ערן פרזנטי / צילום: יונתן בלום
לפני כשנתיים הוזמנו הורי התלמידים באחד מבתי הספר היסודיים באזור השרון להקרנת סרט משותפת. יש להניח שלמעט התחושה הנעימה של צפייה בסרט בסביבה לא רגילה, לא נותר מאותו ערב רישום משמעותי בזיכרונם של רוב ההורים, אבל אחד מהם, עורך הדין ערן פרזנטי, דווקא זוכר אותו היטב. "אמרו לנו, תביאו פופקורן ותגיעו בשש בערב, ואז בא המורה ומחבר את הלפטופ למחשב שלו ושם סרט מאתר פיראטי, ואני יושב שם ונדהם", הוא מספר. "אני מרגיש שאם מורה מקרין בבית ספר סרט שהוא מוריד מהאינטרנט בצורה פיראטית במקום לקנות או להשכיר אותו, ואז מראה לכל הילדים את הקובץ שכתוב עליו 'קודד על-ידי זה וזה', הוא שולח לילדים מסר שזה לגמרי בסדר".
הסיבה שבגללה פרזנטי התחלחל כל-כך באותו יום אינה רק משום שהוא עומד בראש מחלקת קניין רוחני במשרד עורכי הדין מ. פירון, אלא בעיקר משום שמאז 2011 הוא משמש כיועץ המשפטי של זיר"ה (זכויות יוצרים ברשת האינטרנט); חברה שמאגדת 11 גופי מדיה ישראלית ושמטרתה להיאבק בהפרת זכויות יוצרים ברשת. "בעיניי", הוא חוזר לאותה הקרנה משותפת, "כמו שאתה לא רוצה שהילדים שלך יצפו בפורנו באינטרנט או באלימות קשה, אתה גם צריך להסביר להם שיש אתרים שלא צופים בהם גם אם זה נורא נגיש. זה עניין של חינוך. זה משהו שמאוד חשוב לי ברמה האישית והמוסרית. בדיוק כמו לא לרמות אנשים. כל עוד זה לא מתחיל מחינוך, יש לנו בעיה".
הצגתו של פרזנטי רק בטייטל הרשמי שלו חוטאת לאמת. בפועל, פרזנטי אינו רק האיש שרודף בנחישות את הפיראטים המקומיים - מפעיל חוקרים, מגיש תביעות, דורש צווי סגירה - אלא משמש גם בתור הפנים של זיר"ה. כיצד קורה שממלא תפקיד שמהותו ביורוקרטית ואפרורית הופך להיות זה שנשלח לייצג מול התקשורת והציבור את האינטרסים של גופי תקשורת כמו רשת, קשת, yes והוט ואחרים?
הסיבה לכך היא שהמאבק שפרזנטי מנהל בשמם של כל הגופים הללו סובל מפופולריות נמוכה מאוד, וזו הגדרה עדינה. המנכ"לים של גופי המדיה שמממנים את זיר"ה במיליוני שקלים מדי שנה, ושרבים מהם חובבי תקשורת לא קטנים, מעדיפים לגזור על עצמם שתיקה בנושא הפיראטיות באינטרנט. הם אמנם מתלוננים מדי פעם שהפרת זכויות יוצרים פוגעת בהם (מנכ"ל yes, רון אילון, ייחס לפני כחצי שנה את הירידה במספר המנויים של החברה גם לפיראטיות), אבל אף אחד מהם אינו מעוניין שהגוף שבראשו הוא עומד יזוהה עם מאבק שפוגע שוב ושוב באתרים פופולריים מאוד.
"זו החלטה שהתקבלה כי נוטים לבלבל מי בעצם הנפגעים של הפיראטיות", מנמק פרזנטי. "לצערנו, בתקשורת יוצא שהגורמים שמרוויחים מהמלחמה בפיראטיות זה yes והוט, ושוכחים שבעצם זו לא השאלה של yes והוט, אלא שמדובר על תוכן מקומי - על הפקות מקור ועל אלפי עובדים בתעשייה הזאת".
- אז אתה "האיש הרע" שלהם?
