יו``ר חברת חשמל יפתח רון-טל / צילום: דוברות חח``י
"דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע. דחיינות מקושרת לרוב לפרפקציוניזם, לדיכאון, להפרעת קשב וריכוז ובעיקר לחרדה חברתית. דחיינות כרונית עלולה להיות תסמין להפרעה פסיכולוגית או פיזיולוגית... דחיינים עלולים לסבול מדחק, רגשי אשמה, גרימת משבר וגרימת אכזבה לזולת, בשל אי עמידתם בהתחייבויותיהם". (ויקיפקדיה)
אלמלא ההיסטוריה הקרובה של קבלת ההחלטות בתחום התשתיות, היה אפשר לומר שהישיבה של ועדת הכלכלה אתמול (א') הייתה היסטורית. הנה, 20 שנה אחרי חקיקתו של חוק משק החשמל - שקבע כי הרפורמה בחברת החשמל תושלם עד 2006 - הכריז יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, ששנת 2017 תהיה שנת ההכרעה.
כבל הודיע כי ועדת הכלכלה תיכנס לעובי הקורה בעניין הרפורמה באמצעות סדרה של שימועים, כדי לוודא את השלמתה. הוא הציב שלושה תנאים לרפורמה מוצלחת שהוא ייתן יד להעברתה: הורדת מחירי החשמל, שמירה על איתנות חברת החשמל והימנעות מפגיעה בעובדים.
"מעטים הם הנושאים שאני מרגיש מכודרר בהם כמו סיפור חברת החשמל, הכל סוג של פסאדה", אמר כבל. "אנחנו, כמו הגששים, שואלים את אותן שאלות ומקבלים את אותן התשובות". הוא התחייב שהארכת רישיון הייצור של חברת החשמל בהוראת שעה בפעם ה-11 היא האחרונה, ושבאמצע נובמבר הבא, הרפורמה תהיה חייבת לעבור כחקיקה ראשית.
אלא שרק בשבוע שעבר דחתה ועדת הכלכלה את הרפורמה במוניות השירות בחצי שנה באמצעות קידום חקיקה ראשית, למרות שבדומה לרפורמה בחברת החשמל, אחרי שנים של דחיית הקץ באמצעות הוראות שעה, היה נדמה שאין מנוס אלא מלאשר את נוסח הרפורמה שעליו שקדו משרדי התחבורה והאוצר - נוסח שגרר ביקורת חריפה על חוסר בשלות מצד חברי ועדת הכלכלה.
החלטה גדולה נוספת שנדחית למרות שלכאורה עבר הדד-ליין, היא הארכת הסכם הסובסידיה עם אגד. ההסכם פג בסוף 2015, אך רק בתחילת נובמבר השנה הגיעו משרדי האוצר והתחבורה לסיכום עם אגד וההסתדרות על כניסה ל"מו"מ אינטנסיבי" של חודש - זאת אחרי שאגד, באמצעות יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, הכניעה את האוצר בנוק-אאוט וקיבלה התחייבות להזרמה מיידית של 150 מיליון שקל.
המו"מ המואץ, למקרה שתהיתם, מתנהל מאז בעצלתיים ולא התקדם. גם ההזרמה נשחקה בינתיים לכ-100 מיליון שקל, והמשבר עשוי להתפרץ שוב במלוא עוזו בקרוב מאוד.
מהו החזון?
לרפורמה בחברת החשמל בעלי עניין רבים: חברת החשמל, ועד עובדי החברה, ההסתדרות, קבוצות עובדים שעשויות להתנגד לוועד העובדים, משרד האוצר, משרד התשתיות והאנרגיה, רשות החשמל, וכמובן הציבור. בדיון אתמול בוועדת הכספים אמר שר התשתיות והאנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ: "למרות 20 שנה של כישלון, יש סיכוי סביר להצלחה, אני לא אאשר רפורמה שתגרום לעלייה בתעריפי החשמל". מנכ"ל משרד התשתיות, שאול מרידור, הבהיר כי תהיה רפורמה "רק אם היא תהיה טובה למשק".
