בקרוב צפויים להיבחר ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. ככל שהמועד מתקרב, כך מתגברות הקריאות של פוליטיקאים לבחור מועמדים בעלי השקפה פוליטית מסויימת, או מגדר מסויים, או עדה מסויימת וכו'. הנימוק שמעלים הקוראים לבחירת שופטים בעלי השקפה פוליטית מסויימת, הוא ששופטיו הנוכחיים של העליון הם כביכול בעלי נטיה פוליטית, שאינה משקפת את דעת רוב הציבור.
יש לציין כי באשר לעצם הדעה הפוליטית של כל אחד מ-15 שופטי ביהמ"ש העליון הנוכחיים או באשר למפלגה לה מצביע כל אחד מהם - אני מודה כי אין לי כל מושג מהן, וטוב שכך. ומכל מקום, וזה העיקר - הסברה לפיה שופטי ביהמ"ש העליון "מנהלים את המדינה" או מושלים בה למעשה, תוך עיקור משילות הממשלה, חסרת כל שחר.
ראשית, חשוב לדעת מה עושים בפועל שופטי בית המשפט העליון: כמי שהיה מתמחה של שופט כזה, וממשיך לעסוק מאז באופן יום-יומי בליטיגציה משפטית, אני יכול להעיד מכלי ראשון כי 99% ויותר ממה ששופטי בית המשפט העליון נדרשים לו, כלל אינן עתירות בעלות גוון פוליטי/מדיני, אלא טיפול בערעורים אזרחיים, פליליים ומינהליים, ובעתירות של האזרח מול הרשויות המקומיות, המינהליות והאחרות, ללא כל גוון "פוליטי".
שופטי העליון נדרשים לעסוק באלפי תיקים "אפורים", שבהם עליהם פשוט לפסוק משפט אמת וצדק, ולכוון את ערכאות הדיון בדין האזרחי, הפלילי והמינהלי. העתירות בעלות הגוון ה"פוליטי" מקבלות כיסוי תקשורתי רחב, אך בפועל הן מיעוט זניח לחלוטין ביחס למסה הגדולה של עבודת השיפוט, הנעשית הרחק מאור הזרקורים.
אף לגבי הדין המינהלי באופן ספציפי, רק אחוז אפסי מאין-ספור מעשי המינהל והממשלה מגיע בכלל לבחינה שיפוטית. חשוב לזכור כי בג"ץ אינו דן בשום פעולת מינהל מיוזמתו, אלא רק בעתירות הספציפיות המוגשת לו, נגד אי אילו מעשי מינהל מסויימים. הכנסת ורשויות השלטון מבצעות את הרוב המכריע של פעילותן ללא כל "הפרעה", ומראש מוגשות עתירות פרטניות רק נגד טיפה בים מעשי המינהל והחקיקה השונים.
יתר על כן - בנוגע לעתירות שכן מוגשות לבג"ץ, הראה מחקר מקיף של פרופ' ברזילי, ד"ר רוזנטל ופרופ' מידני שפורסם לאחרונה, שכ-90% מהן נדחות כליל וגם אלה שמתקבלות - מתקבלות ברובן באופן חלקי מאוד. עוד על פי המחקר, הריסון שגוזר על עצמו בג"ץ רק מתעצם כשמדובר בענייני ביטחון, שם לא פחות מ-96% מהעתירות נדחות.
יש אפוא הפרזה עצומה בהערכות המושמעות על ידי פוליטיקאים בקשר להיקף ההתערבות של בג"ץ, אף באותם מקרים פרטניים אשר בכלל מובאים בפניו.
המצב בפועל הוא שהממשלות בישראל מושלות ובג"ץ נמנע מהתערבות בנושאים מדיניים מובהקים. טלו למשל את הסוגיה שהיא אולי ה"פוליטית-מדינית" ביותר - ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון ועזה. כשרצו ממשלות ישראל ליישב את שטחי יש"ע - בג"ץ לא עמד בדרכן ומפת ההתיישבות היום תוכיח זאת. מנגד, כשרצתה ממשלה לפנות יישובים בעזה ובשומרון - שוב, בג"ץ לא עמד בדרכה. מרחב התמרון של הממשלות בנושאים פוליטיים-מדיניים כמעט בלתי מוגבל.
מה שדרוש לציבור המתדיינים, הנזקקים באמת לשירותים שבית המשפט העליון מספק, הוא שימונו לבית המשפט העליון אנשי המקצוע הטובים ביותר מקרב המועמדים - אלה שיעשו עבודה שיפוטית-מקצועית מעולה, בכל אותם "תיקים אפורים" כביכול, שהם רובה המכריע של השפיטה, ושבהם אין כל רלוונטיות לדעותיהם הפוליטיות של השופטים.
דרושים לנו שופטים שהתנסו והצטיינו בשיפוט או בליטיגציה משפטית, אשר ידעו "לצלול" לעומק הראיות והקביעות השיפוטיות, וישכילו להגיע לתוצאה משפטית נכונה ולתת לאזרח ידיעה כי הדין והצדק הם בני השגה.
מרוב דיבורים על פוליטיקה, שוכחים כי יש כאן שירות חיוני המוענק לציבור, שיש להפקידו בידי הטובים בו באמת. כשם שאת מי שנזקק לניתוח ממש לא מעניין אם המנתח מצביע למפלגה א' או לב'; אם הוא אשכנזי או ספרדי, אם הוא גבר או אשה וכו' - ורק חשוב לו שגורלו יופקד בידי בעל המקצוע המעולה ביותר, כך אסור שבחירת השופטים לבית המשפט העליון תביא בחשבון שיקול כלשהו פרט למקצועיותם המשפטית-שיפוטית.
אין לי אלא להפציר בחברי הוועדה לבחירת שופטים: הוציאו את הפוליטיקה משיקוליכם. סלקו את המגדרים ואת העדתיות מרשימת הקריטריונים. בחרו באנשי המקצוע הטובים ביותר ורק על פי קריטריון זה ותנו משקל גדול לדעת שופטיו המכהנים של בית המשפט העליון.
הכותב שותף במשרד עוה"ד בלוינבוק ושות'