי "האיש כשל במתן הצהרה כנה ואמיתית בדבר הכנסותיו, ולא נותר לי אלא להעריכן".
בנסיבות אלה העריך בית המשפט את הכנסותיו של האיש בכמיליון שקל נטו לחודש לפחות.
בערעור שהגיש איש העסקים לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורכי הדין איתן ארז ואטי אברהמי-ארז, נטען כי "התוצאה הישירה של פסק הדין (שזכה לפרסום נרחב בתקשורת) היא שכל ישראלי שפוי ששומע עליו לא ירצה להביא ילדים לעולם, ביודעו שחרב של 10,000 שקל לחודש לילד מתהפכת מעליו. לחלופין נהיה עדים לקביעות מראש של סכומי מזונות בהסכמי ממון".
עוד נטען כי פסק הדין מרתיע עלייה לארץ. "תוצאה מיידית של פסק הדין היא פגיעה קשה בעלייה של יהודי צרפת ארצה. פסק הדין התפשט בצרפת ובקרב יהודיה כאש בשדה קוצים, וכל יהודי צרפת השוקלים לעלות ארצה יודעים שבתי המשפט בישראל מתעלמים מהדין הצרפתי החל על הסכמי ממון שנכרתו שם ואף מחייבים במזונות בסכומים פנטסטיים", נכתב בערעור.
באשר לקביעת היקף נכסיו של המערער, נטען בערעור כי פסק הדין מפרט את נכסיו בצורה שגויה לחלוטין וכולל כפילויות מביכות של נכסים. "כך למשל רווחי מעבדה בצרפת נמנית פעמיים, וכך גם נכס של חברה (אשר המערער בעל מניות בה) נמנה גם הוא פעמיים; למרבה הצער, גם משכנתאות וחובות של עשרות מיליוני שקלים 'זכו' להתעלמות של בית המשפט קמא, אשר התייחס לנכסים בשוויים ברוטו, כאילו אין חובות, משכנתאות ומסים", נכתב בערעור.
עוד בהקשר זה, המערער ובאי-כוחו רומזים בערעור כי השופט שקד "כשל" לאותה טעות מביכה ומפורסמת של הכדורגלן אלון מזרחי, שאמר בעבר "בשנה הבאה אשחק או באירופה או בספרד". בערעור צוין כי בית המשפט הסיק בטעות מסקנה, שלפיה למערער רווחים הן בחברות באירופה והן בחברה בצרפת, כאשר הרווחים שעליהם הצהיר המערער בתצהירו התייחסו אך לרווחים של החברה הצרפתית.
בערעור נכתב כי "תשומת-לבו של בית המשפט הנכבד לא הופנתה לעובדה הגאוגרפית שצרפת שוכנת ביבשת אירופה, ולכן התייחס להכנסות אותה חברה פעמיים, כאילו מדובר בשתי חברות שונות".
עוד מעלה המערער טענות על כך שפסק הדין התעלם מאינספור "עבירות פליליות" שביצעה האישה נגד המערער, כגון תלונות שקר, עדות שקר, גניבת סמארטפון, השמצת הבעל כחולה נפש על לא עוול בכפו, פברוק תמונות של תינוקם של בני הזוג ועוד.
הערעור מסתיים בפרק שבו מבקשים המערער ובאי-כוחו, עורכי הדין ארז ואברהמי-ארז, "למחות על צורת ניהול הדיונים" על-ידי השופט שקד. לדבריהם בערעור, "המערער ופרקליטיו נותרו עם תחושות קשות מדרך ניהול ההליכים בבית המשפט קמא. המערער ופרקליטיו חשו שוב ושוב חוסר נוחות במהלך הדיונים".
עוד נטען, בין היתר, כי "בית המשפט קמא העליב את פרקליטי המערער, באומרו להם באולם בנוכחות הלקוח שלהם ש'אתם לא מהתחום'". זאת, אף שבפועל הם טיפלו והופיעו ב-35 השנים האחרונות ביותר מ-100 תיקי מעמד אישי ועיזבונות, בהיקף כספי של מאות מיליוני שקלים.
לדבריהם, כאשר העלו באי-כוח המערער עניין זה בפני בית המשפט בדיון, ניתנה החלטה שנפתחה בשורה הבאה: "לא לבית משפט להחליט בעניינם של תחושות של פרקליט זה או אחר...".