עמית הוא שחקן כדורסל כבן 18, שסומן על-ידי רבים ככוכב הבא של הכדורסל הישראלי. במהלך משחק, הוא נפל וביצע נפילה לא מוצלחת בזמן הנחיתה. האבחנה: קרע של הרצועה הצולבת הקדמית שבברך, פציעה קשה שאופיינית לספורטאים ומצריכה ניתוח מורכב ותהליך שיקומי ארוך.
עמית, שרואה את הכדורסל כעתידו המקצועי, לא חסך באמצעים. הוא נותח בידי אורתופד ספורט בכיר, והשקיע שעות בטיפולי פיזיותרפיה ובתרגילי חיזוק של השרירים, תרגילים שנועדו לשפר את היציבות הדינמית של המפרקים. לפני החזרה למגרש התאמן באופן אישי עם מאמן כושר לשיפור יכולותיו הגופניות על המגרש. בתום תקופת השיקום, כל הבדיקות שבחנו את כשירותו הראו שהניתוח והשיקום עברו בהצלחה והוא יכול לשחק בבטחה. אולם כשבועיים אחרי שחזר לאימונים, ביצע שוב תנועה לא מבוקרת של הברך בזמן אימון כדורסל, וקרע בפעם השנייה אותה רצועה צולבת.
הסיפור של עמית הוא לא מקרה בודד. מחקרים מראים כי על אף השתכללותן של הטכניקות הרפואיות והידע המתקדם ברפואת ספורט ובאימון גופני, כ-30% מהספורטאים, בעיקר צעירים, וגם כאלה שנדמה שהתאוששו לחלוטין מהפציעה, עלולים לסבול מקרע חוזר או מפציעה משמעותית אחרת מיד לאחר חזרתם למגרש.
מקרים אלה מצביעים על כך, שישנם גורמים נוספים חוץ מכוח השרירים והתיאום השרירי-עצבי שמשפיעים על ביצועי הספורטאים. גורמים שכנראה לא מקבלים את תשומת הלב בתהליך השיקום או האימון. אחד מהגורמים האלה, שזוכה לאחרונה לתשומת לב גוברת, הוא תפקוד המערכת העצבית, ובמיוחד המערכת הסנסורית (מערכת החישה).
חומרה ותוכנה בגוף
האימונים והתרגולים המקובלים כיום מיועדים בעיקר לשיפור הפקודות שמועברות מהמוח אל מערכת השרירים והמפרקים, כמו תרגילי כוח או יציבות. אולם למערכת העצבים ישנו מסלול חשוב נוסף, המסלול הסנסורי. הכוונה היא לאיברי החישה של הגוף, בעיקר העיניים, מערכת שיווי המשקל באזור האוזניים ומערכת התחושה העמוקה במפרקים. איברים אלה קולטים את הנתונים של מנח הגוף והמפרקים, ומעבירים אותם למוח כדי שינתח אותם ויקבל את ההחלטות הנכונות, ואז יעביר לשרירים את הפקודה לביצוע הפעולות הנדרשות.
מאמר המערכת של הירחון היוקרתי "British journal of sport medicine" ממחיש את חשיבותו של התחום כיום ומתבסס על מחקרים שבוצעו בקרב ספורטאים לאחר פציעות. המאמר משתמש במונחים מעולם המחשב ומשווה את האימונים המקובלים כיום, הכוללים חיזוק שרירים ותרגילי יציבות, לחומרה (hardware), כלומר - ביצועים טכניים טובים יותר. אבל מה לגבי שדרוג של התוכנה (software)? כלומר, ליכולת לקלוט נתונים ולעבד אותם במהירות. האם אנו ממצים את מלוא הפוטנציאל של היכולת הזו בתהליך האימון? התשובה כאן שלילית. אם להמשיך את המטאפורה, הפציעה גורמת לשרשרת תהליכים שמזכירים מעין וירוס במחשב, שלא רבים מודעים לו.
