"פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר, אלא גם בדמותה של החברה. יחס אנושי לאסירים מהווה חלק מנורמה מוסרית-אנושית שמדינה דמוקרטית מצווה לקיימה, ומדינה הפוגעת בכבוד אסיריה, מפרה את חובתה, המוטלת עליה כלפי כלל אזרחיה ותושביה, לכבד את זכויות היסוד של האדם" - כך כתב בית המשפט העליון בפברואר 2007 בפרשת גולן, שעסקה בהכרה בזכותו של כל אסיר בישראל למיטה לישון בה בעת ריצוי מאסרו.
אכן דברים כדורבנות, אבל דומה כי גם בשנת 2017 חווים אסירים רבים השפלה מיותרת ופגיעה בכבודם, שחורגת מהפגיעה הגלומה בעצם העובדה שהם מרצים עונש מאסר בגין הרשעתם בעבירות פליליות.
דוגמה לכך ניתן היה למצוא אתמול (ג') בעת שאיש העסקים ג'קי בן-זקן, המרצה עונש מאסר בכלא חרמון בגין הרשעתו בהרצת מניות חברת מנופים פיננסים, העיד באולמו של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בני שגיא, במשפט הנוגע לפרשת בנימין (פואד) בן-אליעזר המנוח. מי שנכח בדיון אתמול לא יכול היה שלא לראות את הכאב על פניו של בן-זקן ואת המצוקה שבה הוא נמצא.
הסבל שחווה בן-זקן, שהורשע בסיוע להפרת אמונים במסגרת תיק פואד-ננקשווילי, לא נבע מכך שהוא נדרש להעיד במשפט. בן-זקן ידע מראש על כך שיידרש להתייצב ולמסור עדות מטעם התביעה שעלולה אולי לשמש נגד שותפו לעסקים, אברהם ננקשווילי, המואשם במתן שוחד לבן-אליעזר, והוא לקח זאת בחשבון כשחתם על הסדר הטיעון בפרשה.
הסיבה לכאב הייתה אחרת לגמרי - בן-זקן, שהגיע כעד תביעה, הועבר מעין מסע טלטולים, שלא לומר מסע ייסורים, מרגע שיצא מכותלי כלא חרמון שבצפון יום קודם למתן העדות - ועד שהגיע לרחוב ויצמן בתל-אביב למסירתה.
שיאו של אותו מסע פתלתל מהכלא לבית המשפט בכך שבן-זקן נדרש למסור את עדותו כשהוא אזוק ברגליו, לבוש מדי אסיר כתומים ועטוי במעיל חום גדול של השב"ס, שנועד להסתיר את המדים ואולי להפחית במשהו את ההשפלה המיותרת.
בזמן עדותו של בן-זקן עמדו מצדדיו קצינים של יחידת הליווי של השב"ס, "נחשון", כאילו בן-זקן, שבקרוב ייצא לחופשות מסודרות בחופשיות לביתו, עומד לזנק בכל רגע ולהימלט מאולם הדיונים.
בצר לו ובניסיון למנוע מצלמי התקשורת לצלם אותו במצבו המשפיל, פנה בן-זקן באמצעות עורך דינו, ירון קוסטליץ, לשופט שגיא בבקשה כי ייכנס לאולם לפני כניסת בן-זקן (הצילום אסור בעת שהשופט נמצא באולם), אך בית המשפט סירב לבקשה.
בתמונה: בן-זקן אתמול בבית המשפט
עו"ד ירון קוסטליץ, פרקליטו של בן-זקן, מתרעם גם הוא על היחס על לקוחו. לדבריו, "בן-זקן מילא אתמול את חובתו האזרחית להתייצב בפני בית המשפט ולתת עדות, לה זומן על-ידי המדינה עצמה. ההתעקשות מצד המערכת כולה להביאו לבית המשפט במדים כתומים כשהוא אזוק ברגליו, וכאשר במהלך כל עדותו בפני בית המשפט ניצבים לידו שני (!) סוהרים מיחידת נחשון, פוגעת בכבוד האדם ובזכויות הבסיסיות של בן-זקן, שלא לדבר על בזבוז המשאבים על-ידי המדינה, שעה שבן-זקן ייצא לחופשות כסדרן, ואין חשש כלשהו שבן-זקן 'יימלט' דווקא במהלך עדותו בבית המשפט".
עורך דינו של בן-זקן הוסיף ואמר כי "גם צילומו של בן-זקן במדים כתומים על-ידי עדת הצלמים, משל היה חיה כלואה בגן-חיות, לפני שבית המשפט הנכבד נכנס לאולם, מחייב רוויזיה וחשיבה משמעותית במערכת - האמנם ראוי להתייחס לאדם שמרצה את עונשו בבית סוהר כנטול זכויות אדם בסיסיות?".
מבית הכלא למעבר איילון
הגעתו של בן-זקן לבית המשפט כשהוא אזוק ברגליו הייתה כאמור רק השיא של המסע שעבר - מסע שהוא זהה או דומה למה שעובר על כל אסיר שנדרש להגיע לבית המשפט לדיון בעניינו או למתן עדות.
המסע החל יום קודם לכן, ביום שני האחרון, כשבן-זקן הוצא אזוק בידיים וברגליים מכלא חרמון והועלה בסביבות השעה 7 בבוקר ביחד עם אסירים אחרים לפוסטה (רכב אסירים) של השב"ס שבתוכו ספסלי ברזל וסורגים. הרכב עם האסירים נסע משם כדי לאסוף אסירים בכלא צלמון ומשם לכלא קישון הסמוך לחיפה.
מכלא קישון, ולאחר מעבר לרכב גדול יותר, הוסעו בן-זקן וחבריו למעבר איילון ברמלה. המדובר במתקן שמשמש את השב"ס לתקופת המעבר של אסירים בין בתי הכלא או בין הכלא/המעצר לבית המשפט. התנאים במעבר איילון דומים יותר לתנאי מעצר מאשר לתנאי מאסר. האסירים לא יכולים למשל להשתמש בטלפון ולדבר עם משפחותיהם מהמעבר.
למחרת הוקמו בן-זקן וחבריו שוב בשעת בוקר מוקדמת והוסעו בסביבות השעה 7 בבוקר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בבית המשפט חיכו בן-זקן ושאר האסירים שהובאו לבית המשפט בחדר גדול ומסורג.
בשעה 11 החל בן-זקן להעיד באולמו של השופט שגיא בקומה 2 של היכל המשפט. בתום הדיון שוב הוחזר בן-זקן למעבר באיילון, שם שהה בלילה, ורק למחרת בבוקר הוסע בחזרה לכלא חרמון, שבו הוא מרצה את עונשו.
חשוב להדגיש כי אין קשר בין הדברים לבין עצם שליחתו של בן-זקן למאסר. בן-זקן מרצה, בצדק, מאסר של 26 חודשים, כיוון שהוא הורשע בדין בביצוע מעשים חמורים שפגעו בציבור המשקיעים בשוק ההון. הוא גם אינו שונה בכך מאסירים אחרים, מוכרים יותר או פחות, שנדרשים להיטלטל מבתי הכלא לבתי המשפט במקרים דומים ובצורה דומה. אולם, המקרה של בן-זקן מעורר שוב את הביקורת על היחס לאסירים מצד שב"ס ובתי המשפט.
פגיעה בכבוד האדם
המקרה של בן-זקן אינו המקרה הראשון שעלה לכותרות בשנים האחרונות, בטענה כי נעשתה פגיעה מיותרת באסירים או עצירים שנאזקו לשווא והובלו לבתי המשפט. כך, למשל, בשנת 2013 פנה הסנגור הציבורי הראשי, ד"ר יואב ספיר, לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, וביקש להפסיק את השהייה המשפילה בכלובים שבהם ממתינים אסירים לפני הדיונים בהארכות המעצר שלהם. זאת, לאחר ששתי עורכות דין מהסנגוריה הציבורית ביקרו במתקן המעצר בבית המשפט בלוד והופתעו לגלות כי האסירים רטובים מכף רגל ועד ראש, שכן המתינו קודם לכן בגשם.
באותה הזדמנות מתח ספיר ביקורת גם על המנהג של הובלת עצורים שאינם מסוכנים במקום ציבורי כשהם אזוקים, כמו במקרה של בן-זקן. "הטענה היא בראש ובראשונה שמובילים אנשים בתנאים לא חוקיים, ולא רק זה, אין הצדקה לזמן את כל הצלמים. בעניין הזה יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה לגבי פומביות של מעצרים - והן מופרות. ראינו את זה במקרה של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני. בעיניי זה חמור. זו פגיעה בכבוד האדם, שנמצא באחד הרגעים הקשים של חייו, והדבר הזה פוגע בכבודו", אמר ספיר בראיון לעיתון "דה מרקר".
במקרה אחר נמתחה ביקורת ב"גלובס" על כך שיזמי הנדל"ן, מנור גינדי ואורי לוי, שהיו חשודים במתן שוחד, הובלו בצעידה ארוכה ומשפילה מחניית בית המשפט כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם, כשמצלמות הטלוויזיה, העיתונות וכלי התקשורת האחרים מסקרים את צעידתם אחד אחר השני, בחוסר אונים ובפנים מושפלות. באותה הזדמנות אסרה, בצדק, שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, שירה בן-שלמה, על כלי התקשורת לפרסם תמונות של שני היזמים כשהם אזוקים ומוקפים בשוטרים חמושים. היא זכרה שבהיכנסו אל הכלא או בעת מעצרו, נשללת חירותו של האדם, אך כבודו לא צריך להישלל.
שב"ס: "כל האסורים מובלים אזוקים מטעמי ביטחון"
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה כי "לוחמי יחידת 'נחשון' של שירות בתי הסוהר (שב"ס) מלווים מדי יום כ-1,500 אסירים לבתי המשפט ובתי הסוהר בארץ.
"כל ליווי אחראי על כ-150 אסירים ליעדים שונים במסלולים קבועים, ועל כן מצריך לעתים לינה של לילה בבית סוהר אחר, כמו גם במקרה של ג'קי בן-זקן. כלל האסירים מובלים אזוקים בידיהם וברגליהם מטעמי ביטחון, ועם הכניסה לבית המשפט מוסרת הכבילה בידיים".