משה גאון / צלם: איל יצהר
סוף לסאגה: כ-5 שנים לאחר קריסתה של רשת ה"עשה זאת בעצמך" אייס אוטו דיפו, אושר בסוף השבוע על-ידי בית המשפט הסדר הפשרה שהגישו מפרקי הרשת, במסגרתו הוסכם כי בעלי השליטה לשעבר ברשת, חברות בראשות משה גאון ושלמה זבידה, דירקטורים לשעבר, נושאי המשרה וחברת הביטוח מנורה, ישלמו יחד פיצוי בסך כולל של כ-40 מיליון שקל לקופת הפירוק של הרשת בגין אחריותם לקריסתה.
חרף התנגדויות שהובעו לאישור ההסדר - בין היתר על-ידי הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של החברה ונושים של הקבוצה - קבעה השופטת עירית וינברג-נוטוביץ כי ההסדר ראוי ומאזן בין כלל האינטרסים.
בין היתר ציינה השופטת כי ללא ההסדר, ניתן להניח כי ההליכים בתיק היו מתנהלים על-פני שנים ארוכות, והיה בכך כדי לפגוע בסיומו של הליך הפירוק; וכי העלויות הגבוהות של ניהול ההליכים היו מטילות נטל כלכלי כבד על קופת הפירוק.
ההסכם נחתם לאחר קיומו של הליך גישור ממושך בפני שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס, ורדה אלשיך, שהמליצה לבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה לאשרו.
לפי ההסדר לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות שנטענו כלפיהן, ישלמו החברות בעלות השליטה לשעבר ברשת אייס - גאון אחזקות ו"קנה ובנה עשה זאת בעצמך" של זבידה (שהחזיקו 44.5% ממניות אייס, כל אחת) - ישירות לקופת הפירוק כ-15.3 מיליון שקל שהוקפאו בחשבונות הבנקים שלהן; בנוסף, סך של כ-1.5 מיליון שקל ישולם לקופת הפירוק של אייס על-ידי משה גאון, לשעבר בעל השליטה בגאון אחזקות, בעצמו.
עוד נקבע בהסכם כי חברת הביטוח מנורה תשלם 23.5 מיליון שקל לקופת הפירוק, וזאת בגין אחריותם וחבותם הנטענת של נושאי המשרה והדירקטורים בתביעות המרובות שהוגשו נגדם בפרשת קריסת הרשת. עוד הוסכם כי מנורה תשלם סכום נוסף של 3.5 מיליון שקל, אך סכום זה לא יועבר לקופת הפירוק של אייס, אלא לעורכי דינם של תובעים המנהלים בשנים האחרונות תביעות חופפות נגד הדירקטורים. עם הדירקטורים לשעבר שנתבעו נמנים ח"כ איילת נחמיאס-ורבין, רו"ח יצחק פורר, פרופ' ניב אחיטוב, אייל זבידה, בנו של בעל השליטה לשעבר ועוד.
חובות של 450 מיליון שקל
רשת אייס קרסה בינואר 2012, אז הוגשה בקשה להקפאת הליכים מטעם החברה עקב חדלות פירעון. סך חובותיה של אייס טרם קריסתה עמד על כ-450 מיליון שקל, והחוב לנושים המובטחים, בראשות הבנקים, כבר שולם. טרם הקריסה הפעילה הרשת 51 סניפים והעסיקה קרוב ל-1,200 עובדים.
במאי 2012 הוציא בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה צו פירוק לאייס, אחרי שעיקר פעילותה העסקית נמכרה לאלקטרה מוצרי צריכה תמורת 129 מיליון שקל. דוח של חוקר שמונה מטעם בית המשפט לחקור את נסיבות קריסת הרשת העלה תהיות ביחס להתנהלות בעלי השליטה והדירקטוריון ברשת, במיוחד בנוגע לפירעון הלוואת בעלים בסך של כ-27 מיליון שקל במהלך 2011, באופן שלא איפשר את המשך פעילות החברה.
בהמשך הוגש דוח משלים, לפיו בעלות השליטה באייס הפרו התחייבות להעביר כ-20 מיליון שקל לרשת. אולם, לא נקבע אם היה קשר בין אי-העברת הכספים לקריסת החברה. עם זאת, מפרקי אייס, עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית, סברו כי די בממצאי הדוח כדי לחייב את בעלות השליטה להעביר לקופת הפירוק סך של 200 מיליון שקל על-מנת להחזיר כספים לנושי החברה - והם אף ביקשו מבית המשפט כי יורה כך.
בעלי השליטה ברשת התנגדו לבקשה, ובסופו של דבר הסכימו המפרקים, נושאי המשרה ובעלי השליטה לשעבר ברשת לפנות להליך גישור בפני השופטת בדימוס אלשיך.
להסדר שהושג בגישור התנגדו מחזירי האג"ח, באמצעות הנאמן עו"ד רענן קליר, שטען כי כל הסדר במסגרתו משלמות בעלות השליטה סכום הנמוך מ-20 מיליון שקל - אינו ראוי, זאת מאחר שבעלות השליטה באייס הפרו התחייבות לתמוך בחברה בסכום של 20 מיליון שקל, הפרה שלדבריו הייתה אחד הגורמים לכניסת הרשת להליך של חדלות פירעון.
איזון עדין
אישור ההסדר אמור להביא לסיומה את סאגת הפירוק של אייס ולסיים את כל התביעות הנלוות לו. בין התביעות הללו תלויות ועומדות תביעה בסך 25 מיליון שקל שהגישו ב-2012 שבעה ספקים של אייס נגד הבעלים לשעבר של הרשת, משה גאון ושלמה זבידה, וכן כנגד נושאי משרה בכירים ודירקטורים נוספים ברשת ונגד חברת מנורה. זאת, בטענה כי רשלנותם, מחדליהם וחוסר תום-הלב בהתנהלותם הביאו להתמוטטות הרשת.
השופט וינברג-נוטוביץ ציינה כי "הצעת ההסדר מגשימה את המטרה העיקרית שלשממה הצדדים, ויש בה כדי להביא לסיום ולסילוק רובן המכריע של התביעות או הטענות".
השופטת הוסיפה כי לנאמן ולנושים של אייס, שהתנגדו להסדר, הייתה הזדמנות להשתתף בהליך הגישור, אך הם בחרו שלא לעשות זאת, ובכך יש טעם לפגם.
עוד קבע בית המשפט כי "הצעת ההסדר נועדה להציע פתרון לצדדים רבים בעלי אינטרסים שונים, ומטבע הדברים יצרה איזון עדין בין חלקיה, כך ששינוי רכיב ממרכיביה (כפי שביקשו המתנגדים - א' ל"ו) עלול להפר את האיזון ואף להכשיל את תוצאות הגישור".
באשר לטענה כי אין לאשר הסדר במסגרתו ישלמו בחברות בעלות השליטה סכום הנמוך מ-20 מיליון שקל, קבעה השופטת כי הטענה מתעלמת משאלת הקשר הסיבתי בין הפרת ההתחייבות של בעלות השליטה להעביר סכום זה לאייס, לבין קריסת החברה.
השופטת ציינה כי הקשר הסיבתי הזה אינו קל להוכחה, וכי "מצבת הנשייה של החברות, הנאמדת במאות מיליוני שקלים, מצביעה על כך כי הקריסה נובעת ממספר גורמים, ולא רק מהפרת ההתחייבות להזרים סך של 20 מיליון שקל".