רודפים אחרי רוחות רפאים
רשות ההגבלים העסקיים פרסמה בימים האחרונים את המתודולוגיה החדשה המוצעת לבחינת ריכוזיות כלל-משקית, לצורך פעולות הנדרשות ממנה על-פי החוק, החדש יחסית, לצמצום הריכוזיות במשק. הרשות קבעה כי מידת הריכוזיות הכלל-משקית של חברה עסקית פלונית תיקבע לפי מידת החששות הנובעים מהפוטנציאל של אותה חברה להפעיל כוח מיקוח משמעותי כלפי קובעי המדיניות - היינו, הדרג הפוליטי או רגולטור כלשהו.
ראשית, יש להתפלא כי די בחששות כדי להגביל פעילותן של חברת עסקיות במשק, שמעוניינות להשקיע דווקא במשק הישראלי ולא מחוצה לו, על-מנת להרחיב ולפזר את פעילותן העסקית. אין מדובר בעדות ל"כיפוף יד" בלתי לגיטימי שהתרחש בפועל מצד תאגיד עסקי כלשהו כלפי מקבלי ההחלטות, אלא די בחשש (על-פי איזה סולם?) שמא זה יתרחש בעתיד, כדי להטיל מגבלות על התאגיד העסקי.
שנית, ראוי לבחון מה לדעת רשות ההגבלים העסקיים הופך תאגיד עסקי כלשהו לכזה המסוגל להפעיל כוח מיקוח משמעותי כלפי קובעי המדיניות שגורם להם להחליט שלא לטובת המשק. אם מדובר בחשש של רשות ההגבלים העסקיים מחיכוך תכוף מדי מצד מקבלי ההחלטות בתאגידים עסקיים מרכזיים במשק - ניתן לצמצם החיכוך בכך שהפוליטיקאים ובמיוחד הרגולטורים יימנעו מלהשתתף באירועים חברתיים נוצצים ורבי-משתתפים, שבהם נוצר החיכוך המזיק בעיני הרשות.
תמוה במיוחד חששה של הרשות מכך שתאגיד עסקי כלשהו יגיע לגודל שיהפוך אותו ל"גדול מכדי להיכשל". בשנים האחרונות קרסו בזה אחר זה בישראל מספר תאגידי ענק רבי-זרועות, ובהם גם חברת ההחזקות הגדולה ביותר במשק שייחסו לה בעבר כוחות-על. באף אחת מהקריסות המהדהדות אלה לא נוצר מצב של "גדול מכדי להיכשל", והמדינה עמדה בצדק מן הצד בעת קריסתן.
סיכון אקטואלי אותו רואה הרשות מול עיניה הוא החזקה של תאגיד בכלי תקשורת, שעה שהתאגיד מבקש להרחיב את פעילותו לתחומים אחרים (שאינם בתחום התקשורת), שכן לדעת הרשות, החזקה משמעותית בכלי תקשורת המגיש לציבור חדשות ואקטואליה עשויה להיחשב כאמצעי משמעותי להגברת כוחו של שחקן כלפי קובע המדיניות, וזאת מכוח השפעתה של התקשורת על מקבלי ההחלטות.
כאן המקום לשאול, לאיזה סוג של פוליטיקאים ומקבלי החלטות הציבור ראוי? האם לכאלה שמקבלים החלטות שלא לטובת הציבור בשל העדפת טובתם האישית בראי התקשורת - או שמא לפוליטיקאים שמסוגלים לעמוד בלחצים ולהעדיף את טובת הציבור על פני טובתם האישית?
נכון וראוי יותר להחליף את הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות, אם אינם שוקלים אך ורק את טובת הציבור - מאשר להחליף את החברות העסקיות במשק הישראלי.
ולבסוף, בדמוקרטיה אין פסול בהפעלת לחצים על מקבלי ההחלטות. אין גם פסול בכך שמקבלי ההחלטות ייקחו בחשבון בהחלטותיהם את דעתן של קבוצות לחץ שונות, תוך איזון היבטים שונים לטובת כלל הציבור. מדוע אם כן רשות ההגבלים העסקיים מבקשת להכניס את מקבלי ההחלטות למעין "בועה" שתבודד אותם מכל לחץ מצד תאגידים עסקיים?
ואם הבידוד מפני לחצים חשוב כל-כך להשגת החלטות שהן לטובת כלל הציבור והמשק הישראלי - מדוע להגבילו רק לתאגידים עסקיים? הרי קיימות במשק קבוצות לחץ נוספות שלהן כוח מיקוח מוכח ולא תיאורטי, כגון ארגוני עובדים ארציים, ועדי עובדים של מונופולים, התארגנות וולונטרית, חברי מפלגה ועוד.
נראה כי רשות ההגבלים העסקיים ממשיכה במרדף-סרק אחר "רוחות רפאים" של ריכוזיות בין-ענפית, כחלק מ"עליהום" מזיק ובלתי מובן על המגזר העסקי בישראל בשנים האחרונות.
גרוע מכך, במקום להציג סטנדרטים גבוהים לכל מקבל החלטות, שבבסיסם אך ורק טובת המשק וכלל הציבור, רשות ההגבלים יוצאת מנקודת מוצא שלפיה מקבלי ההחלטות הם חלשים וחסרי יושרה מקצועית ויכולת עמידה בלחצים, ואשר על כן יש להרחיק מהם חברות עסקיות מוצלחות גם במחיר פגיעה בחברות אלה ובמשק הישראלי כולו.
■ הכותב היה הממונה על התקציבים באוצר.
