תלמידים יום הראשון ללימודים / צילום: תמר מצפי
אגד, הסתדרות המורים, הרשויות המקומיות - שלושת הגופים האלה ששבתו השבוע הם רק חיל החלוץ. המשק בוחן את כוחו של שר האוצר. את נחישותו לעמוד בפרץ מול תביעות השכר. אם ימשיך להיות כחלון הטוב והמיטיב, מתקן העוולות החברתיות - הסכר ייפרץ. אם יפגין קשיחות ויילחם על הקופה הציבורית - יפסיד קולות. לרוע מזלו, אין לו תקציב לחלק עד 2020. המערך המקצועי באוצר מתפקד באופן חלקי ולא מסוגל לנהל עבורו את המאבקים. אין ממונה על השכר. אין יועץ משפטי. החשב הכללי מתחלף. הממונה על התקציבים בדרך החוצה. אצל כחלון מתחילים לספור את הימים עד לבחירות.
■
"הילדים יקבלו שיעורי בית. אשתדל מאוד לא להעמיס עליהם. אם תחושו שיש עומס והילדים מתוסכלים - הודיעו לי ואדאג לזה מיד".
המילים האלה נכתבו במייל ששלחה מחנכת בכיתה ד' להורי תלמידים בבית ספר הנחשב תחרותי ונוקשה בתחילת השנה. הורים בצרפת או בדרום קוריאה יחשבו שמדובר בבדיחה. ממתי מחליטים התלמידים כמה שיעורי בית יקבלו? אבל במערכת החינוך הישראלית יעשו הכול כדי לא להרגיז, לא לייצר אנרגיות שליליות. נגידת בנק ישראל אמרה השבוע בכנסת שמערכת החינוך היא נקודת החולשה הגדולה של הכלכלה הישראלית; שלמרות תקציב של 53 מיליארד שקל (שהוכפל בעשור האחרון) המערכת הזו לא מציידת את הדור הבא של הישראלים בכישורים ובמיומנויות הנדרשים לשוק העבודה המודרני. לדברים החריפים של פלוג לא היה הד. למחדל הלאומי בחינוך אין תג מחיר. הוא שקוף. במערכת הביטחון משלמים על פאשלות בוועדות חקירה ובבתי דין צבאיים. על רשלנות במערכת הבריאות חוטפים תביעות פיצויים. ובחינוך? כמה שעושים פחות ככה כולם יותר מרוצים. כולם יותר Happy.
מערכת החינוך מצטיינת בשפה פנימית עתירת מחמאות, תשבחות ופרגונים. הילדים תמיד מקסימים ונבונים, ההורים תמיד אכפתיים ונהדרים. המורים והמנהלים - עושים עבודת קודש, במסירות אין קץ. רק ההישגים גרועים בכל השוואה בינלאומית, אבל בית הספר הוא הרי לא בית חרושת לציונים.
הבעיה היא שבזמן שמערכת החינוך נעשית יותר מתחשבת, מפרגנת והולכת-לקראת-התלמידים - כך נע שוק העבודה בכיוון ההפוך: יותר תובעני ומלחיץ. יום אחד ייזרקו בוגרי מערכת החינוך לתוך השוק הזה - הגלובלי, התחרותי, חסר הרחמים. במקום כלים וכישורים יהיו להם מבית הספר בעיקר זיכרונות נעימים.
■
מה בער לאבי ("הממלכתי") גבאי לנצל את ראיון הקמבק שלו ב"עובדה" להבאשת ריחה של נגידת בנק ישראל? גבאי טען כי קרנית פלוג סגרה עם נתניהו דיל: תמיכתה במתווה הגז תמורת תמיכתו במאבקה נגד הרפורמות בבנקים של כחלון. זהו שקר גס. עמדת בנק ישראל נקבעה על-ידי כלכלני חטיבת המחקר ולא על בסיס דעתה האישית של פלוג. בשיחות פרטיות שניהלה עוד לפני המתווה היא השמיעה דעות ברוח דומה מאוד לזו של עמדת הבנק הרשמית. גבאי, וחברי מחנה לא קטן בתקשורת ובארגונים חברתיים המחזיקים בדעותיו, לא מוכנים לקבל דעה כזו כלגיטימית. לשיטתם, רק מניעים לא-ענייניים או מושחתים יכולים להסביר תמיכה במתווה הגז. יידע כל תומך במתווה שמניעיו האמיתיים ייבדקו וייחשפו. כך, בדרך לקידום האג'נדה שלהם, דורסים גבאי וחבריו ערכים דמוקרטיים בסיסיים.
■
אקסון-מובייל, חברת הנפט האמריקאית הגדולה ביותר, זכתה השבוע ברישיון לחיפושי נפט וגז במימי קפריסין. אקסון-מובייל לא תבוא לקדוח בישראל גם אם נתניהו יירד על הברכיים וגם אם כחלון יבטיח לה פטור מלא מתשלום מסים. בליגה של חברות הענק כמו אקסון, ישראל נחשבת מדינה מצורעת שיש להתרחק ממנה. אף חברה רצינית שיש לה אינטרסים באיראן ובמדינות ערב לא תקדח כאן. למה זה רלבנטי? כי רקס טילרסון, מנכ"ל אקסון-מובייל בעשר השנים האחרונות והאיש שבילה את כל חייו המקצועיים בחברה, יעבור בסוף החודש לנהל את יחסי החוץ של ארה"ב, בהזמנת הנשיא דונלד טראמפ. זוכרים את ג'יימס ("Fuck the Jews") בייקר? טילרסון הוא בייקר מחוזק. בזמן שדייוויד פרידמן השגריר יקיר המתנחלים יישא כאן נאומים נמלצים על ירושלים בירת הנצח, טילרסון ינהל מדיניות של ריאל פוליטיק, צינית, קרה, מבוססת על כוח ואינטרסים. סנטימנטים לישראל? הצחקתם אותו.
amiram-b@glboes.co.il