הנפיחות והכאב שנלווים לפגיעה חוסמים את מסלולי ההולכה של המערכת הסנסורית, זו שמשדרת מידע מהמפרק למוח. המוח מצדו מנסה לפצות את עצמו ומסתמך יותר ויותר על הגירויים שמגיעים ממערכת הראייה, האחראית לקליטה של כ-80% מהגירויים בזמן פעילות גופנית.
אולם בפעילות ספורטיבית נדרש הספורטאי לבצע כמה משימות בו זמנית. שחקן הכדורסל, למשל, צריך בו זמנית לנתר, לשלוט בכדור, להתחשב במצב השחקן המגן ועוד. נדרש ממנו לבצע את רוב התנועות בצורה אוטומטית ולא להסתמך רק על הראייה. לכן, חלק חשוב של האימון הוא להחזיר למערכת העצבים את היכולת לקלוט מידע מהמפרקים עצמם בצורה אוטומטית ולהפחית את הדומיננטיות של מערכת הראייה. בכך יש כדי להפחית משמעותית את הסיכון לפציעה חוזרת ולשיפור ביצועי הספורטאי. לשם כך בדיוק פותח האימון הסנסורי.
עיוורון זמני
הספורטאי כיום נדרש להציג יכולת גופנית אדירה, תוך ביצוע של פעולות מורכבות בדיוק גבוה. כך, למשל, קליעה ממרחק של שלוש נקודות לסל נחשבה בעבר לזריקה קשה. כיום לא רק שהיא נחשבת לקליעה רגילה, אלא שהשחקנים מבצעים אותה תחת שמירה של הקבוצה היריבה.
כדי לעמוד ביעדים האלה, תהליכי האימון הרגילים של ספורטאים הלכו והשתכללו, עד שהגיעו למיצוי של יכולתם הפיזית. כאן נכנס האימון הסנסורי לתמונה, ומאפשר לשפר את יכולת הספורטאי באמצעות שיפור היכולת לקלוט ולעבד מידע מהגוף ומהסביבה עצמה.
האימון הסנסורי מתחלק לשני סוגים שונים ואף מנוגדים. הראשון מתייחס להגבלת תפקודה של מערכת הראייה, והשני נועד לשפר את יכולת הראייה, קואורדינציה עין-יד, יכולת עיבוד המידע וקבלת החלטות - על-ידי מתן מספר רב של גירויים למערכת הראייה בו זמנית.
הסוג הראשון מתבצע על-ידי הגבלה של מערכת הראייה: באופן הבסיסי ביותר, תרגול זה יכול להתבצע על-ידי תרגולים שונים בעיניים עצומות. אולם על מנת להשיג רמת תרגול גבוהה יותר ומדויקת יותר, פיתחו כמה חברות, בהן גם נייק, משקפים "סטרובוסקופיים" (stroboscopic).
מדובר במשקפי אימון, אשר באמצעות טכנולוגיה של גבישי קריסטל בעדשות, הופכים לכהים לפרקי זמן של עשיריות שנייה, ולמעשה "מעוורים" את הספורטאים לסירוגין, לפרקי זמן קצרים מאוד. במצב הזה דורשים מהספורטאי שיבצע פעולות מורכבות יותר, תוך שימוש במשקפיים המונעים ממנו הסתמכות על מערכת הראייה.
כך, למשל, יש לתפוס כדור תוך כדי ניתור על רגל אחת, או ביצוע תרגולים של כדרור או בעיטה לשער. תוצאות מחקרים שבוצעו על ספורטאים באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה ואחר כך בקרב ספורטאים מקצוענים ביפן הראו שהשימוש במשקפיים הביא לשיפור משמעותי בביצועים.
