1. התמיכה במתן חנינה לחייל אלאור אזריה שמביעים ראש הממשלה בנימין נתניהו, השרים נפתלי בנט ומירי רגב וח"כ שלי יחימוביץ', פוגעת קשות במעמדם ובסמכותם של בית הדין הצבאי ומערכת המשפט כולה. המסר ששולחים הפוליטיקאים הבכירים, מימין ומשמאל, רגע אחרי שיבשה הדיו על ההחלטה המנומקת, המקצועית, והמעמיקה של בית הדין הצבאי, הוא שאין כל משמעות אמיתית לעבודת השופטים.
ההצהרה כי יש לחון את אזריה עוד טרם שנדון ונקבע עונשו, מעבירה לציבור מסר אנטי-דמוקרטי שמבטל את חשיבותה של הרשות השופטת. נתניהו וחבריו לצמרת הימין מרבים להתלונן על כך שבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, נוגס מסמכויות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. אבל כאשר הם קוראים לחנינתו של אזריה בעיתוי הנוכחי, הם לא רק שואפים לנגוס בסמכויות מערכת המשפט בהקשר זה, אלא לבטל אותן כליל. הפוסל, במומו פוסל.
2. יש משהו אירוני, אבל בעיקר עצוב, בכך ש"חוק הפייסבוק" - שעבר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת ושנועד להילחם בהסתה לטרור ברשת מצד גורמים שעוינים את המדינה - יכול היה לשמש אותנו היום בעיקר כדי להילחם בהסתה נגד שליחי המדינה וקציני צה"ל: שופטי בית הדין הצבאי שהרשיעו אתמול בהריגה את אלאור אזריה.
החוק שמקדמים שרת המשפטים, איילת שקד, והשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, יאפשר לשופט מינהלי להוציא צו להסרת תוכן מספקית אינטרנט בהתקיים שני תנאים: כאשר הפרסום מהווה עבירה פלילית; וכאשר ישנה אפשרות ממשית שמתקיים סיכון ממשי לביטחונו של אדם, לביטחון הציבור או לביטחונה של המדינה.
כבר נוכחנו בעבר כי קריאות כמו "גדי, גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", שהופנו על-ידי תומכי אזריה לרמטכ"ל גדי אייזנקוט, או פוסטים כמו "צריך לקחת רימון ולפוצץ את השופטת", שהופנו אל אל"מ מאיה הלר, ראש הרכב השופטים שהרשיע את אזריה, עלולים להפוך למעשים.
המשטרה חייבת, לכן, לטפל ביד קשה באותם מסיתים כדי למנוע מהמצב הגרוע ממילא להגיע לתהומות חדשים. בדיוק כפי שהיא נוהגת במסיתים לטרור נגד אזרחי המדינה.
3. ישבתי אתמול (ד') בסמוך לאלאור אזריה במהלך הקראת הכרעת הדין והבטתי בו במשך דקות ארוכות. השופטת הלר הקריאה את ההחלטה המרשיעה במשך שעתיים וחצי, שבמהלכן קרעה לגזרים, אחת לאחת, את טענות ההגנה המופרכות לפעמים והסותרות לעתים של אזריה. אבל רוב הזמן נדמה היה כי מחשבותיו של החייל נודדות למחוזות רחוקים. הרחק מבית דינו.
אזריה נמצא בצדק אשם בדין בהריגה, אבל זה לא אומר שהוא אינו מסכן או שאינו קורבן. הוא נשלח על-ידי המדינה לבצע משימות שיטור בתוך אוכלוסייה אזרחית באזור דמדומים, ללא הכנה מתאימה וללא חינוך ראוי - וכשל. הדברים הללו לא יכולים להביא לזיכויו ולא צריכים להביא לחנינתו, אבל הם בהחלט צריכים להילקח בחשבון על-ידי השופטים בבואם לקבוע מה יהיה עונשו.