חברת טבע / צילום: רויטרס
בחודש דצמבר האחרון דיווחה טבע כי הגיעה ל"הסדר" עם רשויות אכיפת החוק בארה"ב, ולפיו תשלם 519 מיליון דולר כדי לסגור את החקירה שהתנהלה נגדה, בגין חשד לביצוע עבירות על החוק האמריקאי לאיסור שחיתות במדינות.
על פי ממצאי החקירה, מדובר בפעילות שוחד שיטתית ורחבת היקף על פני זמן ממושך, בהיקף של מאות מיליוני דולרים ובכמה מדינות (רוסיה, אוקראינה ומקסיקו). בלב החשדות ניצבת הטענה כי השלוחה הרוסית של טבע שילמה כ-65 מיליון דולר לקבוצת חברות ברוסיה, אשר היו בבעלותו של פקיד ממשל רוסי בכיר מאוד.
כלפי חוץ, קבוצת החברות הייתה מפיצה של טבע ברוסיה. אלא שעל פי החשד, רוב הכספים הועברו כשוחד לפקיד הבכיר - בתמורה לכך שיפעיל את סמכויותיו ויפעל להגדלת היקף המכירות של תרופת הקופקסון למשרד הבריאות הרוסי.
טבע דיווחה על ההסדר לבורסה, בתוך שהיא מגנה את המעשים: "ההתנהלות אשר הובילה לחקירה הסתיימה לפני מספר שנים ואינה מקובלת עלינו לחלוטין. אנו שמחים לשים סוף לפרשה". לשמוח זה טוב, אלא שכבר נאמר בעבר כי שמחה של אדם אחד עשויה להיות מקור לעצב לאדם אחר (ובשפת המקור: "one man's joy is another man's sorrow").
ייתכן שההתנהלות שהובילה לחקירה הסתיימה, אך עדיין מוקדם לומר שהפרשה הסתיימה.
השאלה מי צריך, בסופו של יום, לשלם את החשבון (יותר מחצי מיליארד דולר) ולשאת בקנס העתק שהושת על טבע - בעלי המניות (מקופת החברה) או שמא נושאי המשרה שסרחו - ולא פחות חשוב, הגורמים השונים שקיבלו שכר מכובד על מנת לפקח עליהם? השאלה הזאת מתחדדת על רקע צניחה דרמטית בשווייה של טבע , שמנייתה מצויה בשפל של שנים רבות.
טבע דאגה ליידע את הציבור כי "אף אחד מהעובדים הקשורים לתשלומים הבעייתיים אינו מועסק בטבע". ממילא סביר להניח כי לא ניתן לגבות נזקים בסדר גודל כזה מידי מי מהעובדים המעורבים (אם כי מעניין לציין שכתב האישום שהוגש נגד טבע על ידי משרד המשפטים האמריקאי, קובע במפורש שלפחות במעשי השוחד ברוסיה היה מעורב נושא משרה בכיר ביותר בטבע, אזרח ישראלי שזהותו ידועה וסיים את העסקתו בחברה רק בשנת 2014).
השאלה המרכזית נוגעת, אפוא, לדרג המפקח. בדומה לפרשת הלבנת ההון בבנק לאומי שהתפרסמה לא מזמן, קשה להבין כיצד בקרב ההנהלה הבכירה איש לא ידע ואיש לא שמע - הרי מדובר על פעילות שיטתית בעשרות ומאות מיליוני דולרים.
מבחינה משפטית, הדין הישראלי מחיל על דירקטורים ונושאי משרה בחברה "אחריות פיקוחית". כלומר, כפי שנפסק עוד במקרה של קריסת בנק צפון אמריקה (בפרשה הידועה בעולם המשפט בשם "עניין בוכבינדר"), כחלק מחובת הזהירות כלפי החברה: "תפקידו של הדירקטוריון לפקח על פעולות המנהלה... כדירקטורים 'סבירים'... עליהם לצפות כי בהיעדר פיקוח וביצירת אווירה של הפקרות יתרחשו המעילות והגניבות אשר אירעו בפועל".
אגב, רוב ההנהלה הבכירה בטבע כיום מורכבת מאותם גורמים שהחזיקו בתפקיד עוד בזמן שהמעשים התבצעו לכאורה. כך גם מרבית הדירקטוריון של טבע כיום, הוא אותו דירקטוריון שהיה אז.
לפי הפסיקה, במקרים כאלו קיים חשש מוגבר בכל הנוגע לטיפול בפרשה ולאי-הטלת הקנס על האחראים לדבר - חשש המעלה את האפשרות להתערבות מצד בית המשפט.
מעניין לציין שבדירקטוריון טבע יושבת, משנת 2012, גליה מאור, שהשיבה לבנק שניהלה, באופן אישי, כסף בגין הסתבכות הבנק בפרשת הלבנת ההון בארה"ב. בהתאם להנחיות שעולות ומתגבשות מפסקי הדין של בית המשפט הכלכלי ובית המשפט העליון, בבנק לאומי מינו ועדה בלתי-תלויה שתבחן את המקרה. בסופו של הליך, ביטוח הדירקטורים הופעל וכמה מנהלים בכירים אף נדרשו להשיב בונוסים שקיבלו במהלך השנים.
על פניו, נדמה שלטבע לא יהיה מנוס מללכת באותה דרך.
■ הכותב הוא שותף במשרד ברם, סלוקי ושות', המתמחה בשוק ההון, ומרצה לדיני ניירות ערך במסלול האקדמי של המכללה למינהל