אקזיט - לא מילה גסה
בשנת 2016 נרשמה ירידה בהיקף האקזיטים בישראל. לפי דו"ח האקזיטים השנתי של פירמת רואי החשבון PwC Israel, נרשמה אשתקד צניחה משמעותית של 67% בהיקף האקזיטים לעומת 2015 - מ-10.69 מיליארד דולר ל-3.5 מיליארד בלבד.
זו הייתה שנה השנייה ברציפות שבה נרשמת ירידה בשווי האקזיטים, לאחר שב-2014 בוצעו בישראל אקזיטים בסך כולל של 14.85 מיליארד דולר.
מחברי הדוח טוענים כי טבעי שלאחר גלי הרכישות של השנים האחרונות נהיה עדים להפוגה כלשהי, אך מדגישים כי אין מדובר במשבר או במחסור בכסף בשוק. לפי הבנתי, תופעה זו משקפת אבולוציה טבעית בשוק ההיי-טק הישראלי, שבו יותר ויותר חברות אינן ממהרות לבצע אקזיט ורואות לעצמן אופק ארוך טווח יותר של פעילות.
למרות זאת, עדיין נשמעת לא מעט אמירות של בכירי ההיי-טק והתעשייה, לפיהן על ישראל להתבגר ולהיגמל ממה שהם מכנים "ההתמכרות לאקזיטים", תוך הסטת המאמץ הלאומי להצמחת חברות בשלות ובוגרות, שהן יצרניות של תעסוקה ומבטיחות כי הקניין הרוחני שנוצר כאן לא ייפול לידיים זרות.
בשנים האחרונות נכתבו תלי-תלים של מילים על הצורך בבניית חברות היי-טק משמעותיות, שיגדלו ויתפתחו כדי למצות את הפוטנציאל שלהן, כחלופה לאקזיט מוקדם ומכירה לחברות גלובליות.
ההנחה הרווחת היא שחברה שהגיעה למכירות משמעותיות תתרום הן למשק הישראלי והן למשקיעיה, גם אם האחרונים יצטרכו להמתין עוד מספר שנים עד להפיכתה מסטארט-אפ לחברה גדולה.
הקמת תעשייה בוגרת היא חשובה, ללא ספק, אבל לטעמי יש לנו נטייה לאומית לשפוך את התינוק עם המים.
תעשיית האקזיטים גם היא חשובה מאין כמותה, לא רק משום שהיא מזרימה הון רב למשק הישראלי - אלא גם משום שחלק מהכספים חוזרים למערכת ומזינים את הקמת חברות הסטארט-אפ הבאות.
לממש את ההשקעה
הדיון הנצחי סביב השאלה "אקזיט או צ'ק פוינט ישראלית נוספת" נראה לי מיותר. אנו נזקקים גם לזה וגם לזה. תעשייה טכנולוגית יציבה ובת קיימא זקוקה לצדה למגוון רחב של חברות - קטנות, בינוניות וגדולות - בענפים שונים ובמקטעים מגוונים, בדומה לגוף האדם, למשל, שזקוק למספר מערכות שונות המתקשרות ביניהן ויוצרות ישות אורגנית אחת.
אך מעל הכל, אנו חייבים להכיר את המציאות בה אנו חיים. ראשית, באופן יחסי מעטות הן החברות המסוגלות לבצע את הדרך הקשה שעשתה צ'ק פוינט - ורוב החברות תימכרנה, בשלב זה או אחר בהתפתחותן, לחברות גדולות. קשה מאוד לשרוד לאורך זמן בשוק כה דינמי ואגרסיבי - ניהולית, פיננסית ואנושית.
שנית, יזמים הם אנשים עם חלום ורובם ככולם רוצים לממש את החלום, ואין בכך שום פסול. מה גם שחלקם הופכים בהמשך למשקיעים וליזמים סדרתיים. לכך צריך להוסיף את העובדה שקרנות ההון סיכון, המשקיעות בחברות הסטארט-אפ, נכנסות להשקעה בהן מתוך רצון לקבל תמורה, תשואה, ולכן מדובר במסלול מתכלה המובנה מראש בתוך המערכת.
במאמר מוסגר יצוין כי הסטארט-אפים בישראל זוכים לתשואה יוצאת דופן על ההשקעה. בשנת 2014 הגיעה התשואה הממוצעת על ההשקעה בסטארט-אפים לשיעור של 6.22. כלומר, בממוצע כל דולר שהושקע החזיר מעל 6 דולרים.
לעומת זאת, כשמדברים על חברות ישראליות גדולות, צריך לזכור שהן תיאלצנה להתחרות במגרשם של הגדולים והענקים הגלובליים. מדובר בזירה שיש בה לא מעט קשיים ואתגרים, שאינם תמיד תפורים על מידותיהן הצנועות של חברות ישראליות, שכוחן בחדשנותן אך לא בגודלן ובעוצמתן.
צריך לחזור ולומר, כי יתרונה היחסי של ישראל נעוץ ביכולת לייצר מספר גדול חברות סטארט-אפ חדשות, צעירות ורעבות, אשר כל אחת מהן פועלת במקטע טכנולוגי מסוים וממוקדת בו. סך כל התוצאה הוא מגוון רחב ועצום של חדשנות טכנולוגית.
יותר מזה, המכירה לחברות ענק מבטאת יתרון יחסי ומקור של כוח. החברות הגדולות הן גופים מסורבלים, שמרניים ואיטיים, שמתקשים לייצר את החדשנות בעצמם ולכן נאלצים לרכוש אותה בחוץ - והמקור לכך הוא חברות הסטארט-אפ הישראליות הצעירות.
צריך לומר ביושר - לישראל יש יתרון יחסי עצום בהקמת סטארט-אפים, שיש להעמיקו ולטפחו. לעומת זאת, ביכולת להתמודד עם ענקים אין לה יתרון כזה.
האקזיטים הללו הם גם האחראים - לצד היתרון של ישראל בהון האנושי - לכך שחברות ענק רב-לאומיות פתחו כאן למעלה מ-300 מרכזי מחקר ופיתוח שבהם מועסקים כ-40 אלף ישראלים, ומספר זה נמצא בעלייה של 2% מדי שנה. מדובר בחברות כגון פייסבוק, גוגל, אפל, מיקרוסופט, IBM, אינטל, HP ועוד.
מרכזי הפיתוח הללו מפוזרים לכל אורכה של הארץ: רבים מהם במרכז, אך יש להם ייצוג גם בפריפריה. הם מכניסים למדינה כסף, מקפיצים את ישראל כיתה מבחינה טכנולוגית ומעניקים רשת ביטחון לעובדים בענף, כאשר הידע הניהולי והטכנולוגי שנצבר בהם זולג לסביבה. והם גם ערוץ מרכזי במשק הישראלי להשקעה במו"פ בסיסי, בייחוד בשיתוף האקדמיה, ולהקמת מערך תומך מחקר של ספקי משנה.
לסיכום, תרבות האקזיטים, שסופגת גינויים כה רחבים, היא חיונית למשק הישראלי ולהבטחת החדשנות הטכנולוגית המקומית. אין פירוש הדבר, כאמור, שאין מקום להצמחת חברות גדולות ובשלות, אך מספרן לא יכול להיות גדול. לאור התועלות הרבות שבה, אין לגנות את תרבות האקזיטים אלא צריך דווקא לטפחה.
ד"ר לוצאטו היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו" וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
