כפי שהבטיח לאורך כל מסע הבחירות שלו - שלושה ימים בלבד לאחר השבעתו חתם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על צו נשיאותי שיוציא את ארצות הברית מהסכם הסחר הגדול בהיסטוריה - ההסכם הטראנס-פציפי (TPP). ההסכם - שתוכנו לא פורסם לציבור, אך חלקים ממנו הודלפו לוויקיליקס - כולל 12 מדינות השוכנות לחוף האוקיינוס השקט (אוסטרליה, ארצות הברית, ברוניי, וייטנאם, יפן, מלזיה, מקסיקו, ניו-זילנד, פרו, סינגפור, צ'ילה וקנדה).
ההסכם נחתם סופית בתחילת 2016, ונמצא כעת בשלבי אשרור במדינות השונות. בארצות הברית, אישר הנשיא אובמה את ההסכם, אך נרתע מהגשתו לאישור הקונגרס, מחשש שלא יאושר שם. אובמה, שקיווה לבחירת הילרי קלינטון לנשיאה, הותיר את ההסכם חשוף לביטול מהיר בחתימת הנשיא - וזה בדיוק מה שקרה.
השותפות הטרנס-פציפית היא רק אחת מכמה יוזמות לשיתוף פעולה כלכלי בינלאומי שארצות הברית הובילה וקידמה בעשור האחרון. כבר היום, חלק מהחברות בשותפות מאוגדות ממילא בבריתות ובהסכמים כאלו ואחרים עם ארצות הברית: קנדה ומקסיקו כבר חתומות עם ארצות הברית על הסכם נאפט"א (שגם בו זומם טראמפ לערוך שינויים - אם כי לא לבטלו כליל), ואוסטרליה, סינגפור, צ'ילה ופרו כבר מחזיקות בהסכמי סחר דו-צדדיים עם ארצות הברית. כל זה מעורר תהיה מתבקשת על הרתיעה החריפה של טראמפ, כנגד דעתה של המפלגה הרפובליקנית, מההסכם הטראנס-פציפי.
על אף שההסכם נתפס בציבור כהסכם סחר חופשי, מדובר, הלכה למעשה, בניסיון פוליטי אמריקני לאגד את בעלות בריתה של ארצות הברית תחת קורת גג אחת במאבק בסין: כל המדינות הכלולות בהסכם הסחר הטרנס-פציפי הן כבר היום בעלות ברית של ארצות הברית, וכולן יחד אחראיות ליותר מ-40 אחוז מהעושר העולמי, ולכשליש מהסחר הבינלאומי.
חרף זאת, עורר ההסכם התנגדות רבתי גם במפלגה הדמוקרטית. סיבה ראשונה להתנגדות הייתה שההסכם כולל גם מרכיבים שאינם נפוצים בדרך כללי בהסכמי סחר אזוריים, ונוגסים, במובן מסוים, בריבונות המדינות. מתנגדי ההסכם ראו בו, מכאן, עידוד יצוא נוסף של משרות למדינות שבהן השכר נמוך, והגבלת התחרות ועידוד מחירים גבוהים יותר לתרופות ומוצרים עתירי ערך, באמצעות הפצת הסטנדרטים האמריקאים להגנת פטנטים למדינות אחרות.
סיבה שנייה להתנגדות הייתה סעיף בהסכם, המאפשר לתאגידים רב לאומיים לערער על רגולטורים ופסיקות בית משפט בפני טריבונלים מיוחדים ומקנה להן זכות לתבוע מדינות בטריבונלים שיורכבו משופטים בינלאומיים, במקום בבתי משפט רגילים תוך-מדינתיים.
שלישית, הדיונים סביב ההסכם נעשו בחשאיות: במשך כמעט עשור, נערך משא ומתן על סעיפי ההסכם הטרנס-פציפי בחוסר שקיפות וללא הגדרה ברורה של יעדים וסמכויות של הרשויות השונות בכל מדינה.
הגישה שנקט הנשיא טראמפ מחזקת את עמדתה של ארצות הברית, ומאפשרת לה מרחב תמרון גדול יותר מול כל מדינה ומדינה: במקום לדון מול כל המדינות יחד, תקיים עתה ארצות הברית משא ומתן נפרד עם כל מדינה על הסכם סחר שונה. כך תוכל ארצות הברית להנמיך את רף התקינה בתחומים חשובים, כדי להפוך לתחרותית יותר. אשר להסכם הסחר בין ישראל לארצות הברית, אשר נחתם בשנת 1985, אין חשש, בשלב זה, כי יבוטל או ישונה.
עו"ד אברמוביץ שותפה במחלקת מיסוי עקיף וסחר חוץ במשרד איתן מהולל שדות