אמבולנס של מד"א / צילום: תמר מצפי
באחד הפוסטים קורעי הלב שפורסמו לאחרונה בפייסבוק נראית תמונת קשיש השרוע על המדרכה כשראשו חבול, והכותבת סיפרה כי האיש כבן 90 נפל ברחוב, וכשפנתה לסייע לו ביקש שלא תזמין אמבולנס בשל החיוב שהוא צפוי לקבל ממגן דוד אדום. זאת היות שבמקרה שהמפונה לא מתאשפז או שלא נתגלה כי שבר את אחד מאבריו, הוא צפוי לשלם על הפינוי סכום של כמה מאות שקלים - שבקלות יכול לתפוח לממדים גדולים בהרבה בשל הוצאות הגבייה שמתווספות לקרן החוב אם הוא לא משולם.
ואכן, בשבוע שעבר הוגשה בקשה להכרה בתביעה כייצוגית נגד מד"א בטענה להליכי גבייה שמנפחים את החוב. את התביעה הגיש עו"ד עידו שטיינר הטוען כי רוב המפונים באמבולנסים זכאים להשבה של הכסף מקופת-החולים או מחברת הביטוח (אם מדובר בתאונת דרכים), ולכן הם מזניחים את התשלום במחשבה שהדברים יסתדרו בין הגופים - ובפועל החוב צומח לאלפי שקלים שרובם בכלל בגין הוצאות גבייה.
התובע, למשל, חויב בהוצאות גבייה בסך כ-1,500 שקל לאחר שחובו המקורי עמד על כ-1,200 שקל. בין השאר, עלות ההוצאות הישירות הנדרשות לשם המכתבים שנשלחו אליו ממד"א עבור דרישת החוב עומדת על כ-18 שקל, אך הוא חויב עבורן ב-57 שקל.
את העילות לתביעה מסכמים התובעים בגביית ההוצאות המרביות במקום ההוצאות הישירות שנגרמות, והעדר יחס סביר בין החוב להוצאות הגבייה. עוד הם טוענים כי מדובר בהתנהלות שיטתית של מד"א. "יש הוראות מפורשת בחוק שמחייבת יחס סביר, אבל מד"א מגיעה באופן שיטתי לחיוב בהוצאות גבייה של פי שניים ושלושה מהחוב המקורי".
הם מבקשים כי בית המשפט יקבע כי על מד"א לחדול מגביית יתר בדרך של השתת הוצאות גבייה שאינן נכללות בהוצאות הישירות הנדרשות והגדרה ברורה של יחס סביר בין הוצאות הגבייה לגובה החוב המקורי - ובמקביל לחייב את מד"א להשיב לכלל חברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם ביתר בשנתיים שקדמו ליום הגשת הבקשה.
במקרה הנדון, שני התובעים היו מעורבים בתאונת דרכים בשנת 2012. אמבולנס שהוזעק למקום התאונה פינה שלושה בני משפחה למרכז הרפואי בנהריה. מיום הפינוי במארס 2012 ועד יולי 2015 טוענים התובעים כי מד"א לא יצרה עמם קשר או העלתה דרישה לתשלום בפני מישהו מבני המשפחה - תשלום שחברת הביטוח הייתה אמורה לשאת בו. כעבור שלוש שנים מספרים התובעים כי צלצל אליהם אדם שהציג את עצמו כגובה מטעם מד"א. התובע לא רצה לשאת בחוב - ושילם אותו במלואו אף שלא היו ברורים לו החיובים הנוספים.
שנה לאחר מכן, באוגוסט 2016, הופיעו בביתו של התובע שני גובי מס (שפעלו באגרסיביות קיצונית, לפי התביעה) וטענו כי נותר לו חוב של 1,300 שקל עבור פינוי בתו ממקום התאונה. 900 שקל מתוך כך היוו הוצאות האכיפה. אף שלא הבין את הדרישה, שילם מיידית את החוב ופנה למד"א בניסיון לקבל הסבר. מד"א השיבה כי שיגרה אליו מכתבים רשומים (ללא הוכחה/אישור דואר רשום), שבאחד מהם היה חוב של 500 שקל - שכלל כ-100 שקל עבור הוצאות גבייה וריבית - שהפך לסכום שבעטיו הגיעו הגובים לביתו.
נושא האכיפה הוסדר זה מכבר בחוק במטרה למנוע גביות מופרזות והליכים אגרסיביים - אלא שהחוק מתייחס לחברות פרטיות והוא עלה בעקבות פרשת איקיוטק. חוק זה מגדיר פרקי זמן מותרים לגבייה והליך מסודר הכולל מכתבי התראה וסנקציה על המפרים. לעומת זאת, מד"א פועלת מכוח פקודת מסים גבייה, כלומר כמו המדינה או רשות מקומית, ולכן החוק אינו חל עליה. "הוראות החוק דורשות שיתקיים יחס סביר בין הוצאות הגבייה ובין הקנס. אלא שלא מוגדר בחוק מהו יחס סביר, וברגע שלא קבעו לרשויות יחס קבוע הן עושות כרצונן", אומר עו"ד שטיינר.
ממד"א נמסר בתגובה: "במד"א דוחים בתוקף את הטענה כי מגן דוד אדום 'מנפח' חובות גבייה. מד"א כארגון ההצלה הלאומי פועל על-פי דין, מכורח חוק מד"א ובהתאם לפקודת המסים. יש לציין כי בניגוד לגופי הצלה אחרים בישראל, מד"א אינו ממומן על-ידי המדינה, וגובה את האגרות על שירותי הארגון שנקבעות על-ידי משרד האוצר ומשרד הבריאות.
"יתרה מכך: מזה מספר שנים אנו פועלים מול ועדות הכנסת השונות כך שאגרות הפינוי ייגבו ישירות מקופות-החולים, זאת על-מנת לחסוך מהמטופל את הטרחה שבתשלום למד"א ופנייה לקבלת החזר, אך לצערנו ללא ההצלחה עד כה".