החזון של משרד האוצר ושל השר שטייניץ הוא לצמצם את מספרם של עובדי החברה - מכ-12 אלף כיום ל-8,500 בתוך שמונה שנים, כלומר לשחרר 3,500 עובדים. בניכוי עובדים שיגיעו לגיל פרישה במשך התקופה, מדובר בשחרור כ-3,000 עובדים, מהם 2,500 קבועים ו-500 ארעיים. בחישוב עלות של 1.5 מיליון שקל כחבילת פרישה לעובדים הקבועים, וללא הכללת העובדים הארעיים, מדובר בעלות חד-פעמית של 3.75 מיליארד שקל.
אלמלא הנורמה הקלוקלת של אי-עמידה בהתחייבויות שלטוניות, בהחלט היה ניתן לדמיין מצב שבו מאותר מקור למימון הפרישה מבלי להעלות את התעריף, אך תהיה זו תמימות לחשוב שעל סמך הצהרה ב-2016 תימנע העלאת תעריף ב-2019 או 2021. גם בהנחה שהשר שטייניץ מתכוון לדבריו, יש מקום להניח שבמשרד האנרגיה וברשות החשמל יכהנו שר ויו"ר אחרים, שלא יהססו להעלות את התעריף במידת הצורך, יהא הנימוק אשר יהא.
על כל מורכבותה, פרישת העובדים היא לא בהכרח החסם בפני ביצוע הרפורמה. הרבה קודם לכן צריכה להתגבש אסטרטגיה כוללת למשק החשמל, שממנה ייגזרו הצעדים הטקטיים. אסטרטגיה כזו היא תוכנית-האב למשק החשמל, שאמורה רשות החשמל בראשות ד"ר אסף אילת להתחיל לגבש החל בחודש הבא, ולסיים מתישהו במשך 2017. שטייניץ יצטרך להחליט אם הוא מתעדף את הלו"ז או את היחס הנכון בין טקטיקה לאסטרטגיה.
הסוגיות שישפיעו על הרפורמה נוגעות ברובן לשרשרת הייצור של החשמל: ייצור, הולכה, חלוקה, אספקה וניהול המערכת. במצגת של משרד האוצר שהוצגה לאחרונה לוועד עובדי חברת החשמל, מוצגות שלוש מטרות-על לרפורמה: אספקת חשמל רציפה ואמינה, יעילות המתבטאת במחירים תחרותיים, ויציבות לטווח הארוך. המגמות שבהן מתחשבת הרפורמה הן התבססות גוברת על אנרגיה מתחדשת, גז טבעי, הפחתת פליטות וייצור חשמל מקומי.
התוכנית הכללית של משרדי האוצר והאנרגיה היא להוציא מחברת החשמל את הייצור, ולהפוך אותה לחברת הולכה, חלוקה וניהול המערכת, שעדיין עוסקת גם באספקה - כלומר בקשר הישיר עם הלקוחות וגבייה מהם - כאחת מכמה מתחרות. על פי חזון זה, חברת החשמל תמכור את כל יחידות הייצור הפחמיות שלה בתוך ארבע שנים לחברה-בת, ובתוך שמונה שנים תמכור את כל יחידות הייצור מו*נעות הגז שלה ליצרנים פרטיים.
מי סובל בינתיים?
בשלב הנוכחי נוקטים כל הצדדים למו"מ על הרפורמה עמימות כמעט מוזרה. אף אחד לא מעוניין לטלטל את הספינה ולהיכנס למאבק. הדבר נכון בעיקר לחברת החשמל ולוועד עובדי החברה, משום שמשרדי האוצר והאנרגיה בהחלט הצהירו על כוונותיהם.
יו"ר חברת החשמל, יפתח רון-טל, בולט במיוחד בעניין זה, משום שבין מצבו הפוליטי לחזון שהוא מציג בפורומים פתוחים ישנה התנגשות מסוימת. רון-טל מחויב לממשלה, לאחר שמונה בחודש ספטמבר האחרון לתקופת כהונה שלישית כיו"ר חברת החשמל, בזכות לחץ של שטייניץ ושל שר האוצר משה כחלון על הוועדה למינויים בכירים, שהיססה אם לאשר את הקדנציה הנוספת.
מצד שני, רון-טל חוזר בכל הזדמנות על חזונו מעורר ההשראה לשנת 2040, שבה 80% מהחשמל ייוצר באופן מבוזר, בעיקר ממקורות מתחדשים, והוא שואף שחברת החשמל תהיה מעורבת בתחום. לדעתו, בשנים הקרובות ייבנו תחנות הכוח הגדולות האחרונות, משום שהתפתחויות משמעותיות בטכנולוגיות אגירת החשמל - ברמה התעשייתית וברמה הביתית - יהפכו את האנרגיה הסולארית ליותר-ויותר אמינה ומשמעותית.
חזונו של רון-טל מתנגש באופן ברור עם זה של משרדי האוצר והאנרגיה, המחויבים ליעד צנוע של 17% אנרגיה מתחדשת ב-2030. בדיון בוועדת הכלכלה הרשה לעצמו רון-טל להיות ביקורתי, ולומר שאי אפשר להוציא לפועל רפורמה כשהממשלה משנה את מדיניותה שוב-ושוב. הוא הוסיף כי יש לוודא את מימון הרפורמה ולקדם אותה במהירות, משום שמי שסובלים הם הצרכנים ועובדי החברה.
מאז הודיע השר שטייניץ על סגירת יחידות הייצור הפחמיות 1-4 בחדרה לא יאוחר משנת 2022, הוא הבהיר בכמה הזדמנויות כי עובדי חברת החשמל יזכו להקים את תחנות הכוח הגזיות שיוקמו כתחליף, אך לא יפעילו אותן. עמדה זו, המתיישבת עם הוצאת הייצור מחברת החשמל, היא אחת מנקודות התורפה של הרפורמה המסתמנת, משום שלא ברור מה היתרון הכלכלי שלה.
בחודשים האחרונים בדק "גלובס" עם גורמים רבים במשק החשמל את עמדתם בנוגע לשילוב חברת החשמל בייצור אנרגיה מתחדשת, בהם גורמים בחברות העוסקות בתחום, שכניסת חברת החשמל צפויה לכאורה לפגוע בהן. חלק הארי של המעורבים בתחום אמרו כי הם תומכים באפשרות זו כדי לקדם את הענף, בתנאי שחברת החשמל לא תיהנה מהעדפה לא-הוגנת ברשתות ההולכה והחלוקה. רק גורם אחד הביע התנגדות גורפת, בטענה שחברת החשמל מסואבת מדי.
נכון להיום נראה כי גישתם של משרדי האוצר והאנרגיה לרפורמה לוקה בנושא זה, שהרי שילוב עובדי חברת החשמל בתחום האנרגיות המתחדשות יכול להשתלם כלכלית בכמה מובנים: חיסכון בתשלום פיצויי פרישה גבוהים, פתיחת מקור הכנסה לחברת החשמל הנמצאת במצב פיננסי בעייתי וקידום של תחום האנרגיות המתחדשות, שעשור מהיום עשוי להוביל להפחתה דרמטית של מחירי החשמל.
ומה יהיה?
סוגיית ייצור החשמל היא אולי הגדולה והמשמעותית ביותר - הן ברפורמה בחברת החשמל הן בתוכנית-האב למשק החשמל. השאלות בנושא מגוונות: מהי תחזית צריכת החשמל לשני העשורים הקרובים, שעל פיה יינתנו רישיונות ייצור? מהו התמהיל הנכון בין מתחדשות לסוגיהן, לגז ולפחם, שמייצר ביטחון אנרגטי, מאפשר גמישות מירבית בהיקף הייצור, ותורם לאיכות האוויר ולבריאות הציבור? איך יתחלק הייצור בין חברת חשמל, ליצרנים פרטיים ולמשקי הבית? איך מורידים את עלות החשמל?
לכל השאלות הללו אין עדיין תשובות טובות, למרות שבלעדיהן לא תוכל להתממש המחויבות החד-משמעית של הממשלה לרפורמה שתיטיב עם הלקוחות והמשק. יהיה מעניין לעקוב אחר השימוע המקיף שייערך בשנה הקרובה בוועדת הכלכלה, ולהתחיל להעריך את הכיוון שאליו הולכת הרפורמה - בהנחה האופטימית שהיא אכן תקרה ותהיה ראויה לשמה.
בתגובה לכתבה נמסר ממשרד האוצר: "משרד האוצר מנהל בימים אלו דיונים אל מול חברת חשמל, ויחד עובדים על הרפורמה שנמצאת בשלבי עבודה מקדמיים. לכשתגובש התוכנית המלאה היא תוצג ואז גם נוכל להתייחס לדברים".