אמירתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפיה טוב היה לו היינו מאמצים את מודל מינוי הסגל הבכיר האמריקאי, עורר כצפוי מקהלה של ביקורת. מה לא נאמר ומה לא נכתב? הכול תחת הכותרת של "פוליטיזציה של השירות הציבורי".
אך מה ניסה בעצם ראש הממשלה לומר? נתניהו הצביע על אחת החולשות המרכזיות כיום של הרשות המבצעת, והיא היעדר משילות. עודף משפטיזציה, רגולציית יתר, סבך של נהלים ביורוקרטיים, אובדן כוח לטובת המערכת השיפוטית ועוד - מקשים מאוד בשנים האחרונות על היכולת של הממשלה והשרים להוציא לפועל את מדיניותם.
תהליך מינוי הבכירים בשירות הציבורי "נחטף" בשנים האחרונות מידיה של הרשות המבצעת וסורס על-ידי שורה ארוכה של ועדות מכרזים, ועדות איתור וועדות אישור מינויים. למעט קבוצה מצומצמת של משרות אמון, השרים כמעט אינם יכולים להשפיע על הרכבו של סגל השירות הבכיר.
חלק מהוועדות הללו הן למעשה סוג של שימוע, שבארה"ב נעשה בסנאט. אם כך, מדוע לאמץ את המודל האמריקאי רק בחלקו? מוטב לתת לראש הממשלה את הסמכות שנתונה בידי הנשיא האמריקאי להחליף את הפקידות הבכירה בעת כניסתו לתפקיד, ולאפשר לו לנהל את המדינה יחד עם סגל בכירים העובד עימו בהרמוניה, כאשר הכנסת מבקרת ומפקחת על תהליך המינוי.
למרות הסינון שעוברים מועמדים בדרכם למשרות בכירות בשירות הממשלתי - מבחני מיון מקדימים, בדיקות פסיכוטכניות, דינמיקה קבוצתית, ראיונות אישיים ומה לא - נדמה שאיכות הסגל המקצועי במשרדי הממשלה אינה גבוהה במיוחד. יכולת הביצוע הנמוכה של הממשלה - אמנם לא כל האשמה מוטלת על הפקידים - מעידה על כך שאיכות הסגל הבכיר נופלת מזו המקובלת בסקטור העסקי.
ראש הממשלה והשרים משולים בעיני ליו"רים ולמנכ"לים של תאגידים גדולים. הוטל עליהם - בין בבחירות ובין במינוי - להגשים מדיניות מסוימת, ולשם כך עליהם לרתום את הצוות הבכיר הטוב ביותר מבחינתם, עימו יוכלו לבצע את המשימה. במגזר הפרטי מנכ"לים חדשים מביאים עימם לא פעם צוות של מנהלים בכירים, שליווה אותם בתפקידיהם הקודמים, תוך עריפת ראש כוללת של הצוות הקיים. מה שקובע הוא מבחן התוצאה.
ו"מבחן התוצאה" איננו אמירה בעלמא. הוא מחייב. כאשר אתה מטיל על מנכ"ל לבצע משימה יש להניח שהוא יגזור לאחור את הרכיבים הנדרשים להשגתה ויבחר את האנשים הטובים בעיניו לביצועה, בעיקר על סמך שיקולים מקצועיים, אך גם על סמך נאמנותם האישית לו.
ואל נא נזלזל בנאמנות. מרבית המנהיגים המוצלחים בהיסטוריה הצליחו להקיף את עצמם בטבעת הדוקה של נאמנים שעבדו עימם בהרמוניה - לפעמים תוך עקיפת הביורוקרטיה - כדי להגשים מדיניות מסויימת ובוודאי כדי לבצע רפורמות.
מבחן התוצאה מניח מראש גם מדדי ביצוע. שר מתחייב לבצע מדיניות? יש לפרוט אותה לשורה של מדדים ואבני-דרך ולבחון אותו על-פיהם ולא על-פי הרכב הסגל הבכיר שהוא בחר.
"אין אחריות ללא סמכות", אמר פעם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, והוא צדק. אחרי הכול, אחריות היא אוסף של מדדים המעריכים את תפקודו והחלטותיו של בעל התפקיד. כשאנחנו מטילים אחריות על מישהו, אנחנו בעצם מגדירים לו על-פי מה נמדוד אותו. לכן, במקום לבקר את ראש הממשלה על אמירתו, מוטב לתת לו סמכויות ולבחון אותו - ובחומרה - על-פי הישגיו.
■ ד"ר לוצאטו היא מנהלת שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו" וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.