.jpg "הרבנות הראשית תל אביב יפו / צילום: תמר מצפי")
הרבנות הראשית תל אביב יפו / צילום: תמר מצפי
צעירים רבים הפונים לרישום ברבנות לפני נישואיהם רואים בכך הליך ביורוקרטי ופורמלי בלבד, ונדהמים כאשר הם מקבלים הודעת דחייה, לפיה לא יקבלו אישור נישואים בישראל.
שתי העילות העיקריות בגינן הרבנות מכריזה על הפונים אליה כ"פסולי חיתון" נוצרות כאשר מתברר לרבנות שהפונה אליה אינו יהודי כשר על-פי ההלכה, או שהוכרז כממזר. עוגמת-הנפש היא רבה, מאחר שהאדם אשר ביקש את אישור הנישואים, חי את חייו מבלי שידע כלל כי הוא רשום ב"רשימה השחורה" כ"פסול חיתון" או כ"טעון בירור" במקרה של ספק.
כיצד מגיע אותו אדם לרשימת ה"טעוני בירור"? בחודש שעבר הרבנים הראשיים לישראל חתמו על הנחיה חדשה, לפיה כאשר מגיע לפתחו של בית הדין הרבני נושא בירור יהדותו של אדם, לדוגמה לצורך נישואיו הקרבים, והבירור מעלה כי הוא אינו יהודי על-פי ההלכה, גם אם סבר שכן - הדבר משליך גם על הכרזת יהדותם של קרובי משפחתו, גם אם כלל לא היו צד להליך ואולי לא ידעו אפילו על קיומו.
כך, אם מתברר כי אישה אינה יהודיה - ילדיה, קטינים ובגירים כאחד, יירשמו ברשימה נפרדת של "טעוני בירור". כאשר ילדים אלה ירצו להירשם לנישואים ברבנות, הם יופנו לערוך את הבירור לגבי יהדותם.
גם על רישומו כממזר, או טעון בירור נושא הממזרות, הילד לא יודע עד שהוא מגיע להינשא, שכן גם טענה זאת אודותיו מגיעה לבית הדין הרבני באופן עקיף, דרך דיונים שבהם הוא כלל לא לוקח צד.
עם זאת, יצוין כי בעוד שבית הדין הרבני אינו פועל לעודד רישום ספק-יהודים כיהודים כשרים, הוא כן פועל כמיטב יכולתו להימנע מהכרזה על אדם "כממזר", שכן כך מצווה ההלכה.
מקרה כזה נדון בחודש שעבר בבית הדין הרבני בתל-אביב. הוריה של הבחורה, ששאלת הכרזתה כממזרה עלתה לדיון, ניהלו הליך גירושים מכוער, במהלכו אביה טען בפני בית הדין הרבני כי אשתו בגדה בו עם אחר, ולפיכך הוא אינו אבי הבת שנולדה להם. האב טען כי בזמן שאשתו הרתה, הוא היה בכלל במילואים, וכי יש בידיו הקלטה, במסגרתה האם מודה כי הוא אינו האב.
באותה עת האב עתר לערוך בדיקת רקמות לשלילת אבהותו על הילדה, אך בקשתו כמובן נדחתה, שכן בדיקה כזאת אסורה באופן מוחלט על-פי חוק, בדיוק בשל החשש כי התוצאה תביא להכרזת הילדה כ"ממזרה".
לגבי עדותה של האם בהקלטה כי לא הרתה מבעלה, ההלכה קובעת כי "אם לא נאמנת לפסול את בנה" - כלומר, לא ניתן להכריז על אדם כממזר על בסיס דבריה של אימו. אמנם לדברי האב יש כוח "לממזר" את הילד, אך בית הדין הכריע כי כל עוד לא מוכח בפניו כי האב לא חי כלל עם האם באותה תקופה, ולא קיים עמה יחסים באופן מוחלט - הרי שהילדים שנולדים להם הם כשרים.
עיקרון הלכתי קובע כי "רוב בעילות אחר הבעל", כלומר גם אם באותה עת האישה קיימה יחסים הן עם הבעל והן עם אדם זר - הילדים בהסתברות גבוהה נולדו מזרעו של הבעל, וכך הדבר יירשם.
כדי להסיר כל ספק, בית הדין ציין בנוסף כי גם אם נקבל את דברי האם והאב שהיא קיימה יחסים עם אחר באותה עת, ויש חשש לממזרות הילדה, לא ניתן לשלול את האפשרות התאורטית שאותו אדם אחר, עמו בגדה האם, היה גוי, בפרט לאור מגוריה בעיר גדולה ותיירותית, אשר מרובים בה מבקרים שאינם יהודים. אם האם התעברה מגוי בעודה נשואה, הבת אינה נחשבת ל"ממזרה" - בניגוד למצב שבו התעברה מזרע יהודי, ולכן נותר ספק גם בנושא זה.
בשורה התחתונה: כדי להכריז על אדם כממזר, ובכך לפסול לא רק את יכולתו להינשא במדינת ישראל אלא גם את זו של בניו, נכדיו ודורות רבים אחריו - בית הדין הרבני צריך להיות בטוח שהאם הרתה מאדם זר בהיותה נשואה ושאדם זה היה יהודי. הוכחות אלה ניתן לספק רק באמצעות בדיקת רקמות, אשר אסורה על-פי חוק, ולכן הבת הוכרזה כיהודיה כשרה לנישואים ברבנות.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il