"ברמה האישית, זה תפקיד כפוי-טובה, כי אף אחד לא חושב שמה שאני עושה חיובי. זה יכול להגיע בצחוק גם מהחברים ומהקולגות שיגידו דברים כמו 'מה, סגרת לנו את האתר?'. אני יודע שאני נתפס כאיש הרע, אבל אני מנסה להעביר את המסרים, כי אני באמת מאמין בהם ברמה האישית והערכית.
"אנשים חושבים שאני מגן על הגופים הגדולים, אבל זה לא נכון, כי בתוך כל סרט או סדרה ישראלית יש שחקנים ותסריטאים ובימאים ומוזיקאים. כל הגורמים הללו מקבלים תמלוגים לפי צפייה בתוכן. הם לא מקבלים כסף כשאתה צופה בתוכן פיראטי באתר 'סדרות'. זה לא רק קשת ורשת ו-yes והוט שלא מקבלים כסף, זו הפרנסה של האנשים הללו, והם נפגעים מכך".
מאות אלפי שקלים בחודש
פרזנטי, 46, בנה של ד"ר שרה פרזנטי, מומחית לקניין רוחני שחיברה כמה מהספרים המשפטיים החשובים בתחום, עוסק בתחום ההגנה על זכויות היוצרים מיומו הראשון כמתמחה במשרד המשפחתי ב-1997. כעו"ד צעיר, הוא עסק בהפרת זכויות יוצרים בקלטות, לאחר מכן בדיסקים ובסרטי DVD, ורק מאוחר יותר עבר להתעמק באינטרנט. "היו בזמנו תוכנות כמו eMule ואתרים כמו ליון נטוורק ולה לה לנד, והורדות שריכזו את הקישורים אל הקבצים וכבר ב-2005 התחלנו לתבוע אותם אחד אחרי השני. אפילו מתרגמים של סדרות ושל סרטים תבענו באותן שנים", הוא מספר עם יותר משמץ של גאווה בקולו.
במקביל למאבקים המוכרים שלו (העיקרי והמתוקשר ביותר מתנהל ממש בימים אלה נגד אתר "סדרות", ונגיע לכך מיד), מתעסק פרזנטי גם עם תופעות פחות מוכרות לקהל הרחב. כך למשל הוא מספר שממירי כבלים פיראטיים שמזרימים חבילות ערוצים שלמות של ספקי תוכן רוסים, נפוצים בישראל במספרים עצומים. "אתה משלם משהו כמו 100 שקל לחודש, ואתה מקבל סטרימר שמכויל עם השרת שאליו הפיראטים מעלים את התוכן, ושאליו הם מוסיפים גם את הערוצים הישראלים. התוכנה שעליו, יודעת כמובן אם אתה משלם או לא, והאנשים שמפעילים את השירותים האלה הם עבריינים.
"יש לזה שיווק מדהים: פרסום באינטרנט, דוכנים בקניונים, מה לא? בנוסף, אנחנו מטפלים גם בפיראטיות שיוצאת מישראל לחו"ל כמו למשל במקרה של אתר myTV שסגרנו לפני כשנה, ושהזרים את התכנים של כל הערוצים הישראלים כולל VOD והכול למנויים משלמים בארצות-הברית. במשך שבע שנים הם מכרו ל-50 אלף מנויים בארצות-הברית מנויים במחיר של בין 30 ל-40 דולר לחודש. אנחנו מדברים על 1.5-1.3 מיליון דולר בחודש. כשפשטו על חדר השידור שלהם, גילו חדר שידור שלא היה מבייש חברה כמו yes".
בגלל החידושים הטכנולוגיים התכופים, ההתמחות בדיני זכויות היוצרים הפכה בשני העשורים האחרונים לאחד מהתחומים הדינמיים ביותר במשפטים. מטבע הדברים, המשפטנים אמנם תמיד יפגרו אחר הסטארט-אפיסטים, אך השינויים המהירים בזירה שבה הם פועלים מחייבים גם אותם ליצירתיות ולפעולה זריזה בהרבה מאשר זו שנדרשים אליה משפטנים בתחומים אחרים. כך, תיאור מסלול הקריירה של פרזנטי, שאת התואר הראשון שלו הוא למד באוניברסיטת איסט לונדון, ואת השני באוניברסיטת תל-אביב - לא רק מזכיר תוכנות ואתרים נשכחים אלא גם מספק הצצה לאתגרים המשתנים שעומדים בפני המשפטנים העוסקים בתחום. משאלות סמי-פילוסופיות כמו "מהו עותק?" ועד דיונים אינסופיים במהות האחריות האישית ברשתות מבוזרות.
פרזנטי אמנם מודע לזה שמדובר במאבק סיזיפי בלתי מסתיים - והרי ההיסטוריה מראה כי הוואקום שנוצר עם סגירתו של שירות או אתר מסוים התמלא מהר מאוד בשירותים או אתרים חדשים - אולם הוא מעדיף לראות ולהראות את חצי הכוס המלאה מבחינתו. "אנחנו חיים במציאות שאנחנו לא כל-כך יודעים איך זה להיות בלי הפיראטיות", הוא אומר, "אבל מה שאני יכול להגיד זה שמאז שקמה זיר"ה, הירידה בפיראטיות מתבטאת בהיקפי השימוש. כשהתחלנו לפעול ב-2011 היו עשרות אתרים כמו 'סדרות', שאני בעצמי כבר לא זוכר את כל השמות שלהם, והאתרים הללו משכו את הקהל אליהם. מאז אנחנו רואים מהפך: השימוש בפיראטיות ירד בצורה דרמטית, ההכנסות שלהם ירדו בצורה משמעותית, והתמריץ להקים אתרים פיראטיים ירד.
"האתרים שתפסנו בשנות 2013-2012 היו אתרים שגלגלו מאות אלפי שקלים בחודש. מהרגע שהתחלנו לפעול, הם נעלמו כמעט לגמרי, כי חסמנו להם את כל הגישה למפרסמים, לגופים שעושים סליקות ועוד. זה נכון שבוואקום הזה גדל 'סדרות' והפך לאתר המרכזי היום, אבל אנחנו מדברים על ריכוז מאוד גדול של תוכן פיראטי שנמצא באתר אחד לעומת המציאות לפני חמש שנים, שבה התמודדנו עם עשרות אתרים כאלה".
- אולי זו בעצם רק קונסולידציה?
"אולי, אבל גם מבחינה כספית - אם בעבר הפיראטיות הכניסה מיליונים, זה כבר לא בהיקפים האלה".
פרזנטי טוען כי עקב האכילס של הגולש הישראלי הממוצע הוא נושא התרגום לעברית של הסדרות והסרטים שהוא צורך בצורה לא חוקית: "יש הרבה אתרים פיראטיים בעולם, אבל אנחנו לא מתעסקים איתם. הם אמנם נגישים גם לגולשים ישראלים, אבל הגולשים פה לא מתעניינים בהם במיוחד משתי סיבות: גם כיוון שבקבצים שיש אצלם אין תרגום וגם משום שרובם פשוט לא מחזיקים תוכן ישראלי".
"זה לא פשע ללא קורבן"
את המאבק הגדול שלו - זה שבשבועות האחרונים הגיע לנקודת רתיחה - מנהל פרזנטי כבר כמה שנים נגד האתר "סדרות". הנמסיס שלו, שסיומת הדומיין שלו (.pm) שייכת לאי הצפון אטלנטי הזעיר סיינט פייר ומיקלון, ואשר הפך בשנים האחרונות לאתר שמוביל את הפיראטיות הישראלית ברשת. אתם יכולים לראות בו באיכות גבוהה ובחינם כמעט כל סדרה שיצאה בשנים האחרונות, וכשמדובר בסדרות זרות, גם ליהנות מתרגום מובנה בלי ההתעסקות שנדרשת ממשתמשי מערכת קודי. במקום שאנשים יתחברו ל-yes על מנת לראות את "משחקי הכס" או את "המתים המהלכים", ולהוט כדי לראות את "ווסטוורלד" או את "בית הקלפים", הם צופים בתכנים היוקרתיים ביותר שלהן ב"סדרות".
במשך שנות פעולתו של sdarot.pm, פיתח בעליו, מיכאל בן-עמי, לפחות לפי הטענות של זיר"ה, מודל כלכלי מרשים ורווחי. לא רק שהאתר המושך אליו תנועת גולשים משמעותית מייצר עבורו כסף מפרסומות, אלא שהוא גם מציע מסלול בתשלום: תמורת 35 שקל לחודש נהנים המנויים המשלמים מגישה מהירה יותר לפרקים, מהאפשרות להוריד את הקבצים למחשב שלהם, ומכך שהם לא צריכים להתמודד עם פרסומות ועם חלונות קופצים.
על אף שבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוציא לפני כשבועיים צו חסימה מוחלט לאתר, וכמה מכתובות האינטרנט שבן-עמי הפעיל, כבר נחסמו על-ידי ספקיות השירות, האתר עדיין זמין ופעיל נכון לכתיבת שורות אלה. בעמוד הבית של "סדרות" גם מופיע הסבר טכנולוגי פשוט לעקיפת ההגבלות שמטילות הספקיות, כך שלא ברור אם בן-עמי מפר את צו בית המשפט - עבירה שנקבע שתעלה לו בתשלום של 1,000 שקל ליום הפרה או לחילופין ביומיים מאסר.
את בן-עמי, לשעבר בלש במשטרת דימונה, שב-2008 הורשע בהכאת אדם שפרץ בעבר לחנותו של אביו, לא ניתן היה להשיג לצורך כתבה זו על אף שבדיון האחרון בבית המשפט סיפק לשופט את פרטי ההתקשרות עמו. זהותו נחשפה על-ידי זיר"ה כשנתיים לאחר תחילת ההליכים המשפטיים נגד "סדרות" ב-2013 ולאור התגלגלות העניינים עד כה, שכללו לפי הפרסומים והטענות של זיר"ה איומים על כונס הנכסים שנשלח להחרים מחשבים מביתו של בן-עמי, השלכת טלפונים סלולריים מהחלון על-ידי גרושתו של בן-עמי במהלך חיפוש, וגם פרסום פרטיו האישיים של פרזנטי ברשת לפני כשנתיים, כל זה לא מפתיע במיוחד.
אבל בעוד שהחברות שמרכיבות את זיר"ה נטרפות מהמצב, הגולשים מצביעים באמצעות העכבר. חלקם אולי רואים בבן-עמי עבריין, אבל זה לא מזיז להם במיוחד. מבחינתם, אם הם מרוויחים, שגם הוא ירוויח קצת.
פרזנטי משוכנע שהסיבה להלך הרוח הזה היא תרבותית; לא רק שגופי השידור הישראלים נתפסים כגזלנים תאבי בצע, שאין שום סיבה לשלשל אלפי שקלים בשנה לכיסיהם אם אפשר לקבל את מרכולתם בחינם, אלא שפעולת הצפייה בתוכן הפיראטי מתוארת על-ידי גולשים רבים כפשע ללא קורבן. הוא מכיר היטב את הטיעונים ונכנס לאטרף כשהוא נדרש להתייחס אליהם.
"זה לא פשע ללא קורבן אלא חוסר עניין בקורבן", הוא יורה. "אתה יושב בבית, ומאוד קל לך לעשות עבירה, כי אתה מקיים אותה בדלת אמותיך ואתה אומר לעצמך שאף אחד לא נפגע מזה, ושיש מספיק מנויים משלמים. אתה מרגיש שאתה עושה את זה לבד, אבל זו גניבה לכל דבר ועניין. זה כמו שאתה נכנס לחנות וגונב את גבינת הקוטג' מהמדף. אנשים לא באמת עיוורים או טיפשים, אבל הם לא רוצים לדעת את האמת. הם לא רואים את עצמם מבצעים איזושהי הפרה או איזושהי התנהגות לא חוקית או לא מוסרית.
"תראה למשל את אחוז הרכישות באייטיונס של ישראלים לעומת אחוז הרוכשים ממדינות אחרות, לעומת אחוז הצריכה של מוזיקה פיראטית בישראל, ותראה שפה מה שאפשר לקבל בחינם, פשוט לא משלמים עליו. כל מי שיגיד 'אם יהיה זול אז לא תהיה פיראטיות', זה שטויות. הנה - מאקו בחינם! כל התכנים בחינם שם באתר המקורי. אז למה הם נמצאים באתר 'סדרות'?".
- למה באמת?
"שאלתי את זה השבוע סטודנטים. מה הם ענו לי? בגלל הפרסומות. אז אתם לא רוצים לשלם דמי מנוי כי אתם לא רוצים שיתפרנסו עליכם, אבל אתם גם לא מוכנים לקבל את התוכן חינם תמורת זה שתצפו קצת בפרסומות כדי שמשהו יממן את הדבר הזה. זה לא דוגמה למצב תרבותי בעייתי?!".
"לא רוצים להפחיד"
אחד הטיעונים העיקריים נגד גופי המדיה שמפעילים את זיר"ה, הוא שהסיבה לרמת הפיראטיות הגבוהה בישראל קשורה להיעדרם של מודלים חדשניים לצפייה בתוכן. "יש בישראל הרבה אנשים שמוכנים לשלם כסף על תוכן. הם רק לא רוצים לשלם על תוכן שהם לא רואים", אמר לי חבר זועם ומתוסכל. "אם, למשל, yes והוט יציעו חבילות VOD במנוי חודשי מוזל בסגנון נטפליקס - הרבה אנשים יהיו מוכנים לרכוש אותו. אבל מה הן עושות? מחייבות אותנו לשלם המון כסף על מיליון ערוצים שאנחנו לא רואים. העידן הזה של עודף מוצר חלף מהעולם. הכול עובר לכלכלת On Demand.
"בזיר"ה משתמשים בתירוץ הקבוע שאי-אפשר לעשות פה נטפליקס ישראלי, או שקשה מאוד להביא תכנים שווים לסלקום טי.וי, כי יש בעיה של זכויות יוצרים עם חברות ההפקה הזרות. זה נכון, אבל ל-yes ולהוט כבר יש זכויות עם החברות האלה, הן דאגו שלאף אחד אחר לא יהיה והן דואופול מדכא. בנטפליקס ישראל, למשל, אי-אפשר לראות תכנים מקוריים של נטפליקס שכבר נמכרו לכבלים וללוויין? זה אבסורד! אז לפחות שיתנו אופציה לשלם אך ורק על תוכן. הן ירוויחו אלפי לקוחות ככה והפיראטיות תרד פלאים".
פרזנטי מתעצבן מהביקורת הזאת. "קודם כל, אני אגיד לך בצורה בוטה: אז מה אם אתה רוצה שזה יהיה ככה? אי-אפשר לקבל הכול. תראה, אותם סטודנטים שדיברתי איתם אמרו לי גם 'אני מנוי ב-yes, אבל אני גם רוצה לראות סדרות של הוט'. אי-אפשר הכול! אם עשית בחירה לעשות מנוי לחברה אחת, אז אתה לא יכול לומר 'את השנייה אני אגנוב'. זה ילדותי. אף אחד לא נולד כשדינו לצפות בכל הסדרות בעולם מתי שבא לו".
לגופו של עניין, אומר פרזנטי: "יכול להיות ש-yes והוט היו מאוד שמחות להקים אתר אינטרנט ולמכור תוכן לפי צפייה, אבל אסור להן. יש להן תוכן נרכש, הוא אסור למכירה בשידור באינטרנט ויש עליו כל מיני הגבלות. ל-HBO למשל יש אפליקציה שאתה יכול באמצעותה לעשות מנוי. הבעיה היא שהוא לא פתוח בכל המדינות והם לא יכולים לפתוח אותו בישראל, כי הם הרגע מכרו תוכן ל-yes ולהוט, אז הם לא יכולים להתחרות בהם פה במדינה. אלה דברים שייקח להם זמן להסתדר, אבל הדברים הללו הולכים ומשתנים ואני בטוח שלכל הדברים הללו יהיו פתרונות מסודרים.
"המעבר בין השיטות הללו זה לא מעבר פשוט או כזה שלוקח רגע, אבל יש מתווה: זה בדיוק כמו שבתעשיית המוזיקה עברו מלמכור פלסטיק למכירה דיגיטלית. הבעיה היא שאני לא מאמין שאם המודל הזה שאתה מציע היה זמין, אנשים היו מוכנים לשלם 2 או 5 דולר לפרק במקום לצפות בזה בחינם באתר 'סדרות'. אני לא מאמין".
כשאני שואל את פרזנטי כיצד הוא רואה את עתיד הפיראטיות בישראל ואת עבודתו בתחום, הוא אומר כי הוא מחויב לנסות ולשמור על זכויות היוצרים ככל יכולתו. "כדי לאפשר לנו להנגיש מודלים חדשים ופתוחים ואולי מוזלים יותר לציבור, אנחנו צריכים קודם כל למגר את התופעה כמה שאפשר. אני לא משלה את עצמי שהפיראטיות תיעלם, אבל בהחלט צריך שהיא תרד בצורה משמעותית. יש לנו חסם כניסה גדול מאוד לתחום הזה - שירותים שגונבים לנו את התוכן ומחלקים אותו חינם. אני לא יכול להתמודד עם זה ואני רוצה שהמחוקק ייתן לי הגנה".
תזכיר החוק שמקדמת שרת המשפטים איילת שקד, אמור לטפל בארבע בעיות שעמן מתמודדים בעלי התוכן ונועד ליישר קו בין פסיקות בתי המשפט במשך השנים לבין החוק. "הדבר הראשון שהחוק אומר", כך פרזנטי, "זה שגם בקישור לתוכן מפר אתה מבצע הפרה; שנית, בנו בחוק פרוצדורה לחשיפת פרטיו של הגורם המפר. כיום אני לא יכול בהליך אזרחי לברר למי שייכת כתובת IP של מישהו.
"הדבר השלישי זה לעגן את האפשרות לקבל צו חסימה שמורה לצד ג' - ספקית השירות - לחסום אתר, כפי שכיום אפשר לעשות עם בנק שצריך לחסום גישה לחשבון. עד היום היינו צריכים לגרור את הספקיות לבית משפט. והדבר הרביעי שנמצא בחוק זה קביעה שהפרות דיגיטליות הן עבירות פליליות. חוק זכויות יוצרים קובע שהעתקה פיזית היא עבירה פלילית, אבל באינטרנט היה ויכוח אם בצפייה נוצר עותק. בתי המשפט קבעו שכן, אבל זה עדיין לא בחוק ונקווה שזה יתוקן כשזה יעבור לוועדת הכלכלה לאשר את התיקון".
- ואז מה?
"אם זה היה פלילי, משטרת ישראל הייתה יכולה להגיש כתב אישום והבחור של 'סדרות' היה נכנס לכלא. אנשים כבר ישבו בכלא בישראל על זיוף של מוזיקה ושל סרטים. לא מעט אנשים. אז אתה שואל אותי אם אני אופטימי? אני אופטימי, אבל אני גם ריאלי. אני חושב שאנחנו הולכים בדרך הנכונה, אבל תמיד תהיה עוד פיראטיות ותמיד תהיה טכנולוגיה חדשה. תראה למשל את קודי שמאוד פופולרית בישראל. זו תופעה מאוד עצובה וחצופה. החוק החדש יעזור לטפל גם בדבר הזה".
- ומה עם הצופים שגולשים או מורידים תוכן פיראטי? גם הם על הכוונת?
"האזרח שיושב בבית וצופה לא קשור לחוק", לפרזנטי חשוב להבהיר. "אנחנו לא רוצים להפחיד וזו גם הסיבה שאנחנו לא דוגלים בלתבוע משתמשים. החוק מאפשר לנו כבר היום לתבוע משתמשים. אני יכול לבוא למישהו הביתה ולהגיש נגדו תביעה, אבל אנחנו לא דוגלים בזה כי אנחנו חושבים שהמטרה שלנו היא לא לאיים ולהפחיד. בארצות-הברית זה עשה הד מאוד לא טוב וזה לא הוכיח את עצמו. קודם כל, זה יוצר אנטגוניזם. שנית, זה מאוד יקר, ובסוף אתה מגיע למישהו שגם אם תנער אותו, אין לו את הכסף להביא לך חזרה.
"אנחנו רוצים שתצרכו את התוכן שלנו, אבל תנו לנו להתפרנס מאיתנו. אתם לא יכולים לצעוק כל היום 'אתם הכי יקרים ולמה אתם לא מורידים את המחירים?!'. המחירים לא יכולים לרדת אם אנחנו לא יכולים להתקיים".