בין הספורטאים שאימצו את השיטה, הכדורסלן האמריקאי סטף קארי, כוכב קבוצת גולדן סטייט מליגת ה-NBA, שנחשב לאחד השחקנים בעלי יכולת הקליעה הטובה ביותר מעולם. קארי מבצע חלק מאימוני הקליעה שלו ותרגולי הכדרור שלו תוך שימוש במשקפיים אלה. קארי עצמו מעיד שהשימוש במשקפיים גורם לו לקבל החלטות במגרש בצורה מהירה יותר ולבצע את המיומנויות הדרושות במגרש בצורה אוטומטית. "אתה חייב לשמור על ריכוז גבוה", הוא אומר, "שכן 'היעלמות' של הכדור או הסל לפרקי זמן, מחייבת אותך לחשוב כל הזמן היכן יהיה הכדור בשבריר השנייה הבאה".
לשימוש הציבור הרחב
הסוג השני של האימון הסנסורי מבוסס לא על הגבלה של מערכת הראייה אלא להיפך, על הצפה שלה. התרגול מבוצע באמצעות תוכנות מחשב מיוחדות. טכנולוגיה זו נמצאת בשימושן של כמה קבוצות מקצועניות בליגת הפוטבול האמריקאית וכן קבוצת הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד.
חברת Dynavision פיתחה טכנולוגיה שכוללת מסכי מגע גדולים ובהם נורות שמהבהבות בצבעים שונים ובקצבים שונים. המתאמן נדרש לגעת בלוח במהירות האפשרית בהתאם להוראה שקיבל. המתרגל יכול לבצע את המטלה בעמידה או תוך כדי ביצוע משימה כמו הקפצת כדורסל או משימה הדורשת שיווי משקל או כל משימה גופנית אחרת.
טכנולוגיה זו הייתה מיועדת בתחילה בעיקר לשיפור זמני התגובה של ספורטאים לגירויים משתנים. ההשערה הייתה שככל שהספורטאי יגיב מהר יותר, כך ישפר את סיכוייו להגיע ראשון לכדור שבמרכז המגרש או לכדור חוזר מהסל.
אך בכך לא מסתיימת מטרתה של הטכנולוגיה הסנסורית. המטרה הגדולה יותר היא לא רק השגת שיפור מהיר ביעילותה של המערכת העצבית בטווח הקצר. המטרה הגדולה שלה לאורך זמן היא השגת שינויים בתפקוד המוח עצמו בתגובה לאימון. התהליך הזה נקרא נוירו-פלסטיות (Neuroplastic). הרעיון הוא שהמוח עצמו מגיב לאימון על-ידי יצירת קשרים בין תאי העצב עצמם ובין מרכזים שונים במוח, שאחראים על הראייה, על עיבוד נתונים, על ביצוע משימות ניהוליות ועוד שינויים פיזיולוגים אשר נשארים לאורך זמן רב.
כאמור, בשלב זה, הטכנולוגיה הסנסורית נמצאת בשימוש בעיקר בקרב ספורטאים מקצועיים, בהנחה שאלה יעשו הכול לשפר את יכולתם, שכן כל שיפור קטן בביצועים יכול להתבטא בהצלחה גדולה יותר בספורט המקצועני, דבר ששווה להם ולקבוצות הרבה כסף. אבל בעתיד הלא רחוק, ככל שתעלה ההכרה ביעילות הטכנולוגיה הזו, היא תיכנס לתחום איכות החיים. בין היתר, היא עשויה לסייע בטיפול באנשים בגיל מבוגר, אשר סובלים מירידה ביכולות הקוגניטיביות על רקע של הזדקנות או מחלות ניווניות כמו אלצהיימר או פרקינסון; או מהצד השני, לטיפול בילדים עם קשיי התפתחות או שיתוק מוחין.
בינתיים, עד שייכנס לשימוש נרחב, האימון הסנסורי כבר מביא לשיפור משמעותי בתהליכי השיקום לאחר פציעות ספורט. בעיקר יש בו כדי לעזור לספורטאים צעירים כמו עמית להגשים את החלום שלהם להפוך לספורטאים מקצוענים.
הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט מכון פיזילייף בהרצליה לפיזיותרפיה שיקום וכושר אישי www.plife.co.il