קריירה / צילום: thinkstock
הניסיון לעשות רושם חיובי בראיון עבודה עלול ליצור דווקא רושם שלילי כאשר המועמדים בחברה השונה מהם תרבותית, או באותה חברה אך עם מראיין מתרבות אחרת. ההבדלים התרבותיים בין המועמד למראיין עלולים להוביל לאי-הבנות ולתפיסתו באופן שגוי, ולגרום לאפליה (מצדו), ולהחמצת מועמדים טובים (מצד המראיין).
בלחיצת יד שמאל
לא מזמן התראיתי עם ידיד ערבי בענייני עבודה. כשנפגשנו, הושטתי לו את ידי ללחיצה. מאחר שידי הימנית הייתה תפוסה, הייתה זו יד שמאל שהושטה לעברו. על רקע יחסינו הטובים והישירים, הוא לא התבייש להסביר לי שלחיצת יד שמאל משתמעת במגזר הערבי לחוסר כבוד - רגש שלרגע לא תכננתי לשדר.
סקרנית כתמיד, שאלתי אותו בהמשך אילו עוד היבטים בהתנהגותי עלולים להתפרש בצורה שלילית בעיניו, והוא הדגים לי כמה כאלה - ביניהם העובדה ששילבתי את רגליי זו על זו בעוד שכף רגלי העליונה מכוונת אליו.
ידידי לעבודה כמובן יודע שאיני חשה חוסר כבוד כלפיו, אך כשמדובר במפגש בין שני זרים, מראיין ומרואיין, שמפרשים באופנים שונים את התנהגויות האדם בחברה, לא תמיד הדבר מובן מאליו. כשמרואיין מפגין התנהגות הנחשבת לשלילית בתרבות המראיינת, הדבר עלול למשוך את תשומת לבו להתנהגות זו, ולהסיט את הקשב שלו מהמסרים הנחוצים והראויים שבהם הצטייד במועמד לטובת הראיון.
לא לוותר על הכנה מראש
רוב המועמדים מתכוננים לראיון העבודה - מצפים לשאלות מסוימות, ומכינים תשובות מוצלחות. הכנה זו מסתבכת כשמדובר בראיון עם שונוּת תרבותית, אך אין לוותר עליה. מרואיין שלא יתעמק בציפיות המראיין ולא יְתַרגל מענה יעיל אליהן עלול לנשור מהתהליך, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה לתפקיד.
מועמד שעומד להתראיין בחברה מתרבות שונה חייב לשאול את עצמו מהי ההתנהגות שיבטא ובעזרתה יצליח להעביר את המסרים שהוא רוצה להעביר למראיין: למשל, אילו תנועות גוף יחזקו את המסר של יכולת הובלת צוות? איך מבטאים זאת בתרבות המראיינת? האם הציפיות הללו שונות בחברה זו בהקשר לאנשים מתרבות שונה? מה נחשב לאפקטיבי בהתנהלות בראיון עבודה בתרבות המראיינת?
לשם כך עליו ללמוד לעומק על התרבות המראיינת: לקרוא על אודותיה, ולחפש טקסטים העוסקים בראיונות עבודה בתוכה. כך יוכל להבין מה מצפה לו ואיך מומלץ להתנהג. ואם זה נשמע כבחירה בדרך מלאכותית, יש לזכור כי בעוד ששפת הגוף הבסיסית (הפגנת שמחה, פחד, כעס, גועל, עצב והפתעה) היא כמעט אוניברסלית, חלק עיקרי מההתנהגות בעבודה הוא נלמד. איש לא גדל עם הידיעה לגבי הדרך הנכונה ללחוץ ידיים במפגש עסקי. זהו כלל שלמדים כולם דרך סוציאליזציה תרבותית (התבוננות בקהילה העסקית וחיקויה, קריאת ספרים, הכשרות עסקיות).
להיות מתואמים: עשר שאלות לבדיקה לפני הריאיון
1. מבט וקשר עין: איך תופסת התרבות המראיינת קשר עין ישיר? למשל, התרבות הישראלית היא תרבות מישירת מבט, פתוחה וישירה. מבט ישיר יכול להתפרש אצלנו כאסרטיביות, והימנעות ממבט - כחוסר ביטחון או כהסתרה. בתרבות אחרת, כאסייתית למשל, הימנעות מקשר עין דווקא מעידה על הבעת כבוד.
2. חיוך: איך מתפרש חיוך בתרבות המראיינת? בתרבות אחת זוהי דרך להתחבר, ובאחרת עלול חיוך להתפרש כסימן לבושה ולמבוכה (כבתרבות האסייתית) או כהתנהגות בלתי מותאמת (כבתרבות הגרמנית).
3. אקטיביות בריאיון: כמה פעילים אתם מצופים להיות במהלכו? בתרבות הישראלית מקובל שהמרואיין פועל בפרואקטיביות - משווק את עצמו, מרחיב גם על מה שלא נשאל, שואל שאלות. לעומת זאת, בתרבות הערבית התנהגות זו נחשבת לבלתי מנומסת.
4. לבוש: מה מקובל ללבוש בתפקיד המיועד בתרבות המראיינת? מידע זה אפשר ללמוד דרך ביקורי ריגול באזור, מקריאה בנושא, או מבירור ישיר דרך מכרים מקומיים או כאלה שעובדים בחברה המראיינת ומורגלים לדפוסיה.
5. קצב ואווירה כללית: איך זה עובד בתרבות המראיינת? יש תרבויות שנהוג להתנהל ולהתנסח בהן ברשמיות במהלך ריאיון, ויש המאפשרות מקום לאווירה ידידותית, קלילה והומוריסטית בסיטואציה זו.
6. קשרים, ניסיון או תעודות: מה מכבדת החברה המראיינת יותר? בתרבות אחת מתייחסים ברצינות רבה לתעודות שהמועמד מציג, ורואים בשימוש בקשרים אקט שלילי, ואילו באחרת הקשרים משחקים תפקיד חשוב יותר מאשר האישורים האובייקטיביים שהמועמד מביא עמו.
7. לחיצת יד: באיזו עוצמה נוהגים ללחוץ ידיים בתרבות המראיינת? בקנדה תהיה זו הפגנה של אמון, באסיה לחיצת יד חזקה תתקבל בהפתעה גמורה, ויש מדינות שבהן כלל לא מקובל ללחוץ יד לבן המין השני.
8. תנועות: איך מניעה התרבות המראיינת את ראשה, ומה זה אומר? ההודים מנענעים מצד לצד כשהם לא החלטיים, האינדיאנים עושים זאת לאות הסכמה, ובתרבויות אחרות ההנהון נעשה מטה ומעלה.
9. מרחב אישי: כמה מרחק לשמור? בכל תרבות נורמת מרחק שונה, הקשורה בדרך כלל לצפיפות האוכלוסייה בשטחה של המדינה הספציפית.
10. מהי תת-התרבות של העסק הספציפי בתוך ההקשר התרבותי? לבסוף יש לזכור כי התייחסות לתרבות הכללית אינה באה במקום בחינת התרבות הספציפית של החברה. במחקר המקדים יש לזהות גם מה מאפיין אותה, ומה נחשב אצלה ואצל המראיין המסוים לערך חיובי. לדוגמה, תרבות כללית יכולה להעריך משמעת וכבוד לסמכות, ואילו תרבות העסק הספציפי יכולה לעודד דווקא חוסר פורמאליות.
------
יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". מאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק אוו